תינוקה של רוזמרי: הרימייק המיותר בתולדות הטלוויזיה

בעוד רומן פולנסקי הצליח לבנות מתח מתעתע, הרימייק הטלוויזיוני ל"תינוקה של רוזמרי" לא מצליח לשמור על עניין, ומחליף את דפיקות הלב בפיהוק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

גל הרימייקים הטלוויזיונים מצא את דרכו גם למותחן הפסיכולוגי של רומן פולנסקי, "תינוקה של רוזמרי", שיחד עם הספר עליו הוא מבוסס סיפק השראה למיני סדרה בת שני חלקים. הסדרה עלתה השבוע ברשת NBC, שהפגינה חוש הומור וטקטיקה שיווקית מקורית, והשיקה את פרק הבכורה ב-11 במאי, יום האם בארצות הברית. בכל זאת, עם חשיפת נתוני הרייטינג נודע שהבדיחה לא עבדה, וכמעט אף אם או אם לעתיד לא רצתה לבלות את הערב בצפייה באישה שנושאת בבטנה את תינוקו של השטן. » גם לואי סי. קיי מאבד את זה» אורפן בלאק: לחיי המותחן זבלון» מרי פופינס לגיל הזהב: כח סבתות

עם או בלי קשר ליום האם, המיני סדרה, בכיכובם של זואי סלדנה ("אווטאר") ופטריק ג'יי אדמס (“Suits”), היא גרסה מפוספסת ומייגעת שלא מצדיקה את קיומה, ובטח שלא חלק ראשון שאורך שעה וחצי. העלילה, שהופכת נושאים כמו לידה ואימהות לפנטזית אימה מסויטת ופרנואידית, עוקבת אחר בני זוג אמריקאים שבגרסה החדשה עוברים לפריז. רוזמרי היא רקדנית לשעבר שמתאוששת מהפלה שעברה בחודש הרביעי להריונה, ונתקלת בצירופי מקרים שמובילים אותה לפתח קשר עם בני זוג אמידים ומפנקים (ג'ייסון אייזקס וקרול בוקה). השניים מעניקים את חסותם לה ולבעלה הסופר שמלמד בסורבון, מספקים להם דירת פאר ובגדי מעצבים, ומעודדים אותם לנסות שוב להיכנס להריון. רוזמרי, שלא מרגישה בנוח עם תשומת הלב, מתחילה להיחשף לדברים מטרידים שהיא לא בטוחה אם היא רואה או הוזה, ומאמינה שבני הזוג חברים בכת שטנית, וכי היא קורבן לקנוניה שלהם ושל בעלה. מביכים את פולנסקי כמובן שההשוואות לסרט הקאלט לא יעזרו לאף רימייק לעמוד בציפיות, אבל המיני סדרה אפילו לא מנסה לעמוד בפני עצמה. במקום זה, היא חוזרת על מוטיבים וסצינות מפתח מהמותחן הקולנועי, בספק מחווה לפולנסקי ספק העתקה בוטה שמסתתרת תחת ההחלטה להעביר את העלילה מרחובות ניו יורק לפריז. בעוד פולנסקי הצליח לבנות מתח מתעתע, שלא מאפשר להכריע עד סופו של הסרט האם מדובר ברוע על טבעי שקיים במציאות או בגיבורה ששפיותה מתערערת, הרימייק לא מצליח לשמור על עניין ומחליף את דפיקות הלב בפיהוק.

למרות הצלחת הספר שפורסם בשלהי שנות ה-60 והעיבוד הקולנועי של פולנסקי שיצא שנה לאחר מכן, חייבים להודות שמדובר בעלילה מופרכת שגובלת בטראש. ההצלחה של הסרט הייתה טמונה במידה רבה בגישה הריאליסטית שנקט הבמאי כלפי עולם הכישוף. בעוד שלפני כן מרבית הסרטים הראו את כוחות האופל כאנשים לחששנים ולובשי גלימות שמסתתרים בכפרים נטושים, פולנסקי הראה את עובדי השטן כאנשים רגילים שחיים בלב העיר הגדולה. היות שמאז ועד היום הרעיון מוחזר שוב ושוב, הרובד הזה של העלילה נדחק הצידה, ותורם לחוסר היכולת של הסדרה לייצר מתח מטריד.איזה שעמום. תינוקה של רוזמרי (צילום: צילום מסך)

הסרט זכה לחשיפה גם בגלל האירועים הטראגים שהתרחשו כשנה לאחר יציאתו, לאחר שחברי הכת של צ'רלס מנסון פרצו לביתו של פולנסקי ורצחו באכזריות את אשתו, שרון טייט, בחודש השמיני להריונה ואת חבריה (פולנסקי צילם באותה העת סרט ולא היה בביתו). הרוצחים תיארו את עצמם כעובדי השטן, וחלקם האמינו שהם ניחנו בכוחות כישוף. למרות שאמריקה הייתה מזועזעת מהרצח המחריד, היו מי שטענו שסרטיו ה"מעוותים" של פולנסקי אחראים לכך. כלי התקשורת התמקדו ב"צד האפל" באישיותו של הבמאי ויצרו קשר בין המאגיה השחורה שבה עוסקים סרטיו ובין הרצח, והיו גם מי ששלחו לו מכתבים בהם כתוב שמה שקרה לאשתו הוא תוצאה ישירה של סרטיו.

מי שלא מכיר את הסרט ואת האירועים הקשים שנקשרו בו, עשוי להצטמרר מהקדרות שאופפת את המיני סדרה בדקות הראשונות שלה. אבל גם מי שיתן למיני-סדרה צ'אנס בדקות הראשונות שלה, יתקשה להישאר מול המסך בהמשך. "תינוקה של  רוזמרי" מרגיש מיושן ומחזיר אותנו לימים בהם מיני סדרות לא נחשבו להפקות מושקעות שסוחפות אליהן שחקני קולנוע, תסריטאים ובמאים נחשקים, אלא שם נרדף למריחה בלתי נגמרת של סיפור על פני כמה חלקים ארוכים, מייגעים ומיותרים.לעוד כתבות וביקורות של חן חדד בואו לעקוב אחריה בפייסבוק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ