ירין כץ, עכבר העיר
ירין כץ, עכבר העיר

בקטע מתוך הפרק הראשון בסדרה החדשה של ארז טל, "ברוורס", עמד מוטי קירשנבאום במרכז עיר הולדתו כפר סבא, וסיפר כיצד בזמן מלחמת העולם השנייה פרקו הבריטים גופות חיילים יהודיים ממשאיות בכיכר העיר. כל משפחה, לדבריו של קירשנבאום, הגיעה לאסוף את גופת יקירה. בזמן שקירשנבאום סיפר את הסיפור, השתרכו כמה ילדות מאחורי ארז טל, וחיכו שיועיל בטובו לעשות איתן סלפי שירעיף מעט מאבק הכוכבים של האח הגדול. אפשר לומר שזו סצנה שלוכדת ברגע אחד את התהליך שעברה החברה הישראלית מיום היווסדה, אבל אנחנו לא מודי בר-און. ברוורס - כל הפרטים

ארז טל, שבעשורים הקודמים הוכתר כגאון טלוויזיה, איבד בשנים האחרונות משהו מזוהרו, ותדמית הגאון הטלוויזיוני שיוחסה לו החלה להישחק. אחרי הצלחות כמו "העולם הערב", "רק בישראל", "גלגל המזל" ו"הכספת", הגיעו פרויקטים כושלים יותר כמו "המוח", "איפה אתה חי" והשעשועון האחרון שפיתח ומשודר בימים אלה – "בטוח או ביטוח". ההתייצבות בעמדת המנחה של "האח הגדול" ובעמדת הפרזנטור הראשי של בנק הפועלים, השכיחה סופית את תדמית האיכות שדבקה בו, והפכה אותו לסמל של הצלחה מסחרית פלקטית ונצלנית. והנה עכשיו, טל מנסה לקחת ההצלחה הכלכלית והמסחרית שלו, ולהשתמש בה לעשייה טלוויזיונית משמעותית יותר – כזאת שלא אמורה לשבור שיאי רייטינג, אבל רוצה להגיש לצופה טלוויזיה מעניינת עם משקל סגולי מסוים, ועל הדרך לכבד אנשי תרבות ישראלים – כאלה שאולי נפגעו בדרך זו או אחרת מתרבות הריאליטי שטל הפך למייצגיה. מניקוי ראש עד לאח הגדול "ברוורס" היא סדרה של סרטים דוקומנטריים בהם לוקח טל בכל פעם גיבור תרבות ישראלית אחר לנסיעה בתחנות שונות בחייו. מעין שילוב בין "חיים שכאלה" של עמוס אטינגר ו"קומקיאים במכוניות שותים קפה" של סיינפלד, בתוספת איכות צילום ודאחקות של מונית הכסף. הפרק הראשון בסדרה שבמרכזו חתן פרס ישראל לטלוויזיה, מוטי קירשנבאום, הרגיש כמו סרט "מֶטַא" - סרט טלוויזיה על עשיית סרט טלוויזיה. מרגע שנכנס לאוטו, קירשנבאום הקניט את טל על המשחק שהם משחקים. "מה כתוב לך בתסריט," שואל קירשנבאום את טל כשהם מתחילים לנסוע, ואז כביכול מצטט את התסריט: "עכשיו לאחר הפגישה, שיחה קלילה, מה נשמע, ומזה נוריד סך הכל משפט אחד לסרט, אבל שיהיה בכל זאת רזרבה, שנוכל להישען על משהו". כשטל שואל אותו אם יש סיכוי שהוא יצליח להשתחרר מהמצלמות, קירשנבאום עונה לו עם הצעה תסריטאית נוספת, לפיה נושא הסרט יהיה "איך קירשנבאום לא מצליח להשתחרר מהמצלמות".

אבל גם קירשנבאום יודע שאי אפשר לעמוד בפני הפורמט; בסוף הוא ישבר, יזיל דמעה, וירגש את הצופים. בתחילת הפרק מורגשת יותר הדריכות של שני אנשי הטלוויזיה המנוסים. שלב הגישושים מתחיל במקום נדוש אך בלתי נמנע בכל הקשור לקריירה של קירשנבאום – רשות השידור. השניים הולכים לאולפן בו צילמו את "ניקוי ראש" המיתולוגית ולא מוצאים שם שום דבר מלבד קירות. הם עוברים לשתות קפה במזנון הערוץ הראשון, שנראה כמו המקום המשעמם בעולם, ומסיימים בשיחה עם מאפרת מיתולוגית שעבדה עם קירשנבאום בימי ניקוי ראש. שום דבר מעניין לא קורה בחלק הזה של הפרק, מלבד המשך ההקנטות ההדדיות בין קירשנבאום לטל. נראה אתכם עושים את זה בפילם. צפו בהצצה ל"ברוורס":

התחנה הבאה מעט מוזרה – אולפני האח הגדול בנווה אילן בזמן צילום התוכנית (ודאי לא חלק מתחנות חייו של קירשנבאום). מצד אחד יש טעם להפגיש את אחד ממקימי הטלוויזיה בישראל, עם פסגת הטלוויזיה המסחרית של ימינו; מאידך, כשאת המפגש הזה יוזם מנחה האח הגדול בסרט שממומן ומופק על ידי קשת, יש בכך טעם מסוים לפגם. אך נראה שהפיתוי הגדול להפגיש את קירשנבאום עם אולפני האח הגדול נבע מסיבה פרוזאית הרבה יותר: האולפנים נמצאים ביציאה מירושלים, ואפשר לעבור בהם בדרך מרשות השידור לתחנה אחרת בחייו של קירשנבאום. בנוסף, האולפנים האלה היוו תירוץ לדבר עם אושיה טלוויזוניות כמו מוטי קירשנבאום על תופעת הריאליטי בטלוויזיה המסחרית. קירשנבאום תקף את טל על הניצול שיש בתוכניות האלה, וטל בתגובה הסביר שהטענה הזו נכונה אך ורק בהקשר לעונה הראשונה, בה המתמודדים לא ידעו לאן הם מגיעים. הויכוח ממשיך עד שהשניים נכנסים לחדר הבקרה של האח הגדול, בו מוצבות עשרות פלזמות שעליהן רואים את דיירי הבית, וקירשנבאום מטיל פאנץ' אופייני ומטהר לאנשי הבקרה: "נראה אתכם עושים את זה בפילם".

ואז מוטי קירשנבאום בכה

המשך הסרט עובר לפן היותר אישי בחייו של קירשנבאום – ביתו בעיר הולדתו כפר סבא, וסיפוריו על תקופת המנדט; בית הספר החקלאי בפרדס חנה בו למד, ומפגש בני כיתתו שלמדו איתו שם; וסיום בחווה לרכיבת סוסים, שם טיפלה אשתו יונה בילדים מוגבלים, ממש עד מותה ממחלה לפני שנים ספורות. כשחזרו לאוטו מהביקור השמיע ארז טל את השיר “Yesterday” האהוב כל כך על קירשנבאום, וזה היה הרגע בו איש הטלוויזיה הוותיק נשבר והחל להזיל דמעות. הוא ידע שהפורמט חזק ממנו, ולמרות שניסה לאחוז בפאסון הקבוע, לא הצליח. טל אמר לו שדווקא בגלל ההומור והציניות שלו, הדמעות שלו מרגשות ולא פתטיות – והוא צדק; רוב החלקים המרגשים בפרק הזה, על אף שהיו צפויים, לא נפלו לרגע לקיטש, וגם העריכה השכילה לוותר על נגינת הפסנתר המרגשת ברקע.

העובדה שארז טל הוא לא אדם אמפתי במיוחד, דווקא עוזרת לפורמט שנועד מטבעו לפרוט על נימי הרגש; לזכותו של טל יאמר שהוא הצליח להכיל את ההתרגשות של קירשנבאום, ולא להפריע לה באמצע. דווקא קירשנבאום הוא זה שבחר מתי להקליל את האווירה, כשטען שמפיקי התוכנית קמצנים כי לא לקחו אותו ל-UCLA  -  שם למד קולנוע וטלוויזיה במשך כמה שנים בשנות ה-60. "ברוורס" היא לא תוכנית טלוויזיה גאונית ולא נראה שארז טל עלה פה על פורמט חדש ומצליח. עם זאת, על פי הפרק הראשון מדובר בסדרה מהנה, מבדרת ומרגשת, שעושה את כל זה מבלי לזלזל בצופה. אחרי פרק ראשון מוצלח, "ברוורס" תצטרך להוכיח שהיא יכולה לעשות את אותו הדבר גם עם מרואיינים פחות מוצלחים מקירשנבאום - מרואיין שמשלב באופן נפלא הומור, רגש והיסטוריה ארוכה שקשורה בעבותות במדינת ישראל בכלל, ובטלוויזיה הישראלית בפרט.

"ברוורס" תשודר מידי מוצ"ש ב"קשת", ערוץ 2, ב-22:00

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ