זהירות ירקות: גלית גוטמן לא נותנת לעובדות לבלבל אותה

הנתונים המעודדים על איכות התוצרת החקלאית הישראלית לא הפריעו לגלית גוטמן להתריע מפני סכנת המוות שמתחבאת בסלט הירקות שלכם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

הקלישאה אומרת שאין אמת בפרסום. האמת היא שיש אמת בפרסום, פשוט צריך לדעת להקשיב לה. איך אומרים את האמת, אבל גורמים לקהל להאמין בשקר? תשאלו את גלית גוטמן, שתחקיר הירקות המדובר שלה, שקיבל את השם זורה-האימה "זהירות ירקות", צריך להילמד בבתי הספר לפרסום ואסטרטגיה כתרגיל מבריק במניפולציה תקשורתית שכל מילה בה אמת, אבל בדרך נס, לא נותנת לעובדות לבלבל את הצופה.

כבר בקדימון, גוטמן פונה אל המצלמה בהבעה מבוהלת וברצינות תהומית, ומדברת על הסכנות האפשריות שמחכות לכם בסלט הירקות. האם יכול להיות שהמלפפון והעגבנייה שהיא מזינה בהם את בנותיה הענוגות הם שורש כל הרע בעולם? האם יש זרחן מסרטן בחסה שלי? הם הגזר התמים הזה הוא למעשה גז עצבים שהתמצק? התשובה שהיא מקבלת, באופן די גורף ומקיף, על ידי כל הגורמים שהיא מראיינת למעט חקלאי אורגני אחד שנפגע כאשר נשם חומרי הדברה בזמן שריסס, פשוטה מאוד: לא. החל באנשי משרד החקלאות, עבור בחקלאים, מדענים, ומומחים, כולם מנסים להרגיע את גוטמן, ומסבירים שחומרי הדברה במינונים נמוכים אינם מזיקים, וכי אם מקפידים על התקנים אין כל סכנה. כשהיא שולחת ירקות ממבחר רשתות שיווק לבדיקות מעבדה התוצאות מצביעות על חריגות מינוריות מהתקן ברוב המכריע של התוצרת שנבדקה. אביב לביא, חסיד ידוע של תעשיית הירקות האורגניים, שקשה לחשוד בו שיש לו אינטרס להגן על מגדלי התוצרת החקלאית הרגילה, מדגיש שהנתונים מעודדים מאוד, והם מצביעים על שיפור משמעותי ביחס לשנים קודמות בכל הנוגע להקפדה על תקני ההדברה.

אבל גוטמן בשלה. נחושה בדעתה לחשוף את הזוועות שהירקות המודברים מסבים לנו, היא מנופפת במיכלי ההדברה מול פניהם המשתאות של המרואיינים שלה, ומדברת על רעל נגד ג'וקים, על זרחנים ועוד רעות חולות שצפויות לחסל אותנו, ואם לא נעשה משהו מהר, גם את ילדינו הרכים. בסצנה שנראית כאילו נלקחה מפרק של סאות'פארק שלועג לידוענים הוליוודיים, היא נוסעת לבקר את קהילת העבריים מדימונה, ומנסה לקשור בין תוחלת החיים הארוכה של בני הקהילה ובין הימנעותם מירקות מרוססים. כבדרך אגב, היא מציינת שהעבריים מתקיימים מדיאטה טבעונית, מה שאולי היה עשוי להסביר את בריאותם המופלגת. את גוטמן זה פחות מעניין. היא קיבלה עוד הוכחה שצריך לאכול אורגני.

דבקותה העיקשת, הכמעט-עיוורת ברעיון שכל תחלואי העולם מתנקזים אל חומרי ההדברה שיש במלפפון שלכם, משעשעת במיוחד על רקע המתינות ושיקול הדעת הבריא של האנשים שמדברים איתה. בסצנה יפה שמדגימה את הניגוד הזה, שבין הטרלול של גוטמן ושפיותו של האדם הפשוט, היא מראיינת קונים אקראיים בסופר, שמחזירים את האמון במין האנושי. בחיוך ובסבלנות ראויים להערצה, הם מסבירים לגוטמן המבוהלת שבלי הדברה יהיו חרקים בסלט, שהם סומכים על הסופר שהוא לא מוכר רעל, ושבסוף, ממילא כולנו נמות. בסצנת הסיום נותנת גוטמן את הבמה לאדם היחיד ששותף לפרנויה שלו, אותו חקלאי אורגני מומר שמדבר בעיניים בורקות על מיגור הסרטן דרך הסלרי, ועל חזון "ישראל אורגנית" שלו. כנראה שיש כאלה שמפחדים מהמוות, ויש כאלה שמפחדים מעגבניות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ