אורפן בלאק: לחיי המותחן זבלון

"אורפן בלאק" משתייכת לז'אנר טלוויזיוני מפוקפק: גילטי פלז'ר שנתבייש לספר עליו לחברים, ונכסוס ציפורניים עד לפרק הבא. המותחן זבלון – קווים לדמותו

יאיר פרי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר פרי, עכבר העיר

בכל שנה רשתות הטלוויזיה מנביטות מה שנראה כמאות סדרות חדשות, מתוך קונספטים חדשניים ומקוריים. ככל שהקונספט מובחן וספציפי יותר, כך עולה הסיכוי שמצאתם את עצמכם דבוקים למותחן-זבלון. לז'אנר פנים רבות, אך תמיד נראה שאפשר לתמצת אותו לכדי רעיון ברור, שהבזיק בראשו של תסריטאי שהשתכנע שאפשר למכור את ההברקה החדשה שלו. בפעמים אחרות, המותחן-זבלון הוא למעשה עיבוד מחודש (וסקסי) של יצירה אחרת: שלגיה, היפה והחיה, סליפי הולו והאהובה עלי – ניקיטה (הזבל הנהדר מ 2013, לא יצירת המופת מ 1997). כן, עליתם עלי, אני חסיד גדול של המותחן-זבלון. ולמה לא? כיליד שנות ה-80, אני וחברי גדלנו על כאלו. והנה מגיעה "אורפן בלאק" הישר מקנדה, ומקשה על הביקורת. נתוני הצפייה גבוהים ודירוג הצופים גבוה גם הוא, אבל אל תטעו, זהו מותחן-זבלון פר אקסלנס.ובכל זאת, מה הופך מותחן-זבלון אחד לבלתי ניתן לצפייה ואחר לכיף גדול ומטופש? בואו נסתכל על "אורפן בלאק" כדוגמה. הסדרה עוקבת אחר שרה מאנינג, יתומה ונערת רחוב צינית ומתוחכמת, העדה להתאבדותה האקראית לכאורה של אישה הנראית בדיוק כמוה. שרה מחליטה לרכב על זהותה של המתה הטרייה שמתבררת כבלשית במשטרה, ומגלה במהרה שהיא חלק קטן בקונספירציה הכוללת בעיקר עוד המון בחורות שנראות בדיוק כמוה. בום, קונספט! רגע, לא היה כבר משהו כזה? מה עם "רינגר", המטופשת להחריד בכיכובה של שרה-מישל-כבר-לא-באפי-גלר? גם שם נערת רחוב מתוחכמת לוקחת את זהותה של תאומה ומסתבכת בפרשיית שטות מיותרת. שתי הסדרות לא עתירות תקציב ואינן משודרות ברשתות הגדולות, ושתיהן נאבקות במשחק לא מבריק. גם ברמת הדיאלוג ואפיון הדמויות אין איזה פיצוץ של כשרון תסריטאי, והמילה "קלישאה" מאפיינת נאמנה את רוב הבחירות. עם זאת, לפעמים המבנה העלילתי, החידות ופתרונותיהן, יכול להיות יעיל ומותח. ההבדל, כתמיד, מצוי ב"איך".צפו בטריילר ל"אורפן בלאק":כולנו צריכים קצת זבל "אורפן בלאק" שייכת לקטגוריית המותחן-זבלון הכיפית לצפייה. מדוע? קודם כל, אין לה מניירות והיא לא מציגה את עצמה כיצירת מופת אניגמטית. קחו לדוגמא את "אבודים" שבמשך שנים הציגה את עצמה כדרמת מתח איכותית מורכבת, עד שבסופה התפוצץ בלון האשליה והבנו שכנראה מעולם לא היה כאן דבר מלבד מותחן-זבלון עתיר תקציב שאנס את לוח השידורים עם חידות ללא פיתרון. "אורפן בלאק" אכן חיה מ"אווירה אפלה", אבל נראה שהיא לא לוקחת את עצמה מספיק ברצינות מכדי לצפות שהיא תשנה את פני הטלוויזיה. בנוסף, העניין האניגמטי אכן מרכזי, אבל בינתיים ישנה וודאות די גדולה לכך שהפתרון יהיה בידינו בקרוב ולא נישאר חסרי כל לאחר אלף עונות. אין כאן ניסיון בוטה למשוך קהל בעזרת מתח מיני המחכה להתפוצץ, או משולש אהבה המפלג את הצופים. הסייד קיקס של שרה, מלבד שאר כפילותיה המסתוריות, הם השותף המשטרתי והא-מיני (מה גם שבסדרות אמריקאיות, רומן בין גבר שחור ואישה לבנה נדיר הרבה יותר משחשבתם) והידיד הגיי שלה (ע"ע קלישאה, אגב). ביחס למותחן-זבלון, הדיאלוגים נסבלים והדמויות אינן בלתי אמינות לחלוטין.כאן עולה השאלה: עם כל המחמאות הזהירות האלו, מדוע "אורפן בלאק" בכל זאת משתייכת לז'אנר הקביל אך הרדוד של המותחן-זבלון? האם זה רק משום שאין רשת יוקרתית ששופכת עליה כסף, או דמויות תקופתיות מהורהרות לכדי פרודיה? האם, בסופו של דבר, אנחנו פשוט מבקרי טלוויזיה מתנשאים? כששני פרקים עוברים ואף רגע של מקוריות אמיתית, אף הברקה תסריטאית, ויזואלית או משחקית ואף תובנה מפתיעה לא מבזיק מהם, הספקות הולכים וגדלים. מה שמחזיר אותנו, ברינה ודיצה, אל המותחן-זבלון. כי כולנו צריכים משהו לצפות בו כשאין כוח לכלום, כשאנחנו רוצים משהו מותח, מבלבל ואלים בדיוק במידה שלא מעוררת בנו רגשות אשם (אין דם, כאב, או סבל אמיתי). לא נצא מהסדרה משכילים, מרוגשים או נלהבים מדי, לא נריץ פוסטים על גבי פוסטים בפייסבוק, לא נחלוק את הגילטי פלז'ר הזה עם חברים על בירה, ויש מצב שנשכח שראינו את הפרק אחרי שראינו אותו. אבל היי, אני כצופה עדיין רוצה לדעת מה הקטע של הכפילות של שרה בעודי מגלגל עיניים על שורות דיאלוג צפויות. לחיי המותחן-זבלון. אמן.

"אורפן בלאק" החל מה-6.5 ב-HOT Zone וכל הפרקים בבכורה ב-HOT VOD

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ