ערסים ופרחות - האליטות החדשות: הרבה שאלות, מעט מאוד תשובות

ריבוי הנרטיבים של הדוברים בה, והעובדה שהיא משודרת בערוץ שנחשב למעוז הבורגנות האשכנזית, מעלים ספקות לגבי יכולת הסדרה של רון כחלילי ליצור דיון שישפיע מעבר לכמה קבוצות פייסבוק רועשות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"ערסים ופרחות – האליטות החדשות" היא סדרה של שלושה סרטים דוקומנטריים, שמותירה בסופה את הצופה קצת מבולבל. האם "ערס" ו"פרחה" הן מילים שיש להוציא מהלקסיקון כיוון שהן משפילות, גזעניות ומעליבות (כפי שמסבירים חלק מהמרואיינים) או להיפך, אלה מילים שיש לחגוג אותן ואת מה שהן מייצגות? אולי בכלל הנסיון להסיק מסקנה חותכת מסדרת הסרטים הוא רעיון אשכנזי, כפי שמסבירה אורטל בן דיין בפרק על הפרחות, כיוון שהאשכנזים לא מסוגלים להכיל, למשל, אישה שהיא גם מנשקת מזוזה וגם מתלבשת חשוף, או אדם שגם נוסע בשבת וגם מניח תפילין כל בוקר. כך או כך, הסדרה מעלה הרבה שאלות ורעיונות, אך מספקת מעט מאוד תשובות ברורות ודרכי פעולה קונקרטיות.» האישה שכבשה את הפריים טיים האמריקאי» מועדון לילה מציג: הפאנץ' שאינו נגמר» חגי לוי שוב מתאר נרטיב מוכר בדרך מקורית

השיח העדתי בישראל עבר כמה תהפוכות לאורך שנות קיומה של המדינה; הוא התפרץ לראשונה באופן משמעותי באירועי ואדי סאליב בשנות ה-60 ומחאת הפנתרים השחורים בשנות ה-70, קיבל אופי פוליטי שונה עם הקמת ש"ס בשנות ה-80, ובשנים האחרונות הוא עולה שוב דרך פעילויות של אינטלקטואלים ואמנים ממוצא מזרחי (שלעיתים פועלים גם במסגרת קבוצתית כמו ב"קשת הדמוקרטית המזרחית" או ב"ערספואטיקה"). "ערסים ופרחות – האליטות החדשות" מנסה לשקף את ההתעוררות החדשה הזו בקרב בני הדור השני והשלישי, שברובם הצליחו להיטמע בדרך כזאת או אחרת בישראליות, שנחלצו בחלקם ממצוקות העוני והקיפוח שאפיינו את דור ההורים שלהם, ועכשיו חוזרים כדי לדרוש צדק לכל העוולות שקרו בתחום הזה מקום המדינה.למי קראת ערס?

הפרק הראשון בסדרה מתמקד במושג "ערס", ומנסה לברר את תוכנו על ידי שיחות עם 18 גברים מזרחים שהתמודדו לאורך חייהם עם כינוי הגנאי הזה. אחד הטיעונים שעלו שוב ושוב בשיחות הללו הוא שהגבר המזרחי נתפש כמאיים על הסדר החברתי. אלון מזרחי, בלוגר ועיתונאי, הסביר למשל את חוויותיו של הגבר המזרחי כחלק מתופעה כללית בעולם המערבי, לפיה כל אדם בעל מראה לא-אירופאי (לא משנה אם מדובר בערבי או שחור), נמצא במאבק מתמיד על הכרה מצד בעלי המראה האירופאי. "התחושה היא שלא תוכל להיות חלק מהממסד", הסביר מזרחי. "לכן חלק מההגדרה העצמית שלך צריכה להיעשות כנגד הממסד". ואכן רוב המרואיינים מגדירים את עצמם כנגד הממסד, אבל רק מעטים מהם, כמו רועי חסן ואסף אטדגי, מתנכרים לממסד עד כדי הקטנת או מחיקת הזהות הישראלית שלהם.  "לא חוגג לך עצמאות עד שתקום לי מדינה". רועי חסן (צילום: צילום מסך)

אטדגי – כותב, מלחין ומנהלו המוזיקלי של עומר אדם – מגדיר את עצמו למשל קודם כל כיהודי, אחר כך כמרוקאי, ורק אז כישראלי. "ישראלי זה בסוף", הוא אומר, "ישראלי הכי פחות". זו כבר דוגמה לתופעה כלל עולמית שאנחנו חוזים בה בשנים האחרונות, והיא התפרקות הזהויות הלאומיות הקיימות, והתכנסות לכדי זהויות מצומצמות ומובהקות יותר. רועי חסן, לעומת זאת, כבר הולך עד הסוף, ומבחינתו מדינת ישראל בצורתה הנוכחית היא לא המדינה שלו, אלא "מדינת אשכנז" כשם שירו המפורסם (שיצר מהומות בעיקר ברשתות החברתיות). "לֹא חוֹגֵג לָךְ עַצְמָאוּת", הוא כותב בשיר, "עֵד שֶׁתָּקוּם לִי מְדִינָה"; כלומר – התסכול שחווה מישראל הציונית גורם לו להתייאש ממנה ולהתנכר לכל סממני הלאום שלה, שמבחינתו הם סממנים שנוצרו על ידי אשכנזים ובשביל אשכנזים, בלי שהם מייצגים משהו שקשור אליו.

למעשה אנחנו חוזים בשנים האחרונות בשני תהליכים הפוכים שפועלים במקביל – עליית הלאומיות והלאומנות, והתנפצות הזהות הלאומית לתת זהויות קטנות ומתבדלות (כפי שמשתקף מדבריהם של אטדגי וחסן). מי יגבר על מי והאם הם בכלל סותרים? קשה לדעת. הסדרה רק מציפה את השאלות והדעות השונות, אבל לא מציעה ניתוח שינסה להסביר לאן כל זה הולך.

בין פרחות למתמזרחים

הפרק השני – פרחות – הוא אולי החלש מבין שלושת הפרקים, בעיקר בגלל הנסיון שלו להיות יותר קולנועי מהאחרים; רון כחלילי (הבמאי ויוצר הסדרה) שוזר לאורך כל הסרט קטעים מעט מביכים מההצגה "פרחה שם יפה" (הצגת פרינג' שמוצגת בתיאטרון הערבי-עברי ביפו), קטעים שאמורים לתת מעין כותרת לשיחות בין "הפרחות החדשות", אבל במקרים רבים הם ארוכים מידי ופשוט מיותרים. בנוסף, חלק מהשיחות מסתיימות בכך שהמצלמה יוצאת החוצה והדלת נסגרת – אלמנט שגם הוא מעט מציק כשמדובר בנושא כל כך מבעבע וחם. ולבסוף – חלק מהשיחות (ובמיוחד זו בין הבנות הצעירות מאשדוד שפחות מורגלות למצלמות) נעדרות כל אותנטיות, כיוון שהן מנסות להשתמש בטכניקת "זבוב על הקיר" – לכאורה אנו עדים לשיחה ספונטנית בין שתי בנות – אבל הזבוב מורגש עד מאוד, וקשה להאמין ששיחות בזמן פדיקור או שופינג נסובות באופן טבעי סביב הנושא העדתי.

עם זאת, עולים בפרק הזה גם כמה דברים מעניינים. אורטל בן דיין, למשל, מספרת שגם היום היא מסתכלת במראה ושואלת אם את עצמה אם יתייגו אותה כפרחה. העיסוק בתיוג של "האחר הלבן" עלה גם בשיחה עם אלון מזרחי (מפרק "הערסים"), והוא מראה שהמושגים הללו פועלים במקרים רבים באופן טראומתי על אנשים ממוצא מזרחי; הם מאוימים מהקיטלוג ומרגישים צורך להתמודד איתו בכל סיטואציה, גם אם לאדם האחר הסטיגמה הזו כלל לא עוברת בראש.

בחלקים אחרים של הסרט עולות בעיות שחלקן מתייחסות גם לציבור המזרחי עצמו, כמו למשל הקושי להחזיק בדעות ליברליות ו"שמאלניות"; הדי ג'יי חן אלמליח מספרת שכשהיא מביעה דעות כאלה, מיד שואלים אותה אם היא חצי-חצי. במקרה אחר – התקיים דיון בבית הקפה אלבי בין אותן "פרחות חדשות"; הדיון התקיים בחדר עם דלת פתוחה (אולי לצורכי תאורה וצילום), וכשניגשה אחת מיושבות בית הקפה וסגרה את הדלת, היא הואשמה מיד כאשכנזיה שלא יכולה לסבול את הרעש ה"פרחי" (המוצא שלה כבר היה ברור לכולם, וגם מניעי סגירת הדלת). כלומר, ברור מכל פרקי הסדרה שהקטלוג והסטיגמות אינם נחלתם הבלעדית של האשכנזים – אלא מדובר בתכונה אנושית ומכוערת.תמיד מתעניינים אם היא חצי - חצי. חן אלמליח (צילום: יוחאי עצמון)

הפרק מסתיים במסיבת קריוקי שעורכת ירדן גזית מאשדוד, אליה מגיעים שוטרים להפסיק אותה; הם דוחפים את המצלמה והמסך הופך שחור. כלומר – באו אנשי הממסד האשכנזי, שמאוימים מהפרחות והערסים, כדי לא לתת להם להרעיש ולבטא את עצמם. אבל נשאלת פה השאלה – האם נסיון לאכוף את הסדר הציבורי, ולמנוע פגיעה באיכות חייהם של השכנים, בהכרח מגיעה מתוך משטור עדתי? אם היה מדובר ב"אשכנזים" שמנגנים רוק כבד בפול ווליום – היחס של השכנים היה אחר? מתי מדובר בעוול של ממש שנמשך דורות על גבי דורות, ומתי מדובר בהתנגדות לגיטימית להתנהגות במרחב הציבורי שלא מקובלת על רוב אזרחי המדינה? בהקשר הזה, דווקא הפרק השלישי – המתמזרחים – הוא המעניין ביותר בסדרה, כי הוא מראה כיצד משפיעה ההצלחה של השיח המזרחי מהשנים האחרונות, וגם מאפשר להרחיב את נקודת המבט ולצאת מחוויות הילדות האישיות, אל עבר תפישה פוליטית ואופנתית. בפרק הזה רואים כיצד המזרחיות הפכה למשהו נחשק בעיני אשכנזים מסוימים, בדיוק כמו שסטרייטים אימצו בעבר אלמנטים מהתרבות הקווירית.האם ראש הממשלה הבא יהיה ערס?

הסדרה לא ממש מתייחסת לבעיה העיקרית ביחסי אשכנזים - מזרחים, והיא הרצון של ישראל להידמות לבנות בריתה המערביות, ולא לשכניה המזרח תיכוניים. התרבות השלטת בעמדות הכוח הישראליות היא לא אשכנזית, כיוון שאף אחד לא מדבר בה ביידיש, אוכל גפילטע פיש או מזמר ניגונים חסידיים. את הרצון לשלב תרבות עברית עתיקה עם סממנים מערב אירופאים קבע זרם מסוים בציונות, וכולנו – אשכנזים ומזרחים, התיישרנו לפיו. אבל אותם אנשים בעמדות מפתח היו כולם ממוצא מזרח אירופאי והתנהגו בגזענות כלפי יהודי ארצות ערב (וגם כלפי קהילות מסוימות ביהדות אשכנז); לכן, לא כל אדם אשכנזי היה במצב טוב מבחינה כלכלית ופוליטית רק מעצם השתייכותו העדתית, אבל כל אדם שהיה בעל מעמד כלכלי ופוליטי – היה ממוצא אשכנזי. "מתעקשים להכניס קור למקום שיש בו שמש ואור". ליאורה לופיאן (צילום: צילום מסך)הנסיון לצייר את חוסר הקבלה של התרבות ה"ערסית" וה"פרחית" לתוך עמדות הכוח והמיינסטרים של החברה הישראלית כאילו מקורן בגזענות אשכנזית, הוא לא נכון או לכל הפחות – לא מדויק; התרבות הזו, שמקושרת לתרבות הערבית, מנוגדת לתרבות המערבית שרוב אזרחי ישראל (אשכנזים ומזרחים) נוהים אחריה. הסיבה שלא יהיה ראש ממשלה "ערס" או נשיאה "פרחה", כפי שהציע אחד המרואיינים בסדרה, לא קשורה באשכנזיות, אלא במערביות; רוב אזרחי ישראל רוצים שהאנשים בעמדות המפתח ידברו ויתנהגו באופן המתאים לנורמות המקובלות במדינות המערב. לכן, כשיהיה ראש ממשלה ממוצא מזרחי, יקראו לו "משתכנז", כיוון שהוא יאלץ לנהוג לפי הנורמות המערביות שאנחנו מצפים ממנו; בדיוק באותו אופן שברק אובמה מדבר כמו אדם "לבן", ולא משתמש בעגה המקובלת ברחובות הארלם. כדי שראשי הממסד הישראלי יהיו "ערסים" ו"פרחות", החברה הישראלית צריכה להחליט שהיא זונחת את כמיהתה לתרבות המערב, ומאמצת את תרבות המזרח התיכון. לא נראה שזה יקרה בקרוב.  

"ערסים ופרחות – האליטות החדשות", היא סדרה מעניינת ומבורכת שמשקפת את השיח המזרחי החדש - שיח שבהחלט מאתגר את החברה הישראלית וגורם לה לזוע באי נוחות בכורסה. עם זאת, ריבוי הנרטיבים של הדוברים בה, והעובדה שסדרה כזאת משודרת בערוץ 8 – מעוז הבורגנות ה"אשכנזית" – מעלים ספקות לגבי היכולת שלה ליצור דיון שיתקיים מעבר לכמה קבוצות פייסבוק רועשות.  "ערסים ופרחות - האליטות החדשות" תשודר בימי שני עד רביעי, החל מה-27 באוקטובר בשעה 22:00 בערוץ 8

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ