רוית הכט
רוית הכט
רוית הכט
רוית הכט

פעם כשהייתי סטודנטית, היה לי ידיד שהגיע ללימודים אחרי שירות ביחידת דובדבן. יום קיצי אחד הברזנו משיעור והלכנו לקנות קרטיבים. בדרך הוא דיבר לראשונה על שירותו הצבאי. "הרגת אנשים?", שאלתי אותו. "כן, שלושה", קילף את הקרטיב. "אבל הדבר שאני הכי זוכר זה איך שכשאתה חוטף מישהו מהבית שלו בלילה הוא משתין על עצמו מתוך פחד". אמנם באותן שנים הייתי עסוקה בעיקר בעצמי ובבעיות הקיומיות של גילאי ה–20, אבל הבנאליות של איך שסיפר את מה שסיפר, הקפיאה אותי. אבל לא על חבר שלי אני רוצה לדבר אלא על הכתבה של אלון בן דוד ששודרה במהדורת שישי בערוץ 10, ושהזכירה לי את אותו קרטיב.

בן דוד עשה כתבת יח"צ על מסתערבי משמר הגבול באיו"ש, מאותן כתבות שיוזמים בדרך כלל הצבא והמשטרה לקידום יחידותיהם, ושהתקשורת, שאמורה במדינה דמוקרטית לבקר – דווקא מתמסרת אליהן בהנאה גדולה. הכתבה המושקעת כללה שיחזור של דרכי פעולה, קטעים מפעולות עבר, ראיונות עם לוחמי היחידה והשיא: הצטרפות לפעולת אמת ללכידת מבוקש שהתקבל מידע לגביו כי הוא מתכנן להוציא פיגוע, ושבסופה הוצא על ידי צוות גדול וחמוש לעילא אדם על קביים ("לא ברור אם אמיתיים או לא", הזהיר בן דוד).

no context, index is2

קודם לכן צולם בן דוד בעודו משלים משפטים לאחד הצלפים במבט מעריץ. "אנחנו יוצאים עכשיו לכפר בגזרת בנימין", אמר בעודו רוכס את אפוד המגן, "שם לפי המודיעין נמצא מחבל שמתכנן פיגוע מיידי". נדמה לי שבאותם רגעים בן דוד שכח שהוא כתב מרוב שהיה מסתערב. הוא נראה כמו ילד שעוזי חיטמן, עליו השלום, הגשים לו משאלה בתוכנית "חלום עליכם".

אף מלה על החופשיות שבה נעים כוחות בתוך אזורים שישראל טוענת שהרשות הפלסטינית אוטונומית ורשאית לחיות בה את חייה, וחוטפים בהם אנשים, מן הסתם גם כאלו שהמידע לגביהם עלול להתברר כלא אמין או מדויק. אף מלה על הפגיעה המוסרית, לא חלילה באוכלוסייה המקומית שאין לה פנים — והיא מוגדרת כ"אויב" קולקטיבי ("המשפחה באופן טבעי הרימה קול צעקה", פירשן בן דוד את הצעקות שעלו מהבית הנפרץ) — אלא באותם אנשים שבן דוד הצטרף אליהם, וחזר ואמר שהם מגדלים ילדים ("מה השריטה הנדרשת לתפקיד, באופן חיובי"). רק חגיגת כוח ושליטה, מלה שעברה כחוט השני בראיונות כל אנשי היחידה.

אקדים חלק מהטוקבקים שיאחלו לי מוות, ואומר שייתכן שפעולת המסתערבים חשובה לאין ערוך, והיא זו שמאפשרת לי לנסוע באוטובוס ולישון בלילה. אוקיי. אבל את הגלוריפיקציה שלה, שמשמיטה את פני הילדה שנמצאת בבית של המבוקש, ואת ההתמזגות של הכתב בכוח שהוא אמור לסקר ולא להלל — אני לא רוצה לראות. שאלו יעשו דרכם לביטאונים וליחידות ההסברה המפותחות של כוחות הביטחון, העולות ופורחות, הגם שהתקשורת לפעמים ממש מייתרת אותם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ