"אכלו לי שתו לי": פורצת דרך ומטרידה

הסדרה החדשה של רון כחלילי מביאה תמונת מצב עדכנית לגבי הפער העדתי בדרך שעוד לא נראתה על המסך, ומעל לכל ממחישה עד כמה הציונות יכולה להיות דורסנית

סער גמזו, עכבר העיר | צילום: יח"צ ערוץ 8
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הסדרה התיעודית "אכלו לי שתו לי"
צילום: צילום מסך יוטיוב �
סער גמזו, עכבר העיר | צילום: יח"צ ערוץ 8

מציבה שאלות קשות. "אכלו לי שתו לי" נתחיל עם השורה התחתונה – "אכלו לי שתו לי הדור הבא" היא כנראה הסדרה החשובה ביותר שעשה רון כחלילי. היא  עוסקת ב"פער העדתי", והמושג הזה נתון במרכאות כי הסדרה מעלימה את הסטריליות שלו, מסבירה שהפער נוצר בכוונה תחילה ומתוחזק בקפידה, מתארת עד כמה הוא מורכב ולא מוחלט, ובעיקר – עד כמה הסימונים העדתיים נוזליים ולא גורפים. » "לילה טוב עם אסף הראל": רקוויאם לתקשורת » בת חן סבג: "עדיין יש לי פה גדול"» סדרות הרכש שמחכות לכם בעונה הקרובה» הסדרות הישראליות שמחכות לכם בחורף» הילארי נגד טראמפ על פי הסדרות האמריקאיותהבחירה לנהל את הדיון דרך שלוש פריזמות שונות (אשכנזית, מזרחית ופלסטינית) יוצרת שיח מורכב ומרתק, מציבה שאלות קשות, מעמתת רעיונות מול עצמם ומול רעיונות אחרים, ומנסה להבין את הקונטקסט הרחב שבו מתקיימים מאבקי הכוחות בחברה הישראלית. אולי בדיוק כאן טמון הכוח החזק ביותר שלה – "אכלו לי שתו לי" לא מבקשת לדבר רק על אפליה, לא ממסגרת אך ורק את הטענות המזרחיות לקיפוח ולא מדירה את האשכנזים מהמסך. הסדרה, בעיקר דרך האפקט המצטבר של צפייה בשלושת פרקיה, מתארת נהדר את מצבה הנוכחי של החברה בישראל, על כל שבטיה וקבוצותיה, ומשרטטת באופן מדויק ומטריד מאד את הפוליטיקה של הייצוגים והכוחות ביניהם. שיח מורכב ומרתק. אסף גרניט ב"אכלו לי שתו לי"שלושת הפרקים של הסדרה הורכבו כאנתולוגיה, וכל אחד מהם בוים על ידי במאי אחר. הפרק הראשון שביים רפאל בלולו, בו מוצגת הנקודה האשכנזית, הוא אולי החזק ביותר ולא רק משום החידוש שבו. דרך סדרת השיחות שמנהל בלולו מוסברת הדיכוטומיה המטרידה שבין המושגים אשכנזי, מזרחי וישראלי. ברגעים המטרידים שגורמים לצופה לנוע בכסאו בחוסר נוחות (כמו האמירות הגזעניות של בני ציפר שנפלטות בשלוות נפש בלתי נתפסת) מתוארת המערכת שיצרה את המצב הזה, שדאגה לשעתק את מעמדה של ההגמוניה וביקשה להנציח את עמדות וחלוקת הכוח בישראל. בלולו מצליח להסביר בפרק שלו מהו הון סימבולי ומה חשיבותו, מהי פריבילגיה ואיך היא למעשה שקופה עבור הפריבילג עצמו, הוא מתעכב בצדק על ההאחדה הלא שיוויונית בין ישראלי ואשכנזי, וחשוב מכל – הוא מצליח להוציא לאור את תפיסת העליונות של השבט הלבן ואת המבט המצמצם שלו כלפי השבט המזרחי.הפרק השני, בבימויו של רון כחלילי, מפרק גם את השבט הזה לגורמים, ומבהיר בדיעבד איך אותו מבט הוא סממן גזעני מובהק. כחלילי מלווה את חבלי לידתה של תנועת "תור הזהב", ודרך הקשיים שהיא עוברת עולה תמונה עגומה של השבט המזרחי. הוא לגמרי לא אחיד, לא מאמין לשמאל שהתעמר בו, הוא מדוכא ומנושל, הוא חסר אמונה באשר לאפשרויות שעומדות בפניו, מורחק מהמרחב התקשורתי ונסוג אל תוך בדלנות מיואשת. בדיוק כמו שהפרק הראשון הצליח ללמד על מזרחים דרך אשכנזים, הפרק השני מלמד על אשכנזים דרך מזרחים. תוצאות האפליה המתמשכת הן הקונטקסט הפוליטי שבו פועלת "תור הזהב", התנועה שהקים אופיר טובול - השינויים הדמוגרפיים לא הביאו לשינוי במבנה של מוקדי הכוח. אליטה אשכנזית אחת (השמאל המפא"יניקי) מתחלפת באליטה אשכנזית אחרת (הימין המתנחלי) ואין שינוי מהותי בהרכבן של עמדות ההשפעה המשמעותיות. זאת וגם זאת לא סופרות אותם.תמונה עגומה של השבט המזרחי. "אכלו לי שתו לי"על כל השינויים האלה מביט השבט הפלסטיני, שנמצא בתחתית הסולם החברתי בישראל, ובפרק שביימה מורן איפרגן הקהל היהודי נאלץ להישיר אליו מבט בחזרה. התמונה שהוא רואה עגומה במיוחד – אחרי הגירוש שחוו במלחמת העצמאות, אחרי שנים של התעלמות ממסדית, אחרי ההתפכחות בשמאל הישראלי, אחרי ההבנה שהמזרחים חתכו ימינה ולא באמת יכולים להיות פרטנר, גם הם נסוגים אל בועות סגורות. התקווה התחלפה בזעם, אחוז דוברי העברית קטן, נקודות ההשקה עם החברה הישראלית צומצמו והרצון להגדרה עצמית-לאומית מאיים לפוצץ את כל המרקחת הזאת. הצעירים הערבים שמוצגים בסדרה נמצאים בנקודת השבר הקשה והאכזרית ביותר במגרש פליטית הזהויות של החברה הישראלית, מהנקודה הזאת קשה מאד לראות כרגע אור."אכלו לי שתו לי" פורצת דרך, חכמה ומטרידה בעת ובעונה אחת. היא פורצת דרך כי זאת הפעם הראשונה שדנים בעניין המזרחי לא רק דרך דמויות מזרחיות. הבחירה הזאת מעשירה את השיח ומכניסה אותו להקשר רחב שמבהיר מאוד את זהות וכוונת הכוחות הפועלים בו. היא חכמה כי היא נמנעת ככל האפשר מלנקוט עמדה או להסיק מסקנה. ההצגה של הדברים כמו שהם מותירה את הצופה עם שאלות מורכבות וחוסר נוחות בולט. השאלות הללו, והתשובות שיינתנו להן, יכולות לתדלק תנועות קיימות, להניע אחרים להצטרף אליהן, או לפחות להרחיב את המבט. היא מטרידה כי היא מראה, בשפה אגבית ויעני מרושלת, את עומק השסע בחברה הישראלית ואת האדישות המחרידה של רוב האזרחים מולו. היא ממחישה עד כמה חוסר רגישות יש במושג כור היתוך וכמה דורסנות יש בציונות. אם הערכים האלו הביאו אותנו לכאן, אולי כדאי מאוד שנעצור ונחשב מסלול מחדש.

"אכלו לי שתו לי" ב-22 בדצמבר בשעה 22:55, וב-23 בדצמבר בשעה 21:00, בערוץ 8

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ