"בית הקלפים 4": פוליטיקה של משפחה

העונה הרביעית של "בית הקלפים" מזכירה שפוליטיקה ומשפחה אינם באמת נפרדים כפי שהפוליטיקאים רוצים שנחשוב. כמו בבחירות אמיתיות, גם סוגיית הגזע שוב עולה לדיון

טל לוין, עכבר העיר | צילומים: באדיבות yes
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר | צילומים: באדיבות yes

משחקי הכס שלו נמשכים. פרנק אנדרווד

ב-5 בנובמבר פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו סטטוס ובו בירך את שרה, רעייתו, במזל טוב ליום הולדתה. למעלה מ-14 אלף גולשים כתבות תגובה לסטטוס - חלקם הצטרפו לשמחה וחלק ניצלו את ההזדמנות לומר משהו על בקבוקים ותרומה לעם ישראל. גולש אחד, שהתגובה שלו הסתובבה באותם ימים ברשת, הקניט את רוה"מ כי למרות היכולת שלו להזיז טנקים ולצאת למלחמה, כנראה שאם לא היה מפרסם ברכה לאשתו, היה מוצא את עצמו (נתניהו) ישן על מפית בחוץ. על מערכת היחסים בין ביבי לשרה נשפך הרבה דיו, הן בסיקור העיתונאי, הן ברשת והן בבית המשפט (היוש מני נפתלי). כי למרות הדרמות הפוליטיות, הביטחוניות והחברתיות, נדמה לפעמים שאין דרמה גדולה יותר מזאת המשפחתית, שמשקפת (שלא לומר מייצרת) הרבה מהאחרות. כלומר מה שקורה בבית הוא לא פעם ייצוג של מה שקורה מחוצה לו.

» האם הסדרה שלכם חודשה לעונה נוספת?» נבחר השיר ייצג את ישראל באירוויזיון 2016» גמר "הישרדות": נהג המונית שתפס טרמפ» מדור טלוויזיה - כל הביקורות והכתבות

העונה הרביעית של "בית הקלפים" נפתחת בשני פרקים שעוסקים יותר מכל בדרמות משפחתיות. אחרי שלוש עונות, שהכניסו את הצופים למסדרונות המלוכלכים והמושחתים של וושינגטון, פתיחת העונה הנוכחית ממקדת את ליבו של הקונפליקט הפוליטי בבית – הבית הלבן. אז נכון, אין בית יותר פוליטי מהבית הלבן, אך יותר מתמיד נדמה שיוצרי הסדרה רוצים לומר משהו על ההפרדה המלאכותית בין האישי לפוליטי: וכך, לא פחות משמערכת היחסים בין פרנק אנדרווד (קווין ספייסי) לקלייר אשתו (רובין רייט) משפיעה על מהלכים פוליטיים וסוגיות של מדיניות פנים וחוץ, האופן שבו מתפקדות הדמויות במגרש הפוליטי זולג פנימה – ליחסים הבין אישיים.

משפחה ופוליטיקה באותה נשימה. "בית הקלפים"

קצת כמו ארצות הברית של עכשיו, גם זאת של "בית הקלפים" נמצאת בעיצומה של מערכת בחירות סוערת. פרנק אנדרווד, שקיבל את הנשיאות בפעם הקודמת במזל מהול במניפולציות, נאלץ עכשיו לעמוד מול הבוחרים ולבקש את אמונם. זאת למרות מיני תכניות כלכליות שכשלו, מצב בטחוני רעוע ותדמית של נשיא מנותק. אבל כנראה שיותר מכל אלה מה שמאיים על הבחירה שלו היא מערכת היחסים המקולקלת עם אשתו קלייר. בעיצומו של אחד הריבים הגדולים שלהם הם מפסיקים לדבר, וקלייר מתחילה להתנהל עצמאית. בשלב ראשון היא מגיעה לטקסס, ביתם, ומתחילה לרקום את המסלול הפוליטי שלה. אך התכניות שלה אינן הולמות את אלה של הנשיא, וכך מתחיל ביניהם משא ומתן, חלקו ישיר וחלקו מאחורי הגב, שבו כל אחד מבקש לצבור כוח. במקביל נחשפת לעינינו מערכת היחסים המורכבת בין קלייר לאימה, אליזבת' הייל (אלן ברנשטין המעולה), וגם בין פרק לאם, שעדיין מתייחסת אליו כמו וויט-טראש, חרף מעמדו הרם.

במובנים רבים אין שינוי באופיין או בהתמקמות של שתי הדמויות הראשיות מול הצופים, ואפילו לא אחת מול השנייה. נכון, יותר מתמיד דורשת קלייר את שלה במסלול ההצלחה המשותף שלהם, ובכך ממשיכה לשקף את מערכת היחסים בין ביל להילארי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית המובילה לנשיאות. אך דרישה זאת אינה מפתיעה לאור בניית דמותה מהפרק הראשון של העונה הראשונה. גם אופיו הנחוש של פרנק, והנכונות שלו לעשות הכל לצורך ההצלחה שלו, נוכח כאן, ממש כפי שהופיע בראשית הסדרה. ייתכן שבהמשך העונה הרביעית ייחשפו צדדים חדשים אך לעת עתה נדמה שהיוצרים הולכים על בטוח. הדרמה נוצרת לא בתוך נפשן של הדמויות אלא במפגש (או ההתנגשות) בין אותה נפש עיקשת, מנוכרת כמעט, לבין המציאות המשתנה. הפתעות נוכח פתיחת העונה השנייה המטלטלת לא תמצאו בשני הפרקים הראשונים.

חוזרים לעסק המשפחתי. מתוך "בית הקלפים 4":

אל הקאסט המוכר מצטרפת בעונה הזאת נב קמפבל, שמגלמת את ליאן הארווי, יועצת פוליטית מטקסס שהופכת להיות יד ימינה של קלייר אנדרווד. אם יש הפתעה כלשהי בפתיחת העונה הרביעית, הרי היא בעובדה שקמפבל יודעת לשחק גם כשהדמות אינה צעירה נוירוטית ומבולבלת. בתפקיד אורח מעניין מופיעה ליסה ג'יי המילטון ("הפרקליטים"). היא מגלמת את סליה ג'ונס, בתה של חברת קונגרס מזדקנת, ומי שעתידה לרשת את מקומה של אמה בבית הנבחרים. בעל כורחה היא הופכת ליריבתה של קלייר אנדרווד, שמייצגת בדיוק את ההפך ממנה. בעוד ג'ונס הצעירה היא אפרו-אמריקאית, תוצר של מורשת צווארון-כחול עממית, קלייר היא האישה הלבנה והעשירה, זאת שכנראה בבית אבותיה עבדו הוריה של ג'ונס. התסריטאים לא עושים חסד במקרה זה עם אף אחד מהצדדים – ולא חוששים ללעוג ולבקר את האופן שבו בשני המקרים עומדים אנשים (לא כל שכן נשים) שלמדו איך לסובב את המערכת לטובתם.

גם זענות על הפרק. "בית הקלפים"

מה שבטוח הוא שלצד הדרמות המשפחתיות סוגיית הגזע, והאופן שבו הפוליטיקה עושה בה שימוש, היא חלק מרכזי מהעונה הרביעית. לא משום שנבחרי הציבור עסוקים הלכה למעשה בגישור על פערים סוציו-אקונומיים או בעיות של אלימות ודיכוי אתני, אלא מפני שזאת האופנה הנוכחית לפיה יצביעו הבוחרים. כן, גם הבוחרים בעולם של "בית הקלפים" הם כבר מזמן לא עדר נאיבי שאפשר לתמרן, והם שותפים פעילים במשחק. לכאורה מדובר במסר אופטימי, על התפכחות ציבורית ומעורבות של האזרח הקטן באופן שבו מנהיגיו פועלים, אך כזכור גם המצב הזה כבר הוא רווי בתפיסות מוטעות, יחסי כוח ופוליטיקה אפלה שאי אפשר לחמוק ממנה.

"בית הקלפים 4" נמצאת במלואה ב-HOT Xtra VOD, yes binge וסלקום TV

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ