שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

The Voice: אביב גפן הוא הטלוויזיה במיטבה

הוא מצחיק, הוא בוכה, הוא אוהב, הוא שונא, הוא מזלזל, הוא מוגבל, הוא מתיימר, הוא עובר תהליכים וייסורים  שהמתמודדים לא חלמו עליהם. איך אביב גפן הפך השבוע לסיבה הכי טובה לצפות בתוכנית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יפתח אילון, עכבר העיר

לא ברור למי עלתה האקסטה – לח"מ או לThe Voice עצמה – אבל התוכנית הפכה למפגן מרהיב של הפגנת מרהיבות מרהיבה ומופגנת, וקשה שלא להיות מרוצים. אחרי שבועות ארוכים של הקאה באסלות, דיאטות חסה ופריכיות אורז, התמוטטויות-עצבים של עריכת וידאו ומאמצים קדחתניים, עומדת לפנינו תוכנית כוסית אש, זוהרת, מתוחה, מתוקתקת ונמרצת. המתמודדים ברובם הם חבורת הורסים והורסות נוטפת כריזמה, הרעיונות מעניינים, המפגשים נפיצים, העיבודים מעיזים, מיכאל אלוני נוטף שארם של אימהות. פצצות! לפני שבוע ישבנו וקיטרנו על ארומת הרקב הממררת את החיך עדיין, פתאום אנחנו ארנבים בסטלה עם סוכריות קופצות בפה.»  The Voice 2 - כל הכתבות והביקורות»  כשגם הרגעים המדהימים מזוייפים»  האנדרדוג שמחזיק בכל הקלפים

למשל סהר שרב. מי בן הבליעל ערל הלב שיכול לא לאהוב את סהר שרב? הוא מצליח להוציא אפילו מאביב את היצור האנושי הקטן ששוכן עמוק בליבו החייזרי והאשכנזי, במחי חיוך מבויש, הוא זמיר קסום – צנוע ואמיץ בעת ובעונה אחת, שירתו חופשית וחזקה, נוכחותו קשוחה אבל מתוקה. או דן סלומון. איך אפשר לעמוד בפני דן סלומון תגידו לי? מדובר בסוללת כישרון ביישנית וערימה גדושה של יכולות מוזיקליות. המסלסלים של שלומי – כל אחד יותר וירטואוז מקודמו, רודי הורסת, מאי משמידה, אופיר מרסקת, אנאל מאלחשת. רק הנבחרת של שרית איכשהו מקרטעת. פאק, עתליה פירס? גם הטלטאביז חמודים נורא, זה לא אומר שצריך למרוח את זה עד הגמר. אבל מאיזה כיוון שלא תהפכו את החביתה, באמת שהכל השתפר – הפרקים של השבוע היו זריזים ומהודקים, ואפילו מפותחים במושגי העונה הזאת. המניפולציות עובדות הרבה יותר טוב בקצב הזה.

קחו את אדם להב, עד לפני שבוע מתמודד מבטיח, טכניקה, בלורית, אוזן טובה, הכל דבש. אבל פתאום מסבירים לך שהוא סתם חריין מהוקצע שלא יודע לרגש באמת. ואכן, פתאום אתה רואה אותו בחדר החזרות ומגלה פרודיה צינית על הראל סקעת, עם גוונים של סיון בהנם והויברטור הסרעפתי הבלתי ניתן לעקירה. פוף, פתאום הוא לא מרגש גם אותך עם החמי רודנר הממלכתי שלו. "אשכנזי קר", אתה ממלמל ומעקם את אפך, ומקווה ששלומי יעשה בשכל וישליך אותו לגוב המיוזיקלז אליו הוא נועד. ונחשו מה! איזה נשמה השלומי הזה, איזה.אי אפשר שלא להתאהב בו. סהר שרב (צילום מסך)

כן, אנחנו כבר בפנים, אל תביאו לנו הפתעות, תביאו לנו צדק. ולא צדק פואטי. צדק אמיתי, של ריאליטי. אנחנו כבר יודעים בין מי למי התחרות: אופיר וסהר אצל אביב, אנאל ומה זה משנה מי אצל שלומי, רודי ודן אצל משינה, והמקום הרביעי עם עצמו אצל שרית. זה גם לא העניין, המתח לא יגיע מהתחבטויותיהם המפוברקות של המנטורים. אנחנו יודעים שאביב שונא את יעל-שושנה ועף על מאי, אין לנו ספק שהוא יעיף את הראשונה גם אם השנייה תהייה פושרת. המתח טמון בתוצאות האמת: האם העם כולו יתגייס ויצביע ליהודה מימרן פשוט בגלל שהוא יהודה מימרן, כפי שהצביעו לקותי? כי זה לא יהיה קשור לעובדה שהביצוע שלו ל"זה תמיד אהבה" היה אחד הטובים של אמש וכנראה העיבוד הכי טוב של שרית העונה.

ובעוד משינה מתגלים כחלטוריסטים משמימים ושרית נחשפת בעל כורחה כאמנית אבודה - שלומי נותר רעינואי חד וממולח, ואביב, עם כל ההתלהבות, ההגזמה, הפתטיות, היוהרה, ערימת הדימויים המרוטה, היומרה והיעדר הגרוב – הוא עדיין הלחם והחמאה של התוכנית, הסיבה הכי טובה לצפות בה, הסיפור המרכזי. התהליך שהוא עובר והכאפות שהוא אוכל לא נופלים מאלה של המתמודד הכי נכה, שבור, יתום, מסוכסך ומיעוטי שאפשר להביא למסך. הוא מצחיק, הוא בוכה, הוא אוהב, הוא שונא, הוא מזלזל, הוא מוגבל, הוא מתיימר – הוא טלוויזיה.

הכימיה שלו עם רוני פרי היא דבר אמיתי, היא מוזיקה. הביצועים שהם הרימו השבוע – לזוהר ארגוב ולדיוויד בואי כאחד – היו מופרכים, מגוחכים, היסטריים – אבל באמת חזקים ומרגשים. הוא באמת עף עם הפנטזיות שלו. הן ילדותיות מאוד בדרך כלל, או לפחות לוקות בעודף רומנטיזציה, אבל הן קורמות עור וגידים בזכות כל מיני ילדות יפות עם קולות זכים שהוא מצא בעונה שנייה של תוכנית ריאליטי בזכיינית סוג ב'. וואלה, זה הישג.

זה, כמובן, לא  חף מתאונות. במיוחד אצל שרית – מה שקרה אתמול עם דנה צלח, Like a prayer ורקדני הקדם-אירוויזיון היה בלתי נסלח, ואילו משינה נשמעים באופן כללי חסרי טאץ' בצורה מדאיגה, למרות שהנבחרת שלהם בסדר – הזייפנית היחידה נראית פיצוץ, והמלחיץ שצועק בטח יעוף ביום רביעי. אבל למי אכפת? כרגע The Voice 2 היא ממתק טלוויזיוני עשיר ומפנק, מצופה וממולא. ברגע שהפסיקו לכפות עלינו את הדרמה ולתפור לנו סיפורים בכוח לגבות, הם פשוט מתגלעים לבד כשהפורמט מתקרב לשיא, והתוצאה גדושה זיקוקים במחיר שווה לכל נפש. "מישה סוחינין רוצה לסלסל" הוא אולי לא נרטיב חינני במיוחד לחושים, נודה, אבל "אופיר ואביב מפלרטטים סביב 'אל תדאג,'" זה בדיוק מה שאביב הבטיח לנו אי-אז בישימון האודישנים: סיבה לרייטינג.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ