אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

The Voice 2: רק טראומה עם קבלות מסובבת כסאות

לא נדרש יותר מפרק אחד כדי להגיע לשלב הצהוב ולשלוף את כל המתמודדים הכבדים, כלומר המוזרים. אבל הסיבה היחידה לצפות בThe Voice היא אביב גפן, שבלעדיו כולם הם נשמות לפי שבת, מדהימים לפי חדד ומיוחדים לפי ברכה-או-בנאי

תגובות

או, יופי, הינה מגיע הג'וּס. לא באוזניים חלילה. The Voice שלפה בפרק השני את התותחים הכבדים של הריאליטי – הפריק שואו, הקרקס, הגלריה האקסצנטרית -  או איך שלא נקרא לזה. יש מקום לחשוד שבזכייניות אחרות היו לוחצים הרבה יותר על ה"קול באישה ערווה" של אופיר בן שטרית בת ה-17, ויורם זק היה מעלה בפורום מורחב כלשהו את סוגיית דמיונה הרב לשחקנית המפורסמת טורי בלאק. אבל גם בלי זה, הדגש על גר-יתום-ואלמנה מתווה את דרכה הלא פתלתלה בכלל של העריכה, כי אתם יודעים מה מסעודה רוצה.

» The Voice 2 - כל הכתבות והביקורות» The Voice 2: שיר ערש לשוק המוזיקהובכל זאת אי אפשר להכחיש רגע טלוויזיוני מוצלח, אפילו אם רק אביב גפן טורח למענו. והבחירות של הדוסית ושל חולה האיידס (תלמידת אולפנה ונשא HIV, אם להיות קטנוניים) בגֶפֶן – שחוזר להשתלט על תפקיד הג'ינג'י הקטן מ"היֹה היה" ו"החיים" – היו לגמרי רגעים כאלה. גם הסאבטקסט המטלטל של הסצנה בה שרית חדד בוחרת במי ששלומי שבת חשב ל"תימני קטן וחמוד מראש העין" והסתברה כרוּלה פטריארכאלית מגבעת אולגה בוודאי יאוזכר הבוקר נמרצות על ידי כמה אנדרוגינוסים בבניין גילמן. אם לפכות על זה גם אב מתנכר שמופיע בהפתעה נראה לכם הדבר הנכון לעשות, אתם בטח נשמות יותר גבוהות מהח"מ.

היה נחמד אם הפרק היה מלווה במשהו ששווה האזנה, אבל בימים טרופים כאלה חשוב להתמקד במה שיש ולא במה שאין. ומה שהיה הוא רצף קולות שבלוניים – המלאכית, הגיי-טנור וכו' - כאלה שקל להעביר אודישן, אבל קל יותר להעיף בשלב השני, ובסוף באה האתיופית ולקחה את כולם בהליכה. האמת היא שרודי בניסיין עברה את האודישן עוד לפני שהיא שרה בכלל, ונטפה חן, רהיטות, אצילות ואינטליגנציה גם בקולאז' המעצבן שלפני העלייה לבמה. הביצוע שלה – מושלם וגנרי כאחד – ל You make me feel  העמיד בצל כל מה שנשמע לפניו בפרק, ועדיין: מי שלא שמע את הפרק, לא החמיץ כלום. את הצעקה של רודי שומעים גם בפרומו.

באין עניין ממשי במזמורים עדיין, אנו נאלצים להסתפק בדינמיקה המתחדשת בין המנטורים, ועלינו להאמין לקצר הטרי שמחוללת משינה, בהדגימה עם אביב גפן כיצד נוצר תמיד קרע במחנה הסמול. זירת העלבונות החדשה (שרית חדד כבר לא שמה לב כשאביב קורא לה "רכבת לילה לתחריר") מוצאת את אביב מאשים את משינה ב"זיקנה", ואת הזקנים מחזירים לו ב"שמאלץ פופ". זה יותר מלוכלך ממה שזה נשמע, באמת, הבעיה ששלומי שבת משחק אותה משה פרסטר ולוקח את הדאחקה על עצמו כל פעם שמישהו מתחיל לקבב רפש.  

ואז הגיעה רודי (צילום מסך)המלכה שרית הניחה הפעם לנתינים לשחק לפניה מעט, לא הטילה וטו במועצות ולא קנתה קולות במשקל. התוצאה: משינה מקבלים את הווינרית (חדד דאגה לרפרר לקתלין רייטר, זוכת העונה שעברה, בפטפטת-שבעקבות) הפוטנציאלית, אבל חוטפים כאילו חייהם תלויים בכך גם את הילד הנלהב שפתח את הפרק במים רדודים, סתם בגלל שקלטו שהוא אוהב גיטרות. שבת מסביר באריכות על רתיעתו מהסברים ארוכים ועל חוסר יכולת השכנוע שלו, ואכן יוצא את הפרק בידיים ריקות, אבל עם לב ענק. ורק אביב, כרגיל, נבלה, מטיח באב בן 38 שהוא לא מחדש שום דבר על המקור של אר.אי.אם ומוכיח לילד של משינה שהוא "ההיפך מרוק". זה הלחם של The Voice: בלי אביב אין מנטורים, אין פאנל שיפוט ואין נעליים. בלי אביב, כולם נשמות של שבת, מדהימים של חדד ומיוחדים של ברכה-או-בנאי. את כל השאר בינתיים אפשר היה להחליף באיזו פונקציה מכאנית פשוטה. גפן היחיד שהיה דורש אלגוריתם, ועוד אחד שלילי.

ניחוש זהיר יעלה כי גם בפרק הבא יוצג לנו רצף טראומות אישיות בדגש משפחתי. אליהן יצוותו חיוכי פריפריה מבוישים שיפצחו בבלדה משתפכת נוספת וירגשו את שרית, שתפריז ברוחב ליבה ותסלח להם אם יודו שהם לא אוהבים מזרחית. קצב, חיוּת, גרוב ושאר מרעין בישין – כרגע הס מלהזכיר. ותעשו טובה, אם אתם כבר באים להיבחן תביאו טראומה עם קבלות, לא "אין לי ביטחון עצמי" (היה אחד כזה הפעם. שר שיר של רופוס וויינרייט. אין, אין על סאבטקסט), כי דברים כאלה פשוט לא עוברים גב של כיסא.

כתבות שאולי פספסתם

*#