חלומות מפלסטיק: ברוכים הבאים למציאות

על רקע טילים מתפוצצים וקולות מלחמה סדרה כמו "חלומות מפלסטיק" והדמויות שהיא מתעדת, היו אמורות להיראות כמו קבוצה של אנשים מנותקים שחיים בסרט. אבל בזכות ליהוק מדויק ועריכה רגישה היא מסובבת את המראה בחזרה אלינו

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

אומרים ששום דבר לא בטוח בחיים חוץ ממוות ומיסים. אומרים ושוכחים את ההמצאה הגדולה של המאה ה-20: הניתוחים הפלסטיים. אם ברור שלא נחייה לנצח, וברור שתמיד נצטרך לשלם מס למישהו על משהו, ברור שרובנו (אם לא כולנו) נרצה לשנות משהו בעצמנו. מצד שני, רק חלקנו נחליט לעבור הרדמה מלאה בשביל העניין הזה. "חלומות מפלסטיק", שעלתה השבוע בעונה שלישית (HOT בידור ישראלי), מביאה לקדמת הבמה את אלה שקצת כאב ומחטים לא יפרידו בינם לבין החלום שלהם. הראשונה לחלום על פלסטיק היא מעיין חודדה, בוגרת האח הגדול, ומי שבשנה האחרונה הספיקה להשיל 40 קילו ממשקלה ולהיפרד מבעלה. עכשיו היא מאושרת יותר, או לפחות מאושרת כמו מישהי שכנראה לא אכלה פחמימות מ-2012. האמת, צריך לתת לה קרדיט: הרבה נשים עושות הגדלת חזה כדי לזכות בתשומת לב גברית. חודדה בחרה לעשות את זה רגע אחרי שלכאורה איבדה אותה. ההיסטוריה של הצופה הממוצע עם חודדה בוודאי תגרום לו לשפוט אותה מהר. היא נראית רזה מאוד, בחורה צעירה שכבר עברה הרבה יותר מדי בחיים שלה, והכאב רשום לה בפנים. וחוץ מזה היא לא מה שכוכבת ריאליטי הייתה אמורה להיות - כלומר לא עברה את המהפך המיוחל מבחורה עממית לאישה מתוחכמת ונוצצת. אבל חודדה מסרבת להיכנס לקלישאה שאנחנו אולי מקצים לה. קודם כל כי היא מעוררת הזדהות ואמפתיה, ושנית משום שאף אחד מהנימוקים שלה לניתוח לא נמסר לנו בקיצוניות או בדרמה. הם מנותקים? אתם מנותקים! משתתפי "חלומות מפלסטיק" (צילום: אלדד רפאלי)לא כך הוא במקרה של שי גוטמן, רקדן, מורה למחול ומנקה בתים למחיתו, שמגיע לקליניקה של ד"ר קליין כדי לנתח את האף, הירכיים והישבן. אנחנו מכירים אותו כמי שירד כמעט 100 קילו ממשקלו, ושעסוק באופן אובססיבי בתיקון הגוף השלו. ביחס לאחיו המצ'ואיסטים גוטמן הוא, לפי מילותיו שלו, שונה, והחלום הפלסטיקי שלו הוא להיות מפורסם. גם כשכולם מסביבו מנסים להסביר לו למה לא כדאי להכניס שתלים לישבן שלו ולהיראות כמו ג'יי לו, הוא בשלו. גם כאן, אפשר היה בקלות לפתח אנטגוניזם כלפי גוטמן, ובהתחלה זה אפילו קורה, אלא שבעזרת עריכה רגישה ועם הרבה כבוד למלוהקים, הופכת ההתנגדות אליו להזדהות איתו או לכל הפחות להבנה וחמלה כלפיו.שני קיידר, צעירה מרמלה, מצאה לדבריה את האביר על הסוס הלבן. נכון, הוא עוד לא הציע נישואים, אבל את האף שלה היא כבר חייבת להכין לפרופיל בתמונות החתונה. קיידר היא הדבר הכי רחוק שאפשר לחשוב עליו מהדמויות הנלעגות שמוצגות ב"מעושרות", וזאת למרות שיש לה שני כלבים ננסיים ממש כמו של פריס הילטון. אבל לקיידר יש את ההיגיון שלה - "זה לא שהחיים שלי כל כך שונים", היא מסבירה את המעבר בין רמלה למגדלי W. בשני המקרים, היא מסבירה, היא בבית, עושה קינוחים ומחכה לגבר שלה. היא מציצה מחלון המרפסת על כל המגדלים מסביב, ושאמורים לסמן את שיא ההצלחה ושגשוגו של השוק החופשי. ופתאום, בתוך כל הבטון הזה, היא נראית כמו נסיכה כלואה, שלכודה במגדל היוקרתי ממש כמו שהיא לכודה בהחלטה שלה לעשות ניתוח אף. ועדיין, היא לא נראית או נשמעת מטומטמת, ואפילו לא מנותקת, אלא צעירה מתוקה שהבינה מהר את עובדות החיים של עצמה, ועושה כמיטב יכולתה כדי להסתדר איתן. בול כמו ג'יי לו. שי גוטמן (צילום: אלדד רפאלי)לכאורה, בטח על רקע טילים מתפוצצים וקולות מלחמה, סדרה כמו "חלומות מפלסטיק", שלא לומר אנשים כמו אלה שהיא מתעדת, היו זוכים להיקרא "מנותקים מהמציאות". אבל למעשה יש משהו בדמויות הללו, כבר עונה שלישית ברציפות, שדווקא נדמה מחובר הרבה יותר ממי שלועגים להם. זאת הודות לליהוק מדויק, שבמסגרתו נבחרו גיבורים שהם הכל חוץ מקלישאה, ואין בהם טיפה של פלקטיות. בעיקר, כך נדמה, כל אחד מהם מצליח להפנות את המבט בחזרה לצופה - ולהכריח אותו להסתכל בחזרה במערך התרבותי, חברתי והנורמטיבי שמוליד את אותם חלומות ותשוקות לשינוי עצמי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ