אימפריית הפשע: הסדרה ששינתה את הציפיות מהמסך הקטן

"אימפריית הפשע" אמנם סגרה את הבסטה בשקט, אבל השאירה אחריה מורשת טלוויזיונית מרהיבה שראוי לשמר. הגר בוחבוט נפרדת מנוקי תומפסון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

כיורשת הרשמית של "הסופרנוס", "אימפריית הפשע" התחילה חזק: פיילוט בבימויו של מרטין סקורסזה (שהמשיך ללוות את הסדרה מקרוב), עלות של 18 מיליון דולר, תסריט פרי עטו של טרנס ווינטר (שהיה בין הכותבים ב"סופרנוס", ומאוחר יותר כתב את התסריט ל"הזאב מוול סטריט"), ובעיקר – סטיב בושמי בדמותו של אינוק "נוקי" תומפסון (המבוססת על אינוק ג'ונסון – האיש שמשך בחוטי האימפריה האמיתית של אטלנטיק סיטי). הדמות הזו ניקזה לתוכה כמעט את כל התפקידים שעשה אי פעם, ובושמי היה ונשאר הסיבה הכי טובה לצפות בסדרה. » אימפריית הפשע - כל הכתבותאלכוהול, סקס והימורים קישטו את העלילה ההיסטורית, שמשתדלת להישאר נאמנה למציאות: אטלנטיק סיטי של שנות ה-20 במאה הקודמת היא עיר של פשע מאורגן ושל פוליטיקה מושחתת עד היסוד. המציאות בה התעלתה על כל תסריט אפשרי, ו"אימפריית הפשע" הביאה את המציאות הזו בצורה הכי אותנטית ומהוקצעת שאפשר אל המסך הקטן. הבימוי של סקורסזה, שהשאיר אחרי פרק הפיילוט ספרון מכובד של הנחיות בימוי לבאים אחריו (כך מספרות השמועות), הותיר חותם מובהק על הסדרה. אבל איך אפשר להתחיל כל כך חזק ולהמשיך לטפס מעלה? איפשהו באמצע העונה השלישית לתחילת העונה הרביעית (הדעות חלוקות, פשרה תושג בימים הקרובים), הצופה הטיפוסי החל לקבל את הדגדוג הזה בקרקעית הבטן; זה שעתיד לבשר על תחושת שובע. וזה לא שהאימפרייה הדרדרה לתהום הדביקה שמאפיינת כל כך הרבה סדרות טלוויזיה שמתחילות טוב וממשיכות מכוח האינרציה, אפילו משוכות קטנות של שיעמום לא באמת נרשמו. אבל הסכנה בפלאט ליין על המוניטור, היא שהוא בדרך כלל מסמל שהמוות קרוב.שילוב מהפנט של סלידה ואמפתיה

העונה החמישית שהוכרזה כאחרונה, עוררה ציפיות מהולות באנחת רווחה: אף אחד לא באמת רוצה לראות אימפרייה מזדקנת שהופכת לקלישאה. העונה האחרונה מתרחשת כרונולוגית שבע שנים אחרי תום העונה הרביעית, ומדלגת תקופתית בין ההווה של נוקי, לבין ימי ילדותו ובגרותו. קפיצות עלילתיות מהסוג הזה, שמטרתן לגולל את סיפור חייו של נוקי, הן לא יותר מטריק תסריטאי שנעשה כשכבר כלו כל הקיצים. כשכבר אין סיפורים אמיתיים, נגמרו הרעיונות המקוריים ועכשיו כל מה שנשאר זה להתבוסס בקורות חיי הדמות הראשית, לפרק ולנתח, ובעיקר להציג את הקלישאה הפסיכולוגית הנדושה מכולן: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". ולנוקי היה רע. רע מאוד.ילד שרע לו. סטיב בושמי באימפריית הפשע (צילום: באדיבות Yes)

ולמרות זאת, משהו שם עובד: כל פרט עלוב מההיסטוריה הפרטית של נוקי מגרד כמו פצע שאסור לקלף. ככל שמקלפים יותר – כך הפצע מתגלה כעמוק יותר, מסקרן יותר. בלי ספוילרים הפעם, הפרק האחרון של הסדרה עושה איתה חסד, וגם עם נוקי. הוא מצליח לקשור את הקצוות המעניינים ביותר, האנושיים, המטונפים ביותר. הדקות האחרונות הופכות את הבטן עם שילוב של סלידה ואמפתיה – שהוא פחות או יותר תמהיל הרגשות המושלם כלפי האנטי-גיבור העכשווי בטלוויזיה.

"אימפריית הפשע" עשתה משהו אחר, כזה שלא נעשה קודם בטלוויזיה, ובמידה מסויימת, ככזו, היא אכן ממשיכת דרכה האולטימטיבית של "הסופרנוס": היא עשתה היסטוריה. היא הצליחה לעשות זאת במובן המילולי - הפכה את הז'אנר העבש של דרמות תקופתיות לסקסי, נועז, אותנטי וקולנועי, אבל גם, ואולי בעיקר, עשתה היסטוריה מהציפיות שלנו לגבי המסך הקטן.כל העונות של "אימפריית הפשע" זמינות לצפייה  ב-yesVOD

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ