גילוי האומץ הנדיר של "אולפן שישי"

כשהימין חוגג ומתבכיין, ראויה לשבח ההחלטה להראות לצופים איך נראה אפרטהייד בחברון. לשם שינוי, מי שצפה בערב שבת בערוץ 2 יכול היה להבין איפה הוא חי

רוית הכט
רוית הכט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוית הכט
רוית הכט

אולפן שישי, ערוץ 2, 20:00

"אולפן שישי" הציג בערב שבת מהדורת חדשות מצוינת (צפו בתוכנית המלאה). החל בכתבה הקצבית והיעילה של עמית סגל על השבעת הממשלה, עבור בראיון המדויק וחף המניירות של דני קושמרו עם רון חולדאי - אחת הדמויות המעניינות כרגע במפת האסטרולוגיה הפוליטית - וכלה באורח הפאנל יריב לוין, שהדגים לצופים מהי שמרנות אטומה ונוקשה שלא עוצרת באדום, בעודה עטופה, כרגיל, בשכבת שעווה של בכיינות ותלונה ("אני משתתף בצער רוב הנוכחים פה... היה לכם לילה קשה... ראיתם את בנימין נתניהו משביע שוב ממשלה"). זאת, גם כשהוא היחיד שמדבר, ואין בכוחו של איש לקטוע אותו. ואכן, חברי הפאנל יצאו מגדרם כדי להוכיח שהם אינם מוטים חלילה, כדברי השר ("מי כמוני תשמח שלא נלך לבחירות בשנה הקרובה", התגוננה דנה ויס; "הצלחתכם הצלחתנו", הכריז קושמרו; "אני מצטט את הרצוג", התנער אמנון אברמוביץ' מהביטוי הראוי להשבעת הממשלה: קרקס).

ודווקא על רקע אותה התקרבנות מקצועית, ודווקא בגלל אותן יללות גזל של מי שכוחנותם אומנותם, ראויה לשבח ההחלטה לשדר את כתבתו של יגאל מוסקו על פשעי אבטחתה של ההתנחלות היהודית בחברון, שמאז טבח גולדשטיין חנקה את רחוב השוהדא והבריחה ממנו את תושביו הפלסטינים. וזאת, במקריות מדהימה, יממה או שתיים לפני שיעלו על נס את מורשת הרב משה לוינגר שמת.

"אולפן שישי". גם זו תעמולה שמאלנית קיצונית?

כן, בישראל 2015, עת מושבעת הממשלה הימנית בתולדותיה, זהו אומץ כביר להציג פיסת מציאות שכזו. להראות מה זה אפרטהייד דה-פקטו, שבחסותו יכול יגאל מוסקו היהודי ללכת כבן חורין על הכביש, ואילו זליחה הפלסטינית שחיה שם מנועה מלעשות זאת. להראות כיצד הילד היחיד ברחוב מגדל חיות שונות בחורבות הרפאים שהן ביתו כדי להתפרנס, והוא פוקד על כלביו בעברית כי זו לשון הציווי שהוא מכיר. להראות איך התושבים הספורים שנותרו בשוהדא צריכים להשתחל מגג ביתם כדי לצאת החוצה כי דלתות ביתם מרותכות וחלונותיהם עטופים בסבכות ביטחון כדי להגן עליהם מפני אבני המתנחלים. מה הן התמונות הללו, בדיה? תכסיס מבוים? תעמולה "שמאלנית קיצונית"?

את רוני דניאל אני אוהבת בגילויי הדעת שלו, שמתאפיינים באומץ נשכני הנעדר מהסנגוריה שלו על מערכת הביטחון. אם כי הפעם, נדמה לי, הוא נבלם מול הקשיחות הקפואה של לוין, ולא חשף לחלוטין את מה שלדעתי הוא חושב: שחלק מחברי הממשלה החדשה מתאפיינים ברמה אנושית ירודה ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות. החכימה והעשירה גם הכתבה על הסרטים הערביים, היסטוריית הבאתם לישראל, תפקידם התרבותי, ופחד הממסד מהם. והיתה גם כתבת סלפי שנועדה לפזר קצת קונפטי במשקל נוצה, ומחזור גל נוסף של תינוקות מנפאל. אבל ביום שישי, לשם שינוי, מי שצפה בערוץ 2 יכול היה להבין איפה הוא חי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ