מאסטר שף: יש לנו שלישייה

לא ברור איזה שד יצירתי השתלט על שלמה, שהחליט לנתק את עצמו מהעובדה שמדובר בחצי גמר, וללכת על מנת סביצ'ה שהוגשה בדרך מתחכמת ולא מוצדקת. כך יצר למעשה את רגע ההכרעה הכי לא מותח בתולדות מאסטר שף

יעל רייף, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל רייף, עכבר העיר

לרגע קצרצר אחד, ממש למאית השנייה, היה נדמה שיש גאון באולפן. ואותו גאון ששפך על צלחת שמן, מנדרינה וכמה חתיכות קרח, יעמד מול השופטים, יצחק צחוק גדול ויכריז: המלך הוא עירום! וכל העיתונים יכתבו עליו למחרת שהנה הגיע האדם שהסתכל לבועה הקולינרית התל אביבית בלבן של העין, וביקר את תרבות האוכל הפלצנית באמצעות אקט גאוני, וכהנה וכהנה ובמזל טוב נולד לו כוכב התרבות הבא. אבל שלמה, שהחליט לפזר פלחי מנדרינה על שלושה סוגי שמנים, שזולפו לצלחת מבקבוקים יחד עם שברי קרח- בזבז את הזמן של כולם: את הזמן שלנו הצופים שחשבנו שיש בו משהו מיוחד שזקוק לכיול ולהכוונה, את זמנם של של השופטים ובייחוד של יונתן רושפלד, שהצליח למשך כמה פרקים לחשוב בדרך "שלומואית" ולסמוך על ראשו היצירתי והמקורי ככזה שיביא אותו לגמר. » מאסטר שף - כל הכתבותכבר בתחילת פרק חצי הגמר, כאשר הכריזו השופטים על המשימה המאתגרת, אנחות דאגה באשר לגורלו של שלמה נישאו באוויר. בשונה מחבריו לנבחרת, שמצליחים לתפקד תחת לחץ ולקרוא נכון את מסגרת הזמן, עקב האכילס המובהק שלו הוא הקצבת הזמן שמלחיצה אותו וגורמת לכל הפנטזיות הנטוות בראשו לצאת מן התואר אל הפועל בביצוע חלקי על גבול הביזאר, וכאן הצרה היתה כפולה. משימת חצי הגמר שילבה שני אתגרים מתנגשים: הכנת מנת חצי גמר מוקפדת ויפהפייה, אל מול אלמנט הזמן שהולך ואוזל. ואם זה לא מספיק, למשוואה מצטרף גם אלמנט חוסר הוודאות- מי שיגיש את המנה קודם, ישפט קודם, ובגמר יש רק שלושה מקומות. המשמעות, כל התמהמהות או עיכוב עלולים להביא לפספוס הכרטיס הנכסף לגמר.

ריזוטו, הגרסה המומצאת קצת קשה להבין את הסיטואציה בה עומדים ארבעה מתמודדים מבולבלים בתוך מזווה, ותוהים מהי המנה המנצחת שתזכה אותם בכרטיס מעבר לגמר. הרי כבר שלוש עונות שהמערכת המשומנת של מאסטר שף מייצרת רוטינה לפיה רגע לפני הגמר, צריך כל אחד מהמתמודדים להכין את המנה המצטיינת ביותר. בכל פעם, אמנם, פרמטר נוסף נכנס למשוואה, אך המסגרת נותרת זהה, כך שרצוי היה להיערך מראש עם רעיון מנצח ולא לעמוד באמצע המזווה במבע עתיר סימני שאלה. מי לא הכין שיעורים? עידו (צילום: צילום מסך)לפי קור הרוח, הביטחון והדבקות במטרה, נוף ומסרט היו היחידות שהתכוננו בבית למעמד זה, ותיכננו איזו מנה תצעיד אותן בנעימים אל עבר הגמר. נוף השכילה לקחת מאכל בסיסי מהמטבח הערבי, להפוך אותו למנת גורמה באמצעות שידרוג התוכן והצורה ולהגישו בצילחות מרשים- כשעלה חוביזה מטוגן (הפתעת העונה: במזווה יש חוביזה!), שניצב בדום זקוף הזכיר פעם נוספת לשופטים למקרה שלא שמו לב, "היי, אני מהמטבח הערבי". עם בזיליקום זה לא היה עובד.היה יפה לראות את מסלול התקדמותה של נוף, שהחלה את דרכה המאסטר שפית במנות מבולבלות זהות והמשיכה ברוב הפעמים אל עבר מנות מוקפדות ומעוררות עניין דוגמת מוס הלוקוס (ותודה לרושפלד), וריזוטו הסלק עם קרם אנשובי. הקובה נייה שעברה שידרוג "פיוז'ן", מולאה באגוזים ועשבי תיבול והוגשה בויניגרט שום עם תלולית פלפלים חריפים מעל, יכולה להפוך בקלות למנת החתימה של נוף, כזאת שתתחרה בגאון בעוגיות היו יו של אבי לוי ובארפה של דליה- ובעיקר תישאר כזיכרון מסקרן שחייבים לנסות בבית הרבה אחרי שהעונה תיגמר.מסרט בתורה הדגימה טכניקה מעניינת בהכנת הצ'יפס המסותת, שהוגש לצד טונה במשרה אסייאתית במסגרת אינטרפטציה למנת "פיש אנד צ'יפס", אך רק כאשר עברה לסגנון האופייני לה הכולל בשר הארד קור עם תוספת עתירת חמאה - עברה את חך השופטים וקיבלה כרטיס לגמר. היה יפה ומרתק לשמוע את הסברי השופטים בנוגע לחיבור נכון ולא נכון בין מרקמים כאשר מסרט הגישה את מנת הפיש אנד צ'יפס, והיה מעניין ללמוד על צליית ואופי הבשר במנת הצלעות. חבל רק שבשונה מהאוכל המתובל בעל הטאצ' האתיופי שהגישה עד כה, הלכה הפעם מסרט על מנת מסעדות גנרית לחלוטין- כזו שיכולה היתה להיאכל בכל מקום מערבי בעולם. לשופטים זה כנראה לא הפריע והם לעסו בדיצה.

בניגוד לאסטרטגיה המתוכננת היטב של הבנות, עידו כיאה לעידו, לקח את כל אתגרי המשימה לכיוון הנונשלנט וסיכם את העניין ב"אין בעיה". הבעיה היא שאותה זחיחות סטואית גרמה לו להשאיר בבית את ההיגיון הבריא, ולחשוב שלו רק יגיש לשופטים מנה שמשלבת טכניקה שאינה מוכרת דיה ותכלול שמן חם שיצרוב קלות את הדג הנא, הם לא ישימו לב שהמנה שלו היא לא יותר מסשימי משודרג ולא מנה מתוחכמת של המאסטר שף הבא. אם זה לא מספיק הטריד, מנת הלוקוס המוקפץ עם איטריות אורז שהגיש מייד אחרי, הזכירה מחווה ויזואלית ורעיונית לפיקנסין. אותה הילת מסעדות שנות התשעים חלה גם על ה"ריזוטו" תפוחי אדמה ופטריות, שהצליח בדרך מסתורית לסחוף שלל מחמאות מהשופטים. יתכן והיה לזה חלק בגעגוע נוסטלגי למנות שפסו מהעולם.

צא דיבוק, צא לא ברור איזה שד יצירתי השתלט על שלמה המבטיח, שהחליט לנתק את עצמו מנטאלית מהעובדה שמדובר בחצי גמר, וללכת על מנת סביצ'ה שהוגשה בדרך מתחכמת ולא מוצדקת: אינטיאס ששוטח לעובי דף אורז ומולא בחסה, תפוח, בצל ירוק, פאפאיה ושאר ירקות, והוגש לשופטים בפרזנטציה שהזכירה, סליחה מראש, שני כובעונים שהוצאו מהקשרם. אותו כוח עליון שאחז בו, כפה עליו ככל הנראה גם להגיש לשופטים ההמומים את המנדרינה המפולטת על מצע שמן, ולאחר מכן להתפלא שהם לא מבינים את הגאונות שבמנה. רושפלד הפליא לסכם את העניין בדיאגנוזה: "ברושפלדית קוראים לזה בלוף". מכאן המצב הלך והתדרדר. בדיוק כשחשבנו ששלמה ננעל על אזימוט רציונלי ויצליח להפיק תחת ידיו מנה שהולמת את המעמד, הוא דווקא בחר ללכת על גלידת וניל וקינמון, שאותה תיאר כסיכון גדול מאוד ואף התגאה שזו הפעם הראשונה שהוא מכין אותה ושאולי הזמן לא יספיק. לצידה בחר להגיש תפוח שאפוי בשיטה מיוחדת. רוצה לומר: בדיוק כמו השיטה הרגילה, רק שבשיטה המיוחדת התפוח חתוך לפרוסות ולכן מאבד הרבה נוזלים וממרכז את טעמו במהלך האפייה. לא ברור אם היה זה הלחץ שגרם לשלמה להביא לידי ביטוי את אותה מיוחדות יצירתית במנות מגוחכות ולא מוצלחות, אך הנפילה היתה קשה, ומה שהתכוון להיות גלידה היה נוזל עתיר טעמי ביצה, שמילא את הצלחת ופגע בשמו הטוב של שלמה ושל התפוח שאפה.ברושפלדית קוראים לזה בלוף. שלמה (צילום: צילום מסך)

לא היה צריך להצטייד בעין מזויינת כדי לראות שהפרק היה עשיר בקטיעות אגרסיביות כחלק מהעריכה, כך שדווקא הקטעים המעניינים ביותר במעמד השיפוט, ובתוכם הדיאלוג בין חיים כהן לשלמה- קוצרו באכזריות. התוצאה הערוכה היתה שיפוט לקוני של חיים את שלמה, מבלי שניתנה לנו ההזדמנות לשמוע את שלמה מגיב ומסביר. כך אולי היינו מצליחים להבין מה עמד מאחורי בחירותיו של האמן, שלנצח יזכר כמתמודד שניגש למשימת חצי הגמר בצורה כה מרושלת וחובבנית, ויצר את רגע ההכרעה הכי לא מותח בתולדות מאסטר שף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ