גמר "משחקי השף": מלכודת רייטינג לפודיסט

עם בחירה אמיצה לספק לצופה שעתיים של הכנת אוכל במקום וידויים מרגשים, גמר "משחקי השף" ייזכר כתכנית אמיתית לפודיז. השאלה המתבקשת היא – לאן לוקחים את זה מכאן?

אורן ברזילי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורן ברזילי, עכבר העיר

בחירה אמיצה. גמר "משחקי השף" (צילום: טל גבעוני)

גמר העונה השנייה של "משחקי השף" (רשת) ששודר אמש, נכנס לתסבוך עוד לפני שהתחיל. אחרי ההדחה של גומא, שהיה אחד הפייבוריטים לניצחון, היה ברור שהעונה עלולה לסבול מתסמונת הראל סקעת, קרי - מתמודד אחד דומיננטי שהופך את הגמר למשעמם במקרה וייבחר, ואם לא - הצתת חשד של התערבות ההפקה במקרה ההפוך.

» "משחקי השף" - כל הפרטים» מה חשבנו על פתיחת העונה של "משחקי השף"?» אסף גרניט: "כשהמצלמות כבויות התחרותיות יורדת"» מדור טלוויזיה - כל הכתבות והראיונות

עוד לפני כן, הפורמט של ״משחקי השף״ מציג משחק מסוכן שאמנם מצליח להביא לא מעט רייטינג, אבל מהלך תמיד על חבל דק בנסיונותיו לא ליפול לנישה של תכנית לפודיז מצד אחד, אך גם לא למתג עצמו כמלודרמה עטופה ברוטב חריימה מצד השני (הלו "מאסטר שף"). הסכנה היא ש"משחקי השף" תצטייר  כלא מספיק רגשית עבור הצופה הממוצע, ולא מספיק מעמיקה לחובבי הקולינריה. אלא שדווקא האיזון הזה נותן לתכנית לא מעט נקודות מול המתחרה. בעוד ב"מאסטר שף" בשלנים ביתיים בוכים ומתרסקים כי הם לא בטוחים האם להוסיף פלפל חריף לחריימה של אבא שלהם, ב"משחקי השף" מכינים בשעה אחת מנות משלושים מרכיבים, ועוד גורמים לזה להיראות כמו העבודה הכי מגניבה בעולם.

תכנית אמיתית לפודיז. אור גינסברג והשף מאיר אדוני (צילום: טל גבעוני)

לכן, דווקא פרק גמר ארוך ואינטנסיבי מהסוג שאוהבים למתוח בארץ על פני ערב שלם, מרגיש פחות מתאים לתמציתיות של התכנית, שגם ככה סבלה במהלך העונה ממסחריות יתר בוטה (שיט, עכשיו בא לי סודה בטעם אספרסו). ההחלטה למלא את רוב הגמר בבישולים, אשכרה בישולים, היא החלטה אמיצה שמהמרת על כך שהצופה יהיה מוכן לראות כמעט שעתיים של הכנת אוכל. את הזמן הזה מילאו המתמודדים היטב, אבל אי אפשר שלא לתהות איך ייראה אותו פרק בדיוק במתכונת של שעה נטו. בכל זאת יש הרגלים שהטלוויזיה שלנו מתקשה להיגמל מהם.

הדרך בה בחרו להתמודד ב"משחקי השף" עם הזכייה הצפויה של סבינה, הייתה פשוט לחשוף את שם הזוכה. בלי שלבים, בלי נקודות מהשופטים ומהקהל, בלי דירוגים. פשוט צלחת אחת שמגיעה על מסוע. מצד אחד, אחלה מתח לדקות האחרונות ותחושה שכל אחד יכול לזכות, מה שבאמת קרה. מצד שני, שילמדו משהו ממשחק האליפות של הפועל באר שבע - יש מעט מאוד דברים דרמטיים יותר מאנדרדוג שעולה לפסגה ויודע שעכשיו כל הלחץ עליו, כשכולם באולפן, בבית ובמטבח מניחים שהוא הולך לפשל. מי יודע, אולי עם קצת יותר לחץ היינו מקבלים זוכה אחר במקום אור ומצליחים להימנע מהחיוך הזחוח של מורן.

השאלה כעת היא מה יקרה הלאה עם "משחקי השף". העונה השנייה שודרה בדיליי לאחר שנדחתה, והיתרון הגדול שלה - השפים הבאמת חשובים ומודרנים, הופך לקושי כשצריך לקבץ אותם שוב לצילומים. בכל זאת, לא מדובר בשפים טלוויזיונים בלבד - לשניים מהם (גרניט ורוט) יש מסעדות בחו״ל, בעוד שלמאיר אדוני יש ארבע מסעדות בארץ. השאלה הזו הופכת לקרדינלית במיוחד בהתחשב בעובדה שהמתמודדים בתכנית הם אנשי מקצוע, כלומר אנשים שאשכרה עשויים לקחת את ההזדמנות שניתנה להם ולהשפיע לאורך תקופה ארוכה יותר מ-15 דקות על הקולינריה הישראלית.

לא רק שפים טלוויזיונים. מאיר אדוני, מושיק רוט ואסף גרניט (צילום: מנחה נופה)

אם השפים העסוקים ימצאו זמן להתעסק במשהו שלא כולל פרסומות (אני מסתכל עלייך, אסף גרניט), יש סיכוי אמיתי להגדיל את קהל הפודיז בישראל בצורה אפקטיבית. העונות הראשונות של "מאסטר שף" יצרו עיסוק ועניין באוכל גם אצל משפחות שמגישות שניצל תירס לארוחת הערב, ו"משחקי השף" כבר גרמה לביטויים כמו "טמפרור" ו"מתג׳לן" להתגלגל על לא מעט לשונות וזאת כבר סיבה טובה להמשיך. אחרי הכל, קהל שמבין הוא קהל שמתעניין באוכל, הולך למסעדות ודואג גם לשפים, גם לדור העתיד ובעיקר לספונסרים. הם אוהבים ספונסרים, לא?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ