מאסטר שף: צרימה בנוף המטופח

אינספור פרומואים מעיקים הכינו אותה לרגע הזה: מה גרם לנוף לפרוץ בבכי ולברוח לפינה? משימת הצבעים הוציאה מהמתמודדים קשת של רגשות, כולל ניצוצות אהבה בלתי אפשריים בין צילה לעידו. מי היה מאמין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא נאחס, ומחליט ללכת. כך החל המשבר הפרטי של נוף שתוקשר לקהל הרחב באמצעות אין סוף פרומואים, שבשיאם היטיב השופט חיים כהן לתאר יפה את תפקידה של נוף במשבצת השידור, והרגיע בחום: "אבל זו התחרות, בובה". ואותה בובה, זו שמצד אחד ערביה, מצד שני לא רוצה להישאר רק בגבולות המטבח הערבי, ומצד שלישי כמעט תמיד מפליאה לבשל אוכל ערבי נהדר, נשברה הפעם, פרשה לצד ובכתה. » מאסטר שף - לכל הכתבותברגע הזה התחילה מאחורי הקלעים הדרמה האמיתית, כאשר שלוש מצלמות לפחות פילסו את דרכן לקלוז אפ הנכסף שיצא מגבולות הלוקיישן המקורי. העיקר שיראו את נוף בוכה ומקרוב. מצחיק היה לצפות באנשי ההפקה שישבו על הכיסאות והתפנו במהירות ברגע שנוף התיישבה לצידם. מצחיק עוד יותר לדמיין את המפיק שסימן להם להתפייד מהשטח בתנועת יד עצבנית בעודו מנופף במגל ומצחו מיוזע. אבל רגע לפני הדרמה הגדולה, התחוללו לא מעט דרמות קטנות וגם פרק לא רע בכלל, שאיתגר את הבשלנים עם משימה זוגית לא פשוטה ומחייבת יצירתיות. הם נדרשו הפעם, לבשל מנה עיקרית וקינוח באמצעות צבע אחד בלבד, וכל זה תוך שעה וחצי. אם זה לא מספיק מאתגר, הזוגות נבחרו על ידי השופטים, וזה שיבשל את המנות הפחות מוצלחות, יעמוד לדו קרב מול בן זוגו. אאוץ'. והכל רק משחק של דמעות. נוף עסמאיל וחיים כהן. (צילום: צילום מסך)העולם הקסום שבמזווה בשלב זה נפתח המזווה וחשף מרבד יפה של כל חומרי הגלם שחברו לכל אבות המזון ולחיות הים והיבשה, ולקופסאות השימורים מהפרק הקודם, ומויינו בצורה מוקפדת לצבעים צבעים. בצידו השני של החדר שכבו ככל הנראה כמה עובדי הפקה מעולפים. המראה היה מרשים, המתח היה באוויר וכל זוג בחר את הצבע המועדף עליו מתוך לבן, אדום, סגול וחום, צהוב וירוק. האחרון לא נבחר על ידי אף אחד, ונשאר בסטנד ביי עד לרגע הדו קרב. וכך, במחשבה אסטרטגית מוקדמת שהתגבשה לאחר מבדקי אישיות קפדניים, מצאו את עצמם תחת אותה עמדת בישול צילה ועידו, מסרט וסרנדה, שי ונוף ושלמה וריקי. בדיוק כשהכנסנו את הפופקורן למיקרו וחיכינו להתכתשויות ולמלחמות האגו הצפויות בין עידו הגבר לצילה הבומבילה, גילינו שדווקא השילוב הכוחני-יצרי- קרניבורי- רומני, תפס כיוון הרמוני. לאחר מריבה קצרה על גורלם של סרדינים, שכללה את המשפט הגאוני "אנחנו לא בחוף הים בכנרת", הגיעו השניים לסטטוס קוו. עידו עבד על קציצות סרדינים במילוי קוויאר וסיר לחץ עם ירקות וחבית בירה, בעוד צילה קרמלה מיני גזרים וחצילים. כל אותו הזמן הזה, ניצבו להם בצד ערמונים, שוקולד וקקאו ותהו על הפקרותם.

חזון אחרית הימים. עידו קרוננברג וצילה עופר (צילום: צילום מסך)סרנדה ממשיכה להקפיץ בצד השני ציחקקה לה ריקי בקול גדול, בעודה קוצצת אשכי הודו ומספרת בדיצה על צירוף המקרים שהפגיש בינה לבין שלמה, שלמד גם הוא באותו בית ספר בו היא למדה. הכימיה ביניהם הניבה מנות מסקרנות ויצירתיות: גרסה אפויה לבאונטי, וכרובית ממולאת בחלקי פנים. מעניין היה לראות את ריקי מתמודדת עם היעדר תבלינים, ומשתמשת בעוצמתם של הירקות הלבנים כדי ליצור מרבד טעמים ולא רק מרקמים שונים. מעניין פחות היה הריב הלא מובן או מוסבר בין סרנדה למסרט, ובחירתן, בפעם המאה, במנות אתניות למהדרין, שכבר ראינו בווריאציה זו או אחרת בפרקים הקודמים: לחם שטוח ובצד בשר מוקפץ. גם הקינוח שהכינה מסרט הרגיש יותר כברירת מחדל מאולתרת, מאשר כמנה מתוכננת בקפידה. רגע כואב ומפכח התרחש כאשר סרנדה אחזה גמבה, והציעה למלא אותה בבשר מוקפץ. היה זה לא רק כבוד לשנות השמונים, אלא תמרור גדול וזוהר שאותת שסרנדה מתמחה אומנם בבישול הודי ועושה זאת מצויין- אך בכל הנוגע למטבח מודרני, היא עדיין לא שם. שי ונוף דווקא נהנו זו מנוכחותו של זה, אך דווקא הם, שמגלים בפרקים כתיקונם יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה, בחרו במנות בינוניות ומשעממות שלא עברו את חך השופטים.

והיתה גם אתנחתא קומית שכללה כרובית, יונתן רושפלד, אייל שני ושולחן. האחרון שימש מצע לקפיצה מלאת עזוז של שני, שהגיב באיפוק האופייני לו כאשר רושפלד סיפר על "האני מאמין שלו" בנוגע לטיפול בכרובית. הדיון הסוער הותיר אותנו, הצופים בבית, מבולבלים. מצד אחד של המסך- רושפלד שטוען שיש לקמח כרובית ממולאת, לעטוף בחלבון ולטגן בשמן עמוק לפני שמחברים עם נוזלי בישול אחרים. מצד שני- שני שנשבע בלחישה צועקת ש"לכרובית מעולם לא היה חסר חלבון ולא קמח בחיים שלה". למי הפתרונים?

בסופה של טעימה שהוציאה ממיכל אנסקי סוף כל סוף כמה דברי טעם הנוגעים למרקמים, ולא רק "טעים לייייייייי" מתוק, נשלחו שי ונוף למשימת דו קרב, ואז גם התחולל המשבר הגדול שבעיצומו האשימה נוף את עצמה במחדל הקולינרי ופחדה שהדביקה את שי בנאחס. שי כהרגלו הכין סמי- פוקאצ'ה מעוצבת למשעי ועליה ירקות ירוקים ועשבי תיבול, בעוד נוף הלכה על רביולי במילוי כרישה עם חמאה חומה ואספרגוס. למרות ששתי המנות היו מצויינות, העדיפו השופטים להשאיר בתחרות את נוף. אני איתם. מימי תחילת התחרות ומלחמת הזהויות הקולינריות, עברה נוף כברת דרך מכובדת, למדה מהערות השופטים, והשתפרה בהתאם. מצטערים חיידקים. אמא נשארת בתחרות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ