מה קרה כאן ב-15 שנה שבין "הבורגנים" ל"סברי מרנן"

"סברי מרנן" נשענת על בינאריות אינפנטילית וסטריאוטיפים שמנצחים כאן בחירות. אבל אנשים מתים על זה, אז מה יעזור הפרצוף החמוץ של מבקרת טלוויזיה

רוית הכט
רוית הכט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוית הכט
רוית הכט

סברי מרנן, ערוץ 2, יום שישי, 21:15

האחיינים שלי מהופנטים למסך ונקרעים מצחוק. הייתי יכולה לעצור כאן ולהסיק שהפריים טיים בליל שבת יועד רשמית ליכולות קוגניטיביות של ילדים בני עשר ומטה, אבל גם אמא שלי צוחקת כי היא אומרת שסנדרה שדה בתפקידה כריקי רוזן מזכירה לה את אמא שלה (סבתא שלי היתה מתה להיות יפה כמוה, אבל לא נבאס). היא לא לבד. אחוזי הרייטינג מצביעים בשלט כבר עונה שלישית: הציבור מת על "סברי מרנן". הוא מזהה את הסיטואציות בה כאמת כלשהי. כמציאות אותנטית. כבבואה מבדרת למחשבותיו הכנות ורחשי לבו.

תמונת מסך מ"סברי מרנן": יניב פולישוק אומר "תרשום קיבינימט בווייז וסע"
סברי מרנן. יעיל כמו אנטיביוטיקה

"סברי מרנן" היא סיטקום קלאסי שבהגדרה לא שואף לגדולות. ציר העלילה שלו לא מסוגל להתפצל לכמה קווים במקביל, אלמנט שמקפיץ קומדיות מתחום התחפושות והסלפסטיק לאזורים מורכבים יותר, וגם אז הוא נאחז שוב ושוב בקונפליקטים הנובעים מנישואי התערובת במשפחה (האמא של הבעל האשכנזיה קלפטע גזענית, אם האשה המזרחית אמוציונלית וחמה. נכון שניחשתם לגמרי ההיפך?). כל העסק נשען על בינאריות אינפנטילית וסטריאוטיפים שמנצחים כאן בחירות. לאף אחד כנראה אין אינטרס לשנות את זה, כי עובדה, הקופה דופקת. הנוסחה הזאת עדיין עובדת ביעילות של אנטיביוטיקה. גם השם יעיל. ילדים חוזרים היום הביתה מבית הספר ומבקשים מהוריהם, אם לא הפנימו את הצורך הזה כבר קודם, לערוך להם קידוש.

אז מה כבר יש לי לעשות? להתנשא מהמרפסת על החיים עצמם? לעשות פרצופים חמוצים לנוכח רצף בדיחות הבזוקה ("שים קיבינימט בווייז וסע"), המשחק הלוחץ והגס (של קאדר שחקנים נהדר מבחינת הפוטנציאל שלו), התפאורה בשקל וחצי וההומור הגזעני בסגנון ספרי ילדים משנות החמישים?

אחת החוויות הרגשיות הקשות שיכול לחוש צרכן תרבות היא לשבת באולם שגועה מצחוק בעודו נותר חתום ולעתים גם אחוז גועל. זו חוויה בודדה, עצובה ומפחידה, כמו להימנות עם אותם שברי אחוזים שחושבים שמה שעשה חייל חטיבת כפיר בחברון הוא לא בסדר בצורה קיצונית, בעוד המונים צועדים באגרופים מונפים. אתה מתרחק מהעולם, העולם מתרחק ממך. יש חשש שהדבר הזה בלתי ניתן לאיחוי.

לפני כשנה לערך (לפני "הכוכב הבא", שהיא סיפור עגום כשלעצמו) מילאה את המשבצת המרכזית בערב שבת התוכנית "מלחמת המינים" עם ליטל שוורץ ושלום אסייג, שעסקה גם היא באובססיביות בעניין העדתי לצד שינון סטריאוטיפים מגדריים (נשים אוהבות רכילות ושופינג, גברים אוהבים לראות כדורגל בטלוויזיה). ניתן אפוא להסיק שבמשבצת המרכזית והמשפחתית ביותר הדברים צריכים להיות שחור ולבן ככל האפשר: גברים מול נשים, מזרחים מול אשכנזים, מישהו מול מישהו. מדהים שלפני 15 שנים נמצא מי שהעז לשבץ באותה משבצת שידור תוכנית כמו "הבורגנים". הרבה דברים השתנו כאן מאז.

תגיות:

תגובות