לימבו ושמו צו איסור פרסום

הפער בין הידיעות על מציאת גופות החטופים לבין הסרת צו איסור הפרסום, הצליח לבלבל כמעט את כל המשתתפים במהדורות החדשות

ירין כץ, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ירין כץ, עכבר העיר

כל מי שחי בישראל מכיר את האופן המקובל והידוע מראש שבו מדווחים לנו על אסונות; זה מתחיל באות הפתיחה שמבשר רעות, לאחר מכן מופיעות על המסך המילים "מבזק מיוחד", ואז מגיעים מגיש או מגישה שקולם נמוך מהרגיל והבעתם משדרת צער מאופק, והם מדווחים על מה שכבר מופיע תחתם בתוך כתובית אדומה ומודגשת. אך האפשרויות הטכנולוגיות שעומדות בפני צרכן החדשות של ימינו, מעמידות את מערכות החדשות המסורתיות במבוכה מסוימת. אתמול בשעה שבע בערב כבר החלו לזרום דיווחים לגבי מציאת גופותיהם של שלושת החטופים – דיווחים שהועברו באמצעות פייסבוק ו-וואטסאפ. מי שגלש באתרי חדשות מהעולם או צפה בשידורי טלוויזיה של רשתות זרות, יכול היה לקבל מידע נרחב לגבי סיומו הטראגי של האירוע שליווה את הציבור הישראלי ב-18 הימים האחרונים. באמצעי התקשורת המסורתיים בישראל, לעומת זאת, החלו מהדורות החדשות בשעה שמונה בכותרת "חטיפת הנערים – עימותים בין כוחות צה"ל לפלסטינים באזור חלחול". כיוון שאנשי החדשות היו נתונים תחת צו איסור פרסום שבוטל רק בשעה 20:30, הצופים נאלצו להסתפק בחצי שעה של גמגומים, רמזים וקריצות. אבל, כפי שצוין לעיל, צופי החדשות בישראל כבר יודעים לזהות את הסימנים המבשרים על אסון (טון עצוב, כתוביות אדומות, כתבים פרושים בשטח), וכך התקבל מעין יצור כלאיים – שידור חי של אירוע חדשותי בלי שנמסר דבר על אותו אירוע חדשותי.אפילו יונית התבלבלה בחצי השעה הזו שבין תחילת המהדורה להסרת צו איסור הפרסום, אפשר היה להבחין בין הגישות השונות של העיתונאים לסיטואציה המביכה; בעוד יונית לוי ומקבילתה טלי מורנו דיברו בטון עצוב ושקט, רביב דרוקר בערוץ 10 ועמית סגל בערוץ 2 שמרו על טון ענייני והוסיפו דיווחים ודברי פרשנות מתקבלים על הדעת בהתחשב במצב בו נמצאו. מחמאות נוספות מגיעות דווקא לפרשן הצבאי המושמץ של ערוץ 2 – רוני דניאל – שבימים כתיקונם שמו משמש כמילה נרדפת לדובר צה"ל; אתמול הוא דיבר בענייניות והעביר את המידע הרלוונטי ביותר שאפשר היה לתת תחת צו איסור הפרסום: "למיטב ידיעתי," הוא ציין, "המשפחות מעודכנות. התמונות הסתומות שאנחנו רואים הן בטח לא צינורות המידע שלהן. אנחנו צפויים לכמה שעות של אמירות סתומות". אפילו יונית לוי, שידועה בכינויה 'אשת הקרח', הצליחה להתבלבל בעקבות הלימבו החדשותי הזה ושחררה לחלל האוויר את הטקסט המעגלי הבא: "אנחנו מתנצלים שהשידור מבולבל... יש דברים שאנחנו יכולים לומר ויש דברים שלא, אנחנו נמשיך לדווח לכם. או לא. אנחנו רק יכולים להגיד שיש התפתחות, אנחנו פועלים במגבלות צנזורה, כך זה יהיה בדקות הקרובות". את הטקסט הנ"ל כדאי להציג בפני שופטים שחותמים על צוי איסור פרסום באירועים מהסוג הזה.

ואז הוסר הצו כאמור, בשעה 20:30 הוסר צו איסור הפרסום, ומערכות החדשות יכלו לדווח על מציאת הגופות; מרגע זה העיתונאים כבר ביצעו "השגרה" מלאה, כפי שכינתה זאת גיי טוכמן, וחזרו לראיין ולדווח על פי האופנים המקובלים באירועים מסוג זה. חלוקת התפקידים הייתה גם היא בהתאם לכללי המסורת העיתונאית הישראלית: בטחוניסטיים, פוליטיקאים ופרשנים באולפן (כולם ממין זכר); נשים בעמדת ההגשה החדשותית; וכתבים זוטרים יותר שמביאים קולות מהשטח. כל אלה איחדו כוחות למען מטרה אחת – למרוח את הזמן, כשלמעשה אין שום התפתחות חדשותית משמעותית. יכול להיות שצרכני התקשורת זקוקים למריחות הזמן הללו על מנת לעכל את בשורת האסון – בשורה שכיחה כל כך במציאות הישראלית; כלומר, אנחנו יודעים שלא נשמע שום מידע משמעותי חדש, ובכל זאת, אנחנו זקוקים לשגרת שידורי האסונות המוכרת כדי להתמודד עם האירועים הבלתי נסבלים הללו. עם זאת, ראוי לציין את העיתונאים שהצליחו להגיד דברים מעניינים ולהעלות שאלות חשובות על אף החומר החדשותי הדל שעמד לרשותם. עמית סגל העלה את השאלה מדוע אישרו רק שלשום לסיירים אזרחיים מגוש עציון לסייע בחיפוש החטופים (על פי הדיווחים הם היו אלה שמצאו לבסוף את הגופות); אמנון אברמוביץ' יצא נגד הנטייה להפוך את החוטפים לאנשים מתוחכמים ובעלי יכולות, וטען שמדובר באנשים שהתכוונו לחטוף אדם אחד ולא ידעו כיצד להתמודד עם שלושה; וכשסגן השר זאב אלקין טען באולפן ערוץ 10 כי בנייה בשטחים היא הדבר שהכי מכאיב לפלסטינים וכך הם יפסיקו לנסות ולבצע חטיפות, שאל אותו רביב דרוקר האם האינטרס הישראלי הוא בהכרח להכאיב לפלסטינים, וכיצד מתיישבת התזה שלו עם העובדה שישראל בונה עוד ועוד בשטחים והפלסטינים ממשיכים לנסות ולבצע חטיפות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ