שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה אני הרוסה על איילה חסון

בריאיון עם מועמד כולנו יואב גלנט נמנעה חסון מלבזות אותו, אבל הצליחה להעביר את התחושה שמדובר בפלופ, כי באיזה עולם מספר שתיים של מפלגה חברתית הוא גנרל עם ארבעה צריחים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

יומן, ערוץ 1, שישי 20:00

מרגע שנכנסה אליי טלוויזיה הביתה, גיליתי מה הפסדתי בעשור הסרבני שבו ביליתי בחושך: כמעט כלום. הכמעט הוא בגלל מהדורת יומן שישי של ערוץ 1. כן, המהדורה שהוריי בני ה-70 צופים בה. ואני. וזהו נדמה לי.

אני מנסה להיות מבקרת רצינית ולזפזפ בין הערוצים כדי לא להחמיץ דיון או כותרת חשובה, ובאופן כללי לשמור על ראש פתוח והזדמנות שווה. אבל שוב ושוב אני נסחפת לרוממה, כמו סבתא שלי, שנרדמה במרחק שנים וארצות מהמשטרה החשאית הקומוניסטית, כשהממיר בחיקה, מכוון תמיד על הערוץ הראשון, כדי שאם תבוא המשטרה, המרקע יוכיח שלא בגדה.

אני, לעומת זאת, אדם די חופשי. למרות הלוק הערוץ אחדי המזעזע, זה שלא משנה מה מצולם בו, תמיד הוא ייראה מכוער ודהוי ללא שיעור ביחס לערוצים אחרים; למרות שאף אחד לפני העשור השמיני לחייו לא יידע על מה אני מדברת כשאנסה לחלוק חוויות ורשמים - אני צופה ביומן של ערוץ 1, כי אני הרוסה על איילה חסון. כן, ככה פשוט.

לא בגלל השנינות, האינסטינקטים החדים, השאלות הנוקבות או השליטה בדיון. המהדורות המתחרות מתברכות גם הן באנשים ראויים ואינטליגנטיים שעושים את כל אלו טוב למדי. זה הטאץ' שעושה את ההבדל. מה שמייחד את חסון זה האקספרסיביות שלה, שטוענת את כל התכונות החיוניות הנ"ל בערך מוסף, כזה שמייצר טיפול נכון בכל משתתף – פאנליסט, פוליטיקאי או סוקרת - ובטמפרטורה הנכונה. לדוגמה, הריאיון שערכה בערב שישי עם מספר שתיים ברשימת "כולנו", יואב גלנט.

חסון היתה יכולה להתנפל עליו בטפרים שלופים. להתנפל היא יודעת. לא מזמן היא נכנסה בציפי לבני, יממה לאחר ההכרזה על הרוטציה, באגרסיביות כזו שגרמה לי לכסות את פי בתדהמה. אבל חסון יודעת שגלנט הוא לא לבני, וש"כולנו" היא לא "המחנה הציוני".

"יש מפלגה? אתם נפגשים? איך אתה מתרשם?", שאלה אותו בדאגה של אם החרדה ללהקת הרוק שהקים בנה. יכול להיות שחסון באמת דואגת למפעלו של האיש הנחמד ביותר בפוליטיקה (כחלון, לא גלנט), אבל נדמה לי שהיא פשוט עשתה עבודת ריאיון מושלמת: גם העבירה לכל בר דעת את התחושה שמדובר בפלופ, כי באיזה עולם מספר שתיים של מפלגה חברתית הוא גנרל עם ארבעה צריחים, וגם שמרה על אלגנטיות ונמנעה מלבזות אותו בצורה וולגרית.

גלנט ענה לה את התשובות הרגילות, כולל ה"אני מציע לכולנו" - הטריק הגנרי של הגנרלים שממלאים את הטלוויזיה מדי קיץ כשיש מלחמה, כדי להתחמק מהצורך להסביר מדוע תחת ניהולם המשגשג (בהווה או בדימוס) שוב קיץ, ונחשו מה, שוב מלחמה. אני חושבת שמתישהו חסון פלטה צחקוק. ואולי לא. לא חשוב. אנחנו הבנו. הוא אולי לא. ככה צריך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ