משחקי השף: הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצלחת

בפרק רווי סיפורים מרגשים וקמצוץ פוליטיקה, ניסו במשחקי השף להסביר לנו מה זה בעצם אוכל ערבי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

קם הדבר ונהיה – פלסטיני הגיע לפריים טיים של ערוץ 2. לא כאייטם חדשותי, לא כמבזק מרתיע ואפילו לא כקללה בפיהם של חברי כנסת מהימין, אלא כאדם מן היישוב. הפרק השני של "משחקי השף" שיקף את הבעיה הקשה של הריאליטי בישראל – נגמרו לו המיעוטים. ואם נגמרו המיעוטים, אין מנוס וצריך להביא פלסטינים. שלא תבינו לא נכון, אפשר רק לברך על כך שסוף סוף העם הזה מקבל ייצוג. אלא שכל האריזה יוצרת את הרושם שמדובר בבחירה שיש בה הרבה יותר צורך קריאייטיבי לחידוש, מאשר סובלנות פוליטית. » משחקי השף: סוף סוף אוכל» מתכון למח'מאר של חג' כחיל» ראיון עם עומר עילואן

קחו למשל את עומר עילואן, פלסטיני תושב ישראל, שהגיע לתכנית כדי לייצג מטבח סורי חלבי אמיתי. תוך חמש דקות הפך שמו מעומָר לעומֶר, משל היה ילד צבר אורגינל ממושב בגליל. מולו הציבו את כרמית, עובדת משרד הביטחון לשעבר (מריחים כבר את הקונפליקט באוויר?), שבישלה גם היא אוכל גלילי-ערבי. עומר גם הגיע כועס, כי נמאס לו שמגישים חומוס גרגירים וצ'יפס במסעדות ערביות. לכעס כזה הרי כולם יכולים להתחבר, בעיקר כשהאלטרטיבה שהציג - דג ברוטב עגבניות, גרמה למושיק רוט לשאוב שלוש צלחות בלי להסתכל.

כרמית לעומתו הגיע חייכנית ומפויסת. רק אל תשאלו אותה אם היא עבדה במוסד. הוורסיה שלה לדג הייתה בריאה ומאוזנת, עם פריקה ירוקה, רוטב עגבניות ועולש. אם כבר בחרנו להעמיד את שתי המנות זו מול זו, אולי גם קצת אינפורמציה לציבור? מדוע המנה שלה בריאה יותר מאשר זאת של עומר? והאם, בתוך כל דיון ה'אני ערבי אותנטי' של הפאנל, מה מייחד את המטבח הזה להבדיל מאותו חומוס-צ'יפס-סלט מושמץ? סוד כמוס לדג ולסוס. כרמית אלקיים (צילום מסך)

בתוך כל הסערה הפוליטית הזאת מי שדווקא בלטה הייתה פמלה לוין, אישה בגיל השלישי, שהגיעה ל"משחקי השף" כמהלך של העצמה אישית. המנה שלה, לכל הדעות וכבר במבט ראשון, נראתה אבודה. ציר העוף היה נראה שרוף מהטלוויזיה, כיסוני הוון-טון מרושלים קצת, וכל הפרנזטציה חובבנית מינוס. יש משהו נוגע ללב במישהי שיש לה שתי גאוות בחיים - האחת היא גידול ילדיה, והשנייה היא גידול תהליך השלום. בחלק השני, ההיסטוריה מלמדת, המאמצים הצנועים שלה לא הניבו תוצאות מרשימות. זאת הסיבה כנראה שהיה לה חשוב לנסות ולהוכיח שהחלק הראשון לפחות היה שווה משהו. ההפקה בחרה להציג אותה כאחרונת הבחורות ב'יפה והחנון' - מבולבלת, טועה בעברית ולא מוצאת את עצמה במרחב התכנית. האמנם יש צורך?

דיז'סטיפים

» שיר דוניץ רצתה להגיש פילה לוקוס עם קוויאר עגבניות. מנה יפה, הכל בה נכון, ממש כמו בעלמה הבלונדינית והחייכנית, שעמדה רגועה ומוארת מול השופטים. אבל, כפי שמושיק רוט העיר בעצמו, כל הנכון הזה לא מוביל לשום מקום. דוניץ עוד צריכה להוכיח שיש בה קצת יותר אדג'.

» שלום, קפולסקי התקשרה, היא ביקשה את המתכון שלה בחזרה. בצד השני של הקו נמצא קובי ורמוט, בעל מסעדה לשעבר, שהכישלון העסקי שלו גרם לו להכין רביולי ארבע גבינות. משלב התקנת המילוי כל הסיפור הזה היה נראה אבוד, ואכן ורמוט עשה את כל הטעויות האפשריות - מהגבינות, דרך הרוטב שהלך לאיבוד, וכלה בבצק העבה.

» קובה ממולאת דג ומוצרלה, עם רוטב עגבניות ופרמזן - כך בחרה טל ששון להציג את עצמה לשופטים. המנה הזאת נשמעת מסוכנת עד כדי מעצבנת. קובה הוא קובה, לא צריך לנסות ליפייף אותו שלא לצורך. אבל אז ששון מזגה אותו לצלחת, ופתאום תדמית המאמא המיוסרת שלה הוציאה מנה שנראתה כמו פסטה ממולאת טובה מאיטליה. אדוני, מיסטר קובה, הגיב ברוחב לב והחליט לתת סכין. מושיק רוט, שזיהה יפה את גישת ה"כשפירנצה פגשה את בגדד" של ששון, פחות התרשם. כך גם אסף גרניט, שהולך ומסתמן כסיימון קאוול של "משחקי השף". המנה של ששון, מתברר, הייתה הרבה יותר חלשה מהסיפור האישי שלה, שכלל ילדות שמנה ומבודדת, שנים של סמים ושיקום. הפער בין האישיות שלה ובין הבישול (שבסופו של דבר לא העביר אותה), גם חשף את הפרובלמטיות בפורמט. כפי שאמר גרניט בעצמו - אם לא היו טועמים את האוכל, ורק פוגשים את המתמודדים, כנראה כל הסיפור היה אחרת לגמרי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ