בשביל ערוץ 2 וערוץ 10 הטרור בפריז הוא סיפור מרגש על ציונים אדוקים

רוגל אלפר
רוגל אלפר
רוגל אלפר
רוגל אלפר

שש עם, 18:00, ערוץ 2; החדשות, 20:00, ערוץ 10

קטעים נבחרים מהלוויה הממלכתית בהר המנוחות: "הוא היה מאוהב בישראל", אמר קרוב משפחתו של אחד הנרצחים ב"היפר כשר" בפריז, "הוא ממש רצה לחיות כאן. הוא כאן עכשיו. ואני בטוח שהוא מאושר להיות אתכם כאן". באיזה מובן הוא כאן עכשיו? אנחנו חיים ואילו הוא נרצח. זו תמצית הטרגדיה. זו מהות הפשע הנתעב. אולי אלה דברים לתפארת המליצה. ואולי נובעים מאמונה בנצחיות הנשמה. אבל ההקשר שבו הם משובצים בכתבה חד־משמעי: חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 החליטו שהטרור בפריז הוא סיפור מרגש על ציונים אדוקים שנרצחו בטרם הספיקו לעלות לארץ.

זו המצאה. רגע לפני הטבח, זו לא היתה המציאות. רגע לפני הטבח, פריז היתה ביתם, ומזוודותיהם לא היו ארוזות ומוכנות.

צילום: צילום מסך - ערוץ 2

אבלן של משפחות הנרצחים משודר למאות אלפי צופים, כי אנחנו חיוניים לסיפור. המנחה רינה מצליח: "היה ניכר במשפחות שהן התקבלו בחום רב על ידי הציבור בארץ... ושזה ריגש אותן מאוד". זה הריקוד על הדם. להשתמש במשפחות האבלות, לתפוס אותן בשעת צערן, כדי לרגש צופים ולחזק את הציונות שלהם. והכתב יאיר שרקי משתף פעולה. נמצאת איתו ואלרי, אלמנת פיליפ ברהאם ז"ל. "ואלרי", הוא שואל, "אז על הרגשות שלך, בסוף היום הזה, יום לא פשוט אבל גם חיבוק גדול מעם ישראל". נשמע די מאוזן, לא? מצד אחד לא פשוט, מצד שני חיבוק גדול.

אבל ואלרי מאוד לא מאוזנת. היא חיוורת כסיד. מתנשפת, עוצמת את עיניה. היא לא כשירה להתראיין, על סף עילפון. קולה דועך. "קשה לי", היא ממלמלת, "סליחה".

שרקי סולח. ויורה את השאלה הבאה: "ההחלטה לקבור אותו כאן בישראל היתה קלה עבורכם?". שאלה מגמתית, וחסרת רגישות. אין החלטות קלות במצב כזה. וזה מביך לראות אותו מתעקש לסחוט מהעלה הנידף שלצדו עוד טיפת ציונות אחת. פיגוע תקשורתי.

בינתיים, בערוץ 10, שטיפת המוח בעיצומה: "חיו בצרפת, חלמו על ישראל". תכף תמריא רכבת אווירית לפריז דרך סודאן, כמו ב"מבצע משה". נחלץ אותם. שליחת הסוכנות היהודית בפריז, תמר איש שלום, שלפני יומיים שידלה שם ילדים קטנים לעלות לארץ בעקבות הפיגוע, בבית סוקולוב. פריימריז בעבודה.

הכתבה על הלוויה נדחקת לשוליים, משודרת רק כ-20 דקות אחרי תחילת המהדורה. "כולכם בוכים איתי", מתנחמת ואלרי האבלה, אבל היא טועה. כבר יש נושאים חשובים יותר. סקופ מחקירת השחיתות כבר מספק ריגוש עוצמתי בהרבה. מחר איש לא יזכור אותה. בכתבה מצויין שחברים ובני משפחה של הנרצחים, שהגיעו במיוחד מצרפת, לא הצליחו להיכנס ללוויה. הם היו פחות חשובים מצופי מהדורות החדשות בטלוויזיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ