מועדון לילה מציג: הפאנץ' שאינו נגמר

התוכנית "מועדון לילה", שחזרה אמש לעונה החמישית אחרי ארבע שנות היעדרות, מזכירה לפעמים את ארגון דעא"ש: היא עושה הרבה רעש ומעוררת סקרנות, אבל כשאתה צופה בחומר המצולם שלה, בא לך להקיא

ירין כץ, עכבר העיר
ירין כץ, עכבר העיר

כותרת המשנה היא דוגמה לאחת מתבניות הפאנצ'ים הקבועות שבה משתמשים חברי הפאנל של "מועדון לילה". כל אחד מהם חמוש במגוון תבניות שכאלה, והוא מתאים אותן לנושא המדובר באותו רגע. אם מדברים על דעא"ש, הפאנליסט יידרש להשוואה כלשהי (לצה"ל למשל) או למשחק מילים שקשור במילים "ראש", "עריפה", "צוואר", "גרון" וכו'. הכי טוב לשלב בין שניהם. אם הנושא מתחלף כמו בשאלה "מה קרה השבוע?", כל אחד יחזור לחומר הבסיסי שלו: קטורזה יספר על אשתו וחמותו (וישחיל בדיחה שתראה שהוא מודע לעובדה שהוא מדבר רק על אשתו וחמותו); צביקה הדר ידבר על התקף הלב האחרון שעבר; אורי חזקיה יצחק על הקרחת של אבי נוסבאום, ונוסבאום יצחק על הראש המתולתל של אורי חזקיה וכך הלאה; בכל זאת, יש שעה של תוכנית למלא. "מועדון לילה" היא אוסף של פאנצ'ים בלתי נגמר, ואף על פי שהיא ערוכה (לפעמים בצורה אלימה ממש), התחושה היא שאנחנו צופים בחומר גלם בלתי ערוך, שמתוכו רק אחוז קטן באמת ראוי לצפיה. ארז טל, שכנראה מבין שאין לו איך למלא שעה של תוכנית, מייצר כל מיני פינות מטופשות כדי למרוח את הזמן. כך למשל הובאה לתוכנית אמש אחות בשם לודמילה (רוסיה, אחרת זה יהיה פחות סטיראוטיפי ופחות מצחיק), שתזריק לכל אחד מהפאנליסטים חיסון נגד שפעת. על המסך הגדול שודרה קריאה מביכה של שרת הבריאות יעל גרמן שקראה לכולם להתחסן. אכן, אין דבר יותר מבדר מלראות קומיקאים באולפן מקבלים חיסון נגד שפעת. בהמשך מרחו את הזמן על ידי הצגת רמיקס מדברי ראש הממשלה, ששולב עם שיר הסלפי מהפסטיגל (יש דברים שעובדים כשרואים אותם ביטויוב במקום לעבוד, ולא עובדים בפריים טיים של הטלוויזיה), ומריחת הסיום הייתה המגוחכת מכולן – אורי חזקיה נקשר למנוף שהכניס אותו לתוך תיבת זכוכית גדולה ומלאה בבובות ומתנות שונות, ובכל פעם הוא שלף משם מתנה וזרק אותה לקהל. מאז שידורה של וואייפאווט בערוץ 10 לא נראתה טלוויזיה כל כך טובה בישראל. 

השפלות מהספסל האחורי בעקבות הפרומואים ששודרו לפני עלייתה של התוכנית לאוויר, נשמעו קולות מחאה על היעדרן של נשים מפאנל המצחיקנים של מועדון לילה. בהפקה אמרו שהם רצו מאוד את עדי אשכנזי, אך היא לא הסכימה (אין ספק שעשתה בשכל). מי שבכל זאת עיטרה את הפאנל לבסוף הייתה דינה סנדרסון (שלא הופיעה בפרומואים), וגם היא הופיעה רק למשך שליש תוכנית, ונראתה כמו ההגדרה המילונית לעלה תאנה. היו לה כמה פאנצ'ים בינוניים, היא הייתה היחידה שלא הסכימה לעשות חיסון נגד שפעת אל מול עם ישראל (כי היא לא אמיצה כמו הבנים), והיא עקצה כביכול את הפקת התוכנית על כך שאין נשים בפאנל ובפרומואים. כמו במקרה של קטורזה, גם כאן הבנו שהביקורת העצמית משמשת כתירוץ להמשיך את אותו הדבר בדיוק; בתוכניות הבאות עדיין לא יהיה ייצוג ראוי לנשים, אבל לעומת זאת יהיו פאנצ'ים על חמות בשפע. "מועדון לילה" בנויה על הדינמיקה של הספסל האחורי באוטובוס בדרך לטיול שנתי. הבנים יושבים שם, מתחרים ביניהם מי יותר מצחיק, ומידי פעם משפילים את אלה שנמצאים בקדמת האוטובוס. צביקה הדר, למשל, התהדר בהומופביה כשהראה מודעה שבה מושיק גלאמין שוכב על ספה עם הכיתוב "איפה אתם בסוכות?", וענה למודעה "אנחנו רחוק ממך!". אחר כך הוא הראה תמונה של קרולינה, וטען שככה היא נראית לפני הגשם (מתולתלת), ואחרי הגשם (מתחלפת התמונה) היא נראית כמו כלב רטוב עד לשד עצמותיו. ישר לפנתיאון ההומור הישראלי.  בכלל, בתוך התוכנית הבינונית הזו, הדר היה בהחלט המרכיב החלש ביותר. בעוד האחרים הצליחו למקסם את הפאנצ'ים הדלוחים בזכות טיימינג ואינטונציה מצחיקה, הדר עורר תקווה שההחלטה שלו לעזוב את "הכוכב הבא" פתוחה עדיין למשא ומתן.עם זאת, לזכותה של "מועדון לילה" יאמר שאין בה יומרה; היא בסך הכל תוכנית בידור שטותית שיורה על הצופה פאנצ'ים בקצב שלא היה מבייש את מצמוצי העיניים של יונית לוי. אם היו מקצרים אותה בחצי שעה, ודולים ממנה אך ורק את הפאנצ'ים המוצלחים, היא יכולה הייתה אפילו להיות תוכנית בידור חביבה בהחלט. אפשר אם תרצו לחזור לרגע לתבנית ההשוואתית של הפאנץ' מכותרת המשנה, ולהגיד ש"מועדון לילה" היא כמו מופע בידור טיפוסי בבית מלון באילת: המונית, רדודה, מנסה לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר, ארוכה יתר על המידה, אבל לפעמים יכולה להיות עדיפה על ישיבה משמימה בחדר ואכילת בוטנים במחיר מופקע. מועדון לילה - 22.10, 21:00, קשת ערוץ 2.

תגובות