מאסטר שף: השד העדתי בא לבקר

דווקא בשלב כה מתקדם בתוכנית השופטים התקילו את המתמודדים במשימה שהיא לא יותר מגימיק מבדר קהל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

לפעמים, בלילות של ירח מלא או סמוך למועד וחג, עולה ברבים מאיתנו געגוע נושן לאותן מנות נוסטלגיה שלקחו חלק משמעותי בילדותנו ובהתפתחות בלוטות הטעם שלנו. אצל חלקנו היתה זו אותה לזניה מוקרמת נצחית וגנרית שהוגשה במיטב בתי הקפה בעיר דוגמת "שלי", "אפרופו", "קפה אלכסנדר" ו"יטבתה בעיר". אצל אחרים מדובר במנות ילדות מסורתיות מהמטבח העדתי- כאלה שהיה טעים מאוד לאכול במטבח הפרטי בחדרי חדרים, אך נעים קצת פחות להראות או לכבד בהן את החברים. בהתחשב במודרניזציה הקולינרית שעברנו מאז, הקשר בינינו לבין אותן מנות עתירות שמנת צמחית כמעט ונותק לחלוטין, ובכל זאת, מי מאיתנו לא מתגעגע בסתר ליבו לפרוסת עוגת מוצרט רבת שכבות ומלכותית או לסלט ירקות על טהרת פטריות משומרות ותירס ננסי?» מאסטר שף - לכל הכתבותרוב הסיכויים שאף אחד לא מתגעגע, ואולי בעצם כן. קוראים לו היועץ הקולינרי של התוכנית, ואותו געגוע בלתי מוסבר הוא כנראה מה שעמד בבסיס בחירתו את המשימה שתקדם את המתמודדים צעד נוסף לקראת בחירת המאסטר שף הבא של ישראל. אחרת, איך ניתן להסביר את העובדה שדווקא בשלב כה מתקדם בו המתמודדים בשלים וכמהים למשימת שף ראויה לשמה- כזאת שתקדם אותם באמצעות למידה ואתגרי טכניקה מורכבים אל עבר התואר המכובד, התקילו אותם השופטים במשימה שכל מאודה הוא להיות גימיקית ומבדרת קהל.

הפרק ה-15 ששודר אמש נפתח בארשת חגיגית של השופטים, שלוותה בפירוטכניקה מרשימה של ספרייה עתיקה ובתוכה ספרי בישול נוסטלגיים שהיוו את בסיסה של הקולינריה הישראלית. כל שופט בחר ספר בישול ומתוכו מתכונים שההגדרה ההולמת אותם ביותר היא "משהו שלקח פעם חלק בכל ארוחה חגיגית אשכנזית, ושני עשורים לאחר מכן נעלם בצדק רב מן העולם". המתמודדים חולקו לזוגות, בחרו מנה אחת מבין המנות הנבחרות ונתבקשו להכין אותה בפרשנות אישית תוך התחרות ראש בראש בבן הזוג. או אז נכנס לתמונה גם ניחוח מתח עדתי. אחרי הכל, ספק אם במשפחתם של ריקי, נוף ואשר, חגגו שמחות עם גרונות ממולאים. מספיק היה להביט בפניה הקורנות של צילה- אשת הנוקעלך, ומייד לאחר מכן לעבור למבטה המיוסר של ריקי שכל קשר בין ילדותה לבין אסופת איטריות ביצים הדבוקות זו לזו, מקרי בהחלט. מתכונים נוסטלגיים? ובכן, תלוי את מי שואלים. המשימה הוזנקה והשעון החל לספור לאחור. לבד מעידו שהופך מפרק לפרק לאדם היהיר ביותר על הסט, גם אם מציבים מולו את  רושפלד, ומצילה- שמשימות מעין אלה הן הבון טון שלה- כל המתמודדים נראו אבודים וכאובים. בכל זאת, לא בכל יום הם מתבקשים לעורר לחיים קוגל דביק ומפולפל או להביא אווז מדומה ומושחר שנראה כמי שפגש את התופת מול אל פנים, לדרגת מנת שף יוקרתית.

לא חגגה עם גרונות. נוף עתמאנה אסמעיל (צילום: צילום מסך)

פופיקלע'ך בג'ינג'רל'ך שני הישגים משמעותיים סימל הפרק הלא פוטוגני בעליל ששודר אמש. מעבר להיותו הפרק הכי פחות מגרה בכל תולדות התוכנית, היתה זו המשימה שהראתה בצורה ברורה גם לצופים בבית וגם לשופטים, מי קורץ מחומר של גמר ומי מסתמך בעיקר על מוצאו העדתי. סרנדה שצוותה לשלמה, בחרה באומץ רב לעבוד עם פיפיקלעך (קורקבנים), ועל זה מגיע לה שאפו. רק שאת אותו חומר גלם מאתגר שדורש הבנה וטיפול נכון, בחרה לקחת למקום הצפוי ביותר, לתבל בגראם מסאלה, קינמון והל ולקרוא לתוצאה הסופית "קורקבנים בנוסח הודי".אפילו לשופטים חובבי האוכל ההודי, ובראשם רושפלד- הרגישה הבחירה כמו תסריט ידוע מראש והשאירה סימני שאלה בנוגע לכשרונה כבשלנית ורסטילית ויצירתית. מסרט, שסומנה כקודמתה כאחת המתמודדות החזקות, סבלה גם היא דווקא מנקודת החוזק שאפיינה אותה כבר בשלבי ההתחלה- בישול אקזוטי נאמן למקור. הפעם לא היה זה תבשיל עז טעם מתובל בתבלינים אקזוטיים וכועסים, אלא לזניית ירקות המבוססת על פולנטה פריכה שהחליפה את עלי הפסטה מסורתיים. ההצדקה למנה חסרת המעוף הזו הגיעה בדמות סיפורים על צום אתיופי שבמהלכו לא אוכלים בשר וגבינות, והוא זה שהביא אותה לבחור בפרשנות זו למנה המדומה. גם השופטים, אגב, לא קנו את ההסבר.

מסתבר שהוא חבר. קוגל (צילום: צילום מסך)כבוד למגזר בפרק הנוכחי בלטו בכישרונם שי ששדרג את הקוגל החיוור למאפה מלכותי שבראשו תאנים ממולאות בשר, וריקי שהפכה ביצירתיות רבה את איטריות הביצים לפשטידת איטריות עתירת ניחוחות, מרקמים וטעמים. לצידם, בצד המנצח ניצבו צילה, ונוף שהצליחה להתמודד בגבורה ובהצלחה על משימת ההלזעלך, ואף סיכמה את הטראומה כך: "זהו הישג גדול לאומה הערבית שהבינה את מהות ההלזעלך". בין הצלחה, אכזבה ותובנות יפות שנשאו  חיים כהן ורושפלד, היו גם כמה רגעים משעשעים. המצטיין שבהם שייך לאייל שני שבתגובה למראה ולטעימת המנה של עידו נשא מניפסט שמתרכז במסר הבא: "הייתי מת לצלם את הצלחת הזאת, ללכת להוצאה לאור של ספרים, להוציא ספר ולשים את התמונה של הצלחת הזאת על העטיפה ולקרוא לספר 'זכרונות מהמטבח היהודי שאני לא רוצה לזכור'". נו, אם לא אוכל מעניין, אז לפחות קומדיה טובה. ארץ נהדרת, מאחוריכם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ