משחקי הכס: אכזריות, עיוות הצדק וניצחון הרוע

כל ניצחון טומן בחובו הפסד, ממש כשם שכל אקט של צדק לא יהיה שלם בלי רוע ואכזריות. אפשר לשנוא ואפשר לאהוב את זה, כך או כך - אלה הם החוקים של "משחקי הכס"

חגית גינזבורג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגית גינזבורג, עכבר העיר

"צדק" הוא מושג חמקמק בעולם הסבוך של "משחקי הכס", חמקמק כמעט כמו בעולם האמיתי. גם אם לרגעים נדמה לך שסוף כל סוף נעשה כאן מעט צדק, והרעים חטפו את שלהם, אפשר להמר די בוודאות שבקרוב משהו רע יקרה למישהו טוב. אולי חוסר צדק הוא האיזון הנכון במקרה הזה, משום שצדק אמיתי לעולם לא יוכל להתקיים באף אחת משבע הממלכות, וזה מה שהופך את "משחקי הכס" למשחק מלוכלך ומגואל בדם שכיף כל כך להישאב לתוכו. טוב, זה, והרבה מאוד סקס. כנראה.

משחקי הכס - כל הכתבות

הרוע שולט בכל חלקה בסדרה, ממעלה המלך ועד קאסל בלאק, כך שטוב לעולם לא יוכל להימשך לאורך זמן. גם כשדמות מתועבת ושנואה כל כך כמו ג'ופרי מוצאת את מותה – וזה, למרבה האירוניה ועל אף שמדובר במוות, שהוא על פניו רע, בהחלט נחשב לטוב - תמיד תגיע סצנה עם בשורות רעות עבור דמות אהובה. אתם יודעים, כדי להשיב את האיזון. אבל לפעמים, ממש לפעמים, הצדק ממשיך להדהד בממלכה ודברים רעים ממשיכים לקרות לאנשים רעים, ממש כשהם שהם קורים לאנשים טובים. בפרק 3 אפשר למצוא עוד טיפה קטנה וזקורה של צדק, או שאולי יש לקרוא לו "קארמה", כשג'יימי לאניסטר אונס את אחותו, סרסיי המרושעת, על קברו הטרי של בנם, ג'ופרי.

זה לא קרה כך במקור: קוראי הספרים מדווחים ששם, ג'יימי שב למעלה המלך רק לאחר שג'ופרי כבר מת, והוא מתנפל על סרסיי מתוך תשוקה ורעב אליה, לאחר שלא ראה אותה חודשים ארוכים. לא כי הוא "נידון לאהוב אישה נתעבת", כפי שהוא אומר לה, ולא כי "לא אכפת לו" כשהיא מתחננת שיפסיק. בספר היא משתפת איתו פעולה אך מפחדת שמישהו יתפוס אותם. בסדרה, הסצנה הזו קיבלה משמעות חדשה: ג'יימי כופה את עצמו על סרסיי, שמצדה מתחננת שיפסיק. כל כך הרבה דברים מעוותים וחולניים נדחסו לתוך הסצנה הזו – גילוי עריות ואונס לצד גופתו של מלך סדיסט שהיה בכלל תוצר של אותו גילוי עריות. רק ב"משחקי הכס" זה יכול להרגיש הגיוני. ויותר מכך, זה יכול להרגיש הוגן. הפעם הקודמת שבה דמות ראשית כל כך נאנסה, הייתה בעונה הראשונה, כשחאל דרוגו כפה את עצמו על דאינריז. אבל הסצנה ההיא הולידה בסופו של דבר סיפור אהבה גדול וטרגי והפכה את דאינריז השברירית לחאליסי האיתנה. במקרה הזה, ספק אם האונס יגרום לצופים לאהוב את סרסיי או אפילו לרחם עליה. לא הגיע לה להיאנס על ידי האיש שאמור לאהוב אותה, אבל גם במצב הזה עדיין קשה להרגיש כלפיה חמלה. ממש כשם שאף אחד לא ריחם על ג'ופרי.כולם שקרנים במעלה המלך

הפרק ממשיך בכל מיני רגעים של חוסר צדק ואכזריות, כאלה שמצליחים לגרום לך להתכווץ בכיסא גם אחרי שלוש עונות שלמות של סצנות מהסוג הזה: מתקפת הפראיים, שכעת פועלים לצדם של בני ת'ן הקניבליים, על כפר קטן וחסר ישע כדי לנסות לפתות את העורבים לצאת למלחמה נגדם, כולל רגע מבחיל שבו ת'ן מכריח ילד קטן, שהוריו זה עתה נשחטו לנגד עיניו, להביט בגופותיהם המבותרות ולשמוע כיצד האיש הנוראי הזה מתכוון לעשות מהם בראנץ'. בצד השני של הממלכה, השיכור שמציל את סנסה מהטלפיים של טיווין לאניסטר חוטף חץ לגבה מהאדם שלמעשה שלח אותו להציל אותה - לורד בייליש, אולי הדמות הערמומית ביותר בסדרה כולה. "כולם שקרנים במעלה המלך", הוא אומר לסנסה כשהיא נמצאת על הספינה שלו, מוקפת בערפל שתמיד מוסיף אפקט של פחד ומסתורין. היא סוף כל סוף נמלטה ממעלה המלך, אבל ספק אם היא בטוחה כפי שבייליש מבטיח לה. כולם שקרנים, כולם. וזה כנראה אות אזהרה לעתיד לבוא.

בואו להציץ בפרק הבא:

אי אפשר כמובן להתעלם מהצמד-חמד של העונה, אריה וקלגאן, "כלב השמירה" (The Hound), שמגיעים לביתו של כפרי אחד ובתו הקטנה. הוא מציע להם הכנסת אורחים ומזון ובתמורה נשדד על ידי קלגאן. כשאריה מנסה למחות על המעשה, הוא משיב לה "הם ימותו בחורף, אנשים מתים לא צריכים כלי כסף", ואחר כך מוסיף "כמה בני סטארק עוד יצטרכו לאבד את ראשם עד שתביני את העניין?"

בקיצור, אכזריות, עיוות הצדק וניצחון הרוע הם עניין שבשגרה ב"משחקי הכס", אבל הדחף האנושי לייחל לניצחון הטוב הוא הכוח המניע האמיתי מאחורי הסדרה. עכשיו מצטרף לקמפיין הזה גם טיריון האומלל, שהואשם שלא בצדק ברצח אחיינו. העונה הזו היא בכלל בסימן אבדות עבור טיריון. בפרק הקודם הוא איבד את אהובתו, שאי, ובפרק הזה, איבד גם את העוזר הנאמן שלו, פוד, שהיה מוכן להקריב את חייו עבורו. והוא שב ומוכיח את טוב לבו כשמצווה על פוד להימלט ממעלה המלך ובכך מציל את חייו. והכי גרוע, טיריון איבד את החופש שלו. לפחות נכון לעכשיו. הו, חאליסי היחידה שעוד מספקת לנו תקווה היא כמובן, דאינריז, שממשיכה לכבוש את לבבותיהם של עבדים בדרום הממלכה. היא לא צריכה יותר מפמליית האבירים שלצדה, שמוכנים להקריב את חייהם עבור מצמוץ שלה, והחיוך הזחוח והיודע-כל שלה, שתמיד מופיע מול חומות ענק ושליטים שלועגים לה. הביטחון שלה נוסך ביטחון גם בנו, והניצחון של חאליסי מרגיש מובטח כמעט בכל סצנה. עד, כמובן, הרגע שבו היא תפסיק לנצח. וקרוב לוודאי שהוא יגיע. מתי היא תפסיק לנצח? חאליסי (צילום: HBO)

עבור פרק שנקרא "שוברי השלשלאות", הוא עושה עבודה לא רעה ומספק נקודת מבט מעניינת על השלשלאות שכובלות את רוב הדמויות לבתי כלא – אצל חלקן מדובר בבתי כלא ממשיים ואצל אחרות, בבתי כלא תיאורטיים, אבל מוחשיים לא פחות. כל הדמויות כבולות במידה כזו או אחרת, לאדם אחר, לרעיון, לרצון לנקום או כמובן, לדחף לשלוט ולנצח. כדמויות, הן נעדרות את היכולת להבין שאין מנצחים אמיתי ם בשבע הממלכות. כל ניצחון טומן בחובו הפסד, ממש כשם שכל אקט קטן של צדק, לא יהיה שלם בלי רוע ואכזריות. אפשר לשנוא את זה ואפשר לאהוב את זה. כך או כך, אלה החוקים של משחקי הכס. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ