אני רק שאלה: יהודי וגוי נכנסים למעלית...

בתוכנית "שאלת רב" מנסה הרב דוד לאו למשוך לכיוון העיקר (ההיגיון והאינטיליגנציה), בלי לשבור את כללי הטפל הגדול - שהוא היסוד האמוני

מורן שריר
מורן שריר
מורן שריר
מורן שריר

הדמויות החרדיות בסדרה "שטיסל", משתמשות לפעמים במושג "שטויות". מה זה "שטויות"? שטויות זה למשל, האיורים שהגיבור משרבט בזמן החופשי שלו; שטויות זו קלטת וידאו ישנה שבה נער שר זמירות. מה זה לא שטויות? לימודי קודש, גמ"ח, שידוך טוב. מי מחליט מה חשוב ומה שטויות? אם עקיבא שטיסל שומר תמיד בכיס חוברת עם האיורים שלו, אז כנראה שאלה לא שטויות; אם אחיו צבי־אריה חלם להיות חזן, אבל הוא לא שר בפומבי מאז הבר מצווה וזה מכווץ לו את הלב, אז שטויות זה לא.

בחברה החילונית, שמכורה לביטוי עצמי והגשמה, האיורים והשירה הם העיקר. הדקדוק בדיני שעטנז הוא הטפל. מנקודת המבט הזאת, התוכנית "שאלת רב" היא חצי שעת טלוויזיה שמוקדשת כולה לטפל.

דוד לאו, הרב הראשי האשכנזי, עונה שם לשאלות של צופים שרוצים לדעת איך להתנהג בכל מיני מקרים שבהם כתבי הקודש קצת מעורפלים. המגיש שלומי גולדברג מתווך בין הצופים לרב לאו והרב לאו מתווך בין הצופים לקדוש ברוך הוא.

הרב דוד לאו. מושך לכיוון העיקר, בלי לשבור את כללי הטפל הגדול

בתוכנית ששודרה בשישי האחרון, הקריא גולדברג שאלה של קשישה שרצתה לדעת אם מותר לה לתפוס טרמפ על מעלית של חילונים בשבת. היה ברור שהרב מתבאס מהתשובה שלו. קודם כל הוא הטיל את האחריות על הנהלת בית האבות וקרא להם להתקין "מעלית שבת". אחרי זה הוא הציע לאקונה הלכתית כשהסביר שאם גוי מפעיל את המעלית אז אפשר להשתמש בה בכיף (בתנאי שאין עין אלקטרונית). ניכר בו שהוא לא רוצה להיות זה שגוזר על הקשישה לטפס שלוש קומות במדרגות אבל לא היתה לו ברירה אלא לפסול את השימוש במעלית. המשקל של אותה קשישה, הסביר הרב, עלול להשפיע על הפעילות החשמלית וזה אסור בשבת (אם כי ב"מעליות של היום, בתקופה האחרונה, התמונה קצת משתנה", נתן הרב תקווה).

היהדות, כמו שהיא משתקפת מ"שאלת רב", שומרת לעצמה מרחב תמרון של היגיון בריא סביב מערכת חוקים ישנה ומאובנת. לדוגמה, הרב לאו התיר לאחד הצופים לתקוע בשופר בשנת אבל, במקרה שאין בבית הכנסת מישהו אחר שטוב ממנו. לא במקרה הרבה מהשאלות נוגעות במנהגי אבלות ומעידות על הניסיון של הדת להשליט סדר ולקבוע חוקים למציאות כאוטית וחרדה קיומית.

רשמית, תפקיד הרב הוא לפרש טקסטים שנוסחו לפני אלפי שנים ולהתאים אותם למציאות שמשתנה כל הזמן. בפועל, המשימה שלו היא למשוך לכיוון העיקר (ההגיון, האינטליגנציה, המעלית ביום חמסין) מבלי לשבור את הכללים של הטפל הגדול – היסוד האמוני, הלא רציונלי, שבזכותו אדם קם בבוקר ולא רוצה לירות לעצמו בראש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ