"מד מן": לאן את נוסעת, אמריקה?

בפרק רווי הומאז'ים לתמורות בתרבות האמריקאית עד שנות ה-70, מקבלת כל אחת מהדמויות תזכורת כואבת למרחק העצום שבין "מקאן" לעולמן האבוד. איך קשור לעניין ברט קופר ולמה פגי אולסן יוצאת מופסדת מכל העולמות? מעקב שבועי

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

מבט אל האופק האבוד. "מד מן" (צילום מסך)סביב שולחן מנהלים ארוך יושבים כ-20 מנהלי קריאייטיב. "אלה רק חצי מאיתנו", מסביר טד שואו לדון דרייפר המבוהל, שברגע אחד הבין שהוא כבר לא ילד הפלא המיוחד של סוכנות הפרסום. עכשיו יש כבר לפחות 20 כמוהו, שנראים אותו דבר, מקבלים את אותה הזדמנות ולכודים באותו כלוב זהב שהוא "מקאן אריקסון". מהחלונות של הכלוב הזה נשקף נוף נהדר, רק שאי אפשר לפתוח אותם ואי אפשר להגיע למה שבחוץ. וכך, כשהוא בישיבה הראשונה שלו במשרד הפרסום החדש והנוצץ, זה שהארי קריין מכנה "מטה הבקרה", דון מסתכל החוצה ורואה מטוס חוצה את קו האופק של ניו יורק. זהו האופק האבוד שלו, שם הפרק הנוכחי ורפרנס ברור וגלוי לפרק הראשון של העונה השביעית, בו צפה דון בסרט "Lost Horizon" של פרנק קפרה מ-1937. המטוס הוא זה של הגיבור רוברט קונווי, שלוקח אותו למקום הנפלא ביותר בעולם, מקום שנכתב עליו בפתיחת הסרט - "האם מעולם לא חלמת על מקום שבו יש שלווה וביטחון, שבו החיים אינם מאבק בלתי פוסק אלא תענוג מתמשך? כך חלם כל אדם מראשית הזמן".» מד מן - מעקב העונה האחרונה» "מד מן" - לכל הביקורותקונווי הוא סופר, חייל ודיפלומט בריטי, שמתבקש לצאת למשימה צבאית בסין, שתהיה גם המשימה האחרונה שלו טרם ימונה לשר החוץ של אנגליה. אך בדרך מטוסו נחטף ומתרסק בהרי ההימלאיה, שם הוא מוצא את עצמו ב"שנרגילה" – עיר מסתורית ואקזוטית, שמשולה לגן עדן עלי אדמות. כעת עליו לבחור האם להישאר במקום האוטופי שמצא, ושנדמה שהגיע אליה כגורל כתוב מראש או להיענות לבקשות חבריו שרוצים לשוב לחייהם. קונווי נעתר לתחינות החברים, אך כשהמסע הביתה נתקל בקשיים הוא מחליט לנטוש את ספינת ההצלה ולשוב לשנגרילה. כל אחד מהגיבורים המרכזיים של "מד מן" בפרק הנוכחי מקווה ש"מקאן" יהיה השנגרילה שלו. כל אחת מהדמויות מקווה שהמשרד החדש, זה שמחזיק בתקציבים החלומיים, יביא איתו גם שלווה וביטחון ויסלק את כל המאבקים לטובת חיים של תענוג מתמשך. אלא שהרוב המכריע מבינים עד מהרה שלא שנגרילה ולא נעליים, לא גן עדן ובוודאי שלא חיים נטולי מאבקים. כעת, כל אחד צריך לעשות את הבחירה בין הפנטזיה האוטופית לחיים האמיתיים.געגועים לפעם. ג'ואן ודון (צילום מסך)דון פתיחת הפרק דווקא נראית מבטיחה עבור דון או כפי שהוא מכונה עכשיו "דון דרייפר מ'מקאן אריקסון'". בשבילו מדובר בהתחלה חדשה ומרעננת, לאחר שהשאיר את מייגן מאחוריו, עזב את הדירה ויש לו משרד נחמד ומזכירה מפרגנת. אם רק יבחר צבע לקירות בזמן, הוא גם יוכל לעבור לדירה החדשה שלו תוך כמה ימים. הוא מתקבל בחיבוק חם אצל ג'ים הובארט, שנותן לו הרגשה שהוא מיוחד במינו - הפרס שמקאן אריקסון חיכו לו כל השנים האלה. "אתה הלוויתן הלבן שלי", אומר לו הובארט, ומספק אנלוגיה אפעס מפוקפקת למובי דיק. אם ג'ים הובארט הוא אחאב, אתם יכולים לתאר לעצמכם איך כל הסיפור הזה עומד להיגמר. כלוב של זהב. דון ברגע של אופטימיות (צילום מסך)ישיבת הצוות הראשונה הופכת כאמור מרגע של הצלחה לרגע של התפכחות. דון מבין שהעונג האמיתי מצוי הרחק מהקומה ה-20 ומשהו במנהטן, ויוצא לחפש אותו בלי עכבות. התחנה הראשונה היא בבית של בטי, אליו הוא מגיע כדי להיפרד מסאלי לשלום לפני שהיא חוזרת ללימודים. אלא שהבת כבר עזבה לפניו ומתרגלת עצמאות, והוא פוגש את אשתו לשעבר עם "המקרה של דורה" של פרויד ביד. דורה היה שמה של אידה באואר, מטופלת שפרויד מאבחן כהיסטרית בראשית המאה ה-20 ושהופנתה אליו על ידי אביה, חבר משפחה. קצרה היריעה מלתאר את המקרה כולו, ובוודאי את הפרשנות מרחיקת הלכת שהעניק לה פרויד, וייתכן שאפשר היה להקדיש טור מעקב שלם רק להקבלות שבין אירועי הפרק הנוכחי של "מד מן" לבין המקרה המפורסם. לעת עתה רק אפנה את תשומת ליבכם לכך שדון יוצא לחפש את דיאנה, שמתגלה כדיאנה באואר בביתה הקודם, ממנו יצאה לאחר מות בתה. דון מנסה להתחזות לנציג חברת בירות ובהמשך לסוכן גבייה, בניסיון לחלץ מבעלה לשעבר של דיאנה ואשתו החדשה לורה (מי אמר דורה?) פרטים לגבי כתובתה המדויקת. כשהשקר שלו נחשף הוא מביט בבעל הכועס ואומר על דיאנה "היא פשוט נראתה כל כך אבודה". אז אחרי שתי תחנות ללא מוצא מבין דון את מה שהיה אמור להבין מזמן – אי אפשר לחזור הביתה. הוא אוסף במכוניתו נווד, האנלוגיה הברורה ביותר למצבו, ונותן לו להכתיב את הדרך החדשה. רגע של פסיכולוגיה. בטי דרייפר קוראת את "דורה" (צילום מסך)ג'ואן אם הייתם שואלים את צופי הסדרה האדוקים לפני כמה שנים מי היא נציגת המחשבה הפמיניסטית בסדרה, סביר שהתשובה הייתה פגי אולסן. אותה קופירייטרית צעירה שנאבקה במעלה הדרגות כדי להשיג הכרה ושוויון. בפרק הנוכחי מתברר שפגי יכולה ללמוד שיעור או שניים בפמיניזם מג'ואן, שאף מגייסת לעזרתה את האגודה לזכויות האדם והאזרח ואת בטי פרידן, אחת מההוגות הפמיניסטיות החשובות של הזרם הרדיקלי במאה ה-20 ומחברת הספר החשוב "המסתורין הנשי". לג'ואן אגב לא היו הרבה מחשבות ורודות על מקאן אריקסון. היא בשנגרילה שלה כבר הייתה – משרד קטן שבו הצליחה לקבל מעמד של שותפה, כבוד, הכרה ובעיקר להיחלץ מתפקיד זאת ש"מסתובבת כאן במסדרונות ומחכה להיאנס", כפי שהוגדרה פעם. שיעור בפמיניזם. ג'ים הובארט וג'ואן (צילום מסך)בסיום הפרק הקודם, עם היוודע דבר המעבר למקאן אמרה ג'ואן לפיט "הם אף פעם לא ייקחו אותי ברצינות". ואבוי, כמה שהיא צדקה. את מרבית הפרק היא מבלה בניסיונות להתמודד או להדוף אפליה, דיכוי והטרדה מינית מצד הממונים עליה, כשכל אחד בתורו בוחר בדרך אחרת להזכיר לה מה מקומה. הבחירה שלה לעזוב בסיום היא הבחירה בשנגרילה האמיתית, מקום נטול מאבקים שיש בו שלווה וביטחון.פגי ורוג'ר כרגיל, למת'יו ויינר אין רחמים מיותרים על פגי אולסן, שעדיין חושבת שאם תנהג לפי הכללים מישהו בסוף ייתן לה פרס על הצטיינות. אלא שבמרוץ אחר ההצטיינות בתפקיד הגבר, פגי מפסידה מכל העולמות – במקאן מתבלבלים וחושבים שהיא מזכירה, המשרד שלה לא מוכן והיא מוצאת את עצמה מבלה עם רוג'ר סטרלינג בהריסות של "SC&P". הוא מנגן באורגן מוזיקה שדומה יותר מכל לאלה שמנגנים בטקסי אשכבה ומתאבל על העולם הישן, זה שבו הייתה לו שליטה על הכל ונשים פשוט נפלו למרגלותיו. פגי לעומת זאת עסוקה לשכנע את עצמה שבעתיד יהיה יותר טוב. במובן זה היא הנציגה המובהקת של המחשבה המודרנית ב"מד מן", מחשבה שעוד בנויה מרעיונות גדולים, אידיאולוגיות חזקות ותפיסה אינדיבידואלית של הצלחה. מבחן מציאות. פגי אולסן (צילום מסך)המתנה הכי גדולה שיכלה לקבל הייתה, אם כך, התמונה הישנה של קופר, שכזכור היה בעל חיבה לתרבויות המזרח. בתרגום חופשי מיפנית לאנגלית נקראת התמונה "The Octopus and the shell diver", כלומר התמנון ושולת הפנינים (ביפנית ישנן מילים ספציפיות לצוללנים שתפקידם היה, בין השאר, למצוא פנינים בקונכיות בקרקעית הים). באנגלית אגב בחרו לפסוח על התרגום החופשי ולקרוא לתמונה "חלומה של אשת הדייג". סקסי. על כל פנים, מדובר בהדפס פרובוקטיבי ביותר של אישה ותמנון באקט מיני מפורש, שפורסם ב-1814. זהו עוד אזכור לפאסינציה הגדולה של המערב לתרבות המזרח, ובעיקר לייצוגים ואמנות ארוטית שהגיעו ממנה. והרי לנו עוד שנגרילה, שנראית ברגע הראשון כמו הדבר הכי רחוק מפגי, אבל אחרי לילה משוגע עם רוג'ר, קצת אלכוהול ולא מעט נחישות, מטעינה אותו רוחו של קופר המנוח במוג'ו הדרוש. הכניסה שלה למקאן היא תהלוכת ניצחון נפוליאונית, לא פחות.איך עושה תמנון? "חלומה של אשת הדייג" (אמן: קצושיקה הוקוסאי)קופר כפרה על מת'יו ויינר שסידר לנו הופעת אורח של ברט קופר, שגם מקרבת אותנו עוד צעד לעבר סופו העגום של דון. קופר מבליח בהזיה של דון, ששם פעמיו לוויסקונסין כדי לחפש את דיאנה. השניים מדברים על "בדרכים", הרומאן האוטוביוגרפי של ג'ק קרואק, מהסופרים הבולטים של דור הביט ומי שטבע את המושג. הרומאן נכתב בראשית שנות ה-50, אך פורסם רק ב-1957, והוא מתאפיין בכתיבה אסוציאטיבית שחותרת תחת מוסכמות השירה המקובלות. " Whither goest thou, America, in thy shiny car in the night?", מצטט קופר את קרואק לדון, שהופך בן רגע למשל לאמריקה כולה, שדוהרת בלילה במכונית נוצצת "שבע שעות בכיוון הלא נכון". אם לא הייתי כל כך שמחה לראות את קופר, בטח הייתי כועסת על ויינר, שהחליט להיות אקסטרה-מתחכם עם הסצנה הזאת מצד אחד, וסופר ליטראלי מצד שני. "אתה אוהב להיות הזר", אומר קופר לדון. ברצינות? יש את זה ביותר מפורש?ד"ש מאלן גינזברג. קופר ודון (צילום מסך)ספייס אודיטי אם יש אי שם איזה מעריץ שרוף במיוחד, שמדרג את הפרקים של "מד מן" לפי כמות הרפרנסים שיש בהם לתרבות אמריקאית (ובכלל), כנראה שהפרק הנוכחי היה זוכה במקום הראשון. אלה היו 45 דקות של אסופת דימויים בלתי פוסקת או פשוט שיעור מזורז בתמורות התרבותיות שחלו בארצות הברית מסוף שנות ה-30 ועד ראשית שנות ה-70 – מהמאבק הפמיניסטי ושיח הזכויות לאפרו-אמריקאים, דרך היחס המשתנה למזרח ועד פרויד ופלישת השיח הפסיכולוגיסטי גם לדיסציפלינות של ניהול ופרסום. כמובן שכל הרפרנסים המוזכרים למעלה הם כלום לעומת הסיום הדרמטי, שבו נראה דון נוסע במכוניתו לעבר שקיעה שאינה קיימת, לצלילי השיר "Space Oddity" של דיוויד בואי.הכוכבים נראים מאוד שונה היום. "ספייס אודיטי":רק כדי לעשות סדר – בואי משחרר את השיר ביולי 1969, ימים ספורים בלבד לפני שאפולו 11 נוחתת על הירח ושנה אחרי שסטנלי קובריק מוציא את סרטו "2001: אודיסיאה בחלל". הסרט קיבל הומאז' נרחב בפרק הרביעי של העונה השביעית, גם הוא אגב היה סימבולי עד להתפקע. שם הפרק, "The Monolith", מכוון גם במקרה הזה למפגש של הדמויות עם הקדמה ושינוי החוקים – בין אם במשרד החדש ובין אם בעולם החדש. הארי קריין מתייחס למקאן, כאמור כ"מטה הבקרה", בעוד בשיר של בואי "Ground Control" מנסה לתקשר עם מיג'ור טום, ובסופו של דבר נעלם אי שם בחלל. הקדמה, במילים אחרות, הורסת לא פחות משהיא בונה, ומקדמת לא פחות משהיא מחזירה אחורה. ודון, הלא הוא המייג'ור טום של "מד מן" מרחף לו עכשיו בחלל, ואף אחד, כולל לא הוא, לא יודעים איך ואם יצליח לחזור הביתה.

» מד מן משודרת ב-HOTPlus, בימי שני ב-22:00

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ