שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

The Voice: האנדרדוג שמחזיק את כל הקלפים

בעוד שאר המנטורים מתפזרים ומוותרים על המתמודדים החזקים שלהם דווקא שלומי שבת שלא מפסיק להסס עושה את כל הבחירות הנכונות ומגבש נבחרת מובילה. מעבר לזה אין מנוס מלהודות: העונה מאבדת גובה, מזל שנשארה לינה מח'ול

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יפתח אילון, עכבר העיר

כבר כמעט מחצית מכלל הנבחרת מאחורינו, ורובה - בצדק. הטין-דודה מלונג-איילנד עם היוקלילי, נשא האיידס ומלחמתו בסטיגמות ובמטענים, הצמד עם הקולות הגבוהים ועננת הלוזריות ממעל – כל אלה נידונו לכליה עוד בטרם פצו פה, במיוחד מול מתמודדים כמו סהר שרב, הערס התמים והאמיץ שחצה את הקווים ונכנס אל לב המאפליה האשכנזית. לא מספיק שהפילו עליו שם חולה איידס בר"ת לועזיים ושמאלנות בוגדנית במיוחד, אביב גם מרשה לעצמו להתכרכר על ה"בורות המוזיקלית" של שרב בעודו פועה נבערוֹת מול 'ברצלונה' הקלאסי של ג'ו עמר, אחד שיכול לאכול את סטיבן ווילסון בדו-קרב גם מתוך בור קברו. אולי כדאי שעופר מאירי יעיר לו על זה, אם הוא כבר שם.»  The Voice 2 - כל הכתבות והביקורות»  להינזף, להתייסר ולנצח בדו קרב»  לאן נעלמה המוזיקה מהעונה השנייה?

אבל לפני הכל, השנה The Voice נרתמת למען הסביבה, שזה אומר שקר כלשהו ומילות קישור שבסוף המנהלת שת"פ הצליחה להשיג עליהן אישור, קוראים לזה קיימות, משהו משהו מוזיקה, דיאט קוקה-קולה – תישארו אקסטרה-אורדינר!- והאינטרנט האלחוטי של בזק, באמצעותו מדברים המתמודדים עם אימותיהם הישובות בחדר השני כבר מהבוקר. ועכשיו בכנות: שמישהו כבר יביא ציטוט מהסוכנת של מיכאל אלוני, מה היא אומרת על הפארסה הזאת. ולמחלקת התוכן של רשת: קצת ביצים מול השיווק אמנם הרגו לא מעט, אבל דלו גם שאריות של דיגניטי. מומלץ בחום.

עוד בחדשות, הסייעים האחרים של המנטורים נכונים ומזומנים לגלם תפקידי-קריקטורה משובבי נפש: אפרת גוש כמהדורת בוטיק של יוקו אונו, מוש בן-ארי על טייפקאסט החרמן מהכרם, וקובי אוז עושה קובי אוז, שזה תמיד מצחיק. במיוחד כשהוא מנסה בכל גפיו ומאודו לעקור את הוויברטור מקרביה של סיון בהנם ונכשל כישלון חרוץ, אפילו ששרית אבחנה מיתון כלשהו בארטילריית הקשקושים הזאת בטרם השליכה אותה אחת ולתמיד אל פח הזבל של המוזיקה הישראלית. וכך, מישה סוחינין שגבר עליה בלי לצאת מההלם אפילו, נותר לבדו בנישת המתעוותים - אחרי שמשינה ויתרו על יובל זדרמן, הנציג הפואטי של עריריות פולנית אבודה, לטובת מייק סלע, המגלם הפתטי של גיל הנעורים והרעות החולות שהוא מביא. תורמת לנשמה של שלומי סלסול קמאי. לינה מח'ול (צילום מסך)

בינתיים, היחיד שלא טעה בבחירותיו, אפילו שהוא הכי מתחמק מלפסוק, הוא כמובן האנדרדוג הנצחי והנשמה שלא נגמרת – שלומי שבת. בתום 3 סיבובי דו-קרב הוא מחזיק בשלושת המנצחים החזקים והמוצדקים ביותר – לא רק אנאל ולנזי, אלא גם אדם להב ולינה מח'ול, הערבייה רחבת הלב, שתורמת לנשמה של שלומי סלסול קמאי וערבי כמו דיכוי וכנאפה, גם כשהוא כורך סביבה עיבוד נרפה ללהיט שחוק של יו-2. את הוויתור של אביב על אמיר דרזי המיומן עוד אפשר להבין – אולי זה קצת לא בסדר, אבל מאי כהן שניצחה אותו היא בערך הדבר הכי יפה בעולם. במקרה של הוויתור השרית חדדי על נופר כהן לטובת עתליה פירס, ההסבר הרבה פחות ברור לחושים. איכשהו, מרוב שמירה על פאסון גנגסטרי ללא רבב, המלכה נתקעה עם נבחרת חסרת פייבוריטים ברורים, ואפילו לא מצליחה לסתום לאביב לגמרי את הפה עם הגואטה-גואטה שלו (קנאי, היית מת שקוטלר יידע לעבוד ככה).

אמת מצערת נוספת, אם כי מטרידה פחות, היא כי בשלב זה כבר היו אמורים להצטבר – מבין 12 הדואטים המופרכים שהועלו על הבמה – כמה קאברים קולעים יותר, כאלה שאחרי זה תשמעו בוקעים מהסמארטפונים של תיכוניסטיות פרחות באוטובוס. אפעס, יוק. אתם יודעים מה זה לשמוע את סיון בהנם צועקת "ילד אסור ילד מותר"? כמו לגור בתחתונים של דנה אינטרנשיונל: יותר TMI  מ-TMI. גם גירסת הלינוליאום שמשינה הנדסו ל"גברת לוין", חרף הסימפטיות הביישנית של מנצחה דן סלומון, לא עשתה חסד רב עם איש -  שלא לדבר על ערימות הסכרין בהן טיגן שלומי שבת את ילדי נבחרתו המצועצעים. שרית חדד היא היחידה שמגלה סימני חיות כלשהם בקרבות שהיא משלחת, אבל היא אומרת כל כך מעט בעצמה שזה כבר נהייה מתסכל. אין מנוס מלהודות: העונה מאבדת גובה, זה הזמן לטוויסט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ