זה כתב ערוץ 1, או שליחו של נתניהו לחברון?

יורם כהן יצא לחברון וחזר עם סרט תעודה שמטרתו המוצהרת היא להמחיש לצופים שתומכי חמאס רק רוצים להקריב את ילדיהם כדי לחסל את ישראל. בדרך הוא מתעלם לגמרי מסוגיית הכיבוש

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רוגל אלפר
רוגל אלפר

"חטיפה בשם אללה", ערוץ 1, 21:00

כתב השטחים של ערוץ 1, יורם כהן, יצא לאזור חברון בתקופת חטיפת שלושת הנערים ושוב כעבור שנה, וחזר עם סרט תעודה שמטרתו המוצהרת — שעליה הכריז בסופו — להמחיש שתומכי חמאס הם קנאים שנכונים להקריב את עצמם ואת ילדיהם ואת ילדי ילדיהם כדי לחסל את ישראל, ממניעים דתיים בלבד. עבודתו העיתונאית נעשית מתוך עמדה רעיונית שמקובלת על רוב רובם של היהודים בישראל.

>>> לעוד ביקורות של רוגל אלפר באפליקציית המבקרים החדשה של ״הארץ״, הורידו עכשיו: למכשירי אייפון או למכשירי אנדרואיד

גם בלב חברון החצויה הוא מתעלם כליל מהכיבוש. המושג איננו מוזכר ולא משמש כנקודת התייחסות כלשהי לסיקור האירועים או מצבם התודעתי של הפלסטינים. אין לו כל תפקיד בהבניית ההקשר להבנת המציאות המתוארת בסרט. גם כשמצלמתו של כהן מצלמת את הכיבוש בפעולה, והיא עושה זאת לעתים קרובות במהלך הסרט, מבלי משים, באגביות ובטבעיות, אין הוא מזהה את המתרחש לנגד עיניו ככיבוש.

לא מעניין להתעכב על הנקודה הזאת, כי אין טעם. הישראלים, מבחינה זו, אבודים. חסרי תוחלת. טחו עיניהם מראות. יש להניח שרוב רובם של הצופים ראו את מה שכהן רצה שיראו: פלסטינים שטופי קנאות דתית, מנופפי דגלי חמאס, שנשבעים כי ילדיהם יבנו את בתיהם בתל אביב, אינשאללה. אירופים היו רואים אחרת.

כהן הביא גם קולות אחרים, פייסניים יותר. ומיד התעמת עמם. למשל, בדראן, שומר בבית יתומים. "העם מלמטה צריך להחליף ממשלות", חיווה דעתו בעברית משובשת. "נתניהו יעני לא טוב?", תמה כהן, בסחבקיות מתגוננת ומתנשאת, שמסגירה הזדהות אוטומטית עם השלטון. "רבין אמר שהוא רוצה שלום והרגו אותו", טען בדראן, "אז מי הורג את השלום?". שאלה לגיטימית. "אבל נתניהו אמר שתי מדינות", התעקש כהן.

בדראן איש פשוט. אומר דברים נכוחים. כהן המגמתי משיב בצורה לא עניינית. בדסק החדשות של ערוץ הטלוויזיה הישראלי שמור לכתב שמדבר ערבית רהוטה – ובקי בנבכי התרבות "שלהם", ומסתובב בשטחים כבן בית — המעמד המיוחס של הטיפוס המפוכח, זה שיודע טוב מאוד מה הערבים באמת רוצים. אלא שכהן מפגין כאן תמימות שלא תיאמן כמעט. או היתממות חסרת פשר. "אבל נתניהו אמר שתי מדינות" הוא מדקלם, וזה מביך. לכהן, הישראלי, שמתיימר להבין את הפלסטינים, אין מושג מהי ישראל.

לבדראן דווקא יש. "הוא אומר אבל לא עושה", מבהיר בדראן, ומתכוון לנתניהו, "רבין עשה והרגו אותו". וכהן שוב מתעלם לחלוטין מההערה על רבין. ממש לא מסוגל להתמודד איתה. לא מסוגל אפילו להכיר בכך שנאמרה. "ונתניהו לא רוצה?", הוא שואל את בדראן, כמו איזו תוכנה נוקשה שהאלגוריתם שלה נחשף במוגבלותו. והסרט חותך לטור חיילים וכלבים משתלטים על עוד שכונה.

לא, יורם, נתניהו לא רוצה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ