מד מן: הכל בגלל מחשב קטן

בפרק רווי סמלים עד כדי להתפקע, כבר ברור לכולם שאי אפשר להתחמק מהקדמה. כמו המחשב שמוצב במרכז המשרד, גם הדמויות מחויבות להתבגר

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

בסיום הפרק הקודם, ישב דון דרייפר מול נבחרת השותפים במשרד הפרסום שלו, ועבר את השפלת חייו. אחרי שבמהלך כל היום הסתובב בין הרגליים של כולם, חסר מעש וחסר הכוונה, ניסו כולם לדחוף אותו החוצה, שלא לומר לתוך פיר המעלית. רשימת דרישות מחמירות הוצבה לו, אך הוא קימט את מצחו ולהפתעת כולם פלט "אוקיי". אבל פליטות לחוד ומעשים לחוד, הפרק הרביעי בעונה השביעית כבר מבהיר מעל לכל ספק - הנעורים הנצחיים של הגיבורים הראשיים תמו. היכולת לעשות כרצונם נגזלת מהם לאט אבל בטוח, ולהם יש בקושי בחירה איך להתמודד עם זה.

זה גם היה כנראה הפרק הסימבולי ביותר בתולדות מד מן, לעיתים עד כדי מבוכה. למזלנו מת'יו ווינר כל כך מודע לעצמו, שגם עודף הסימליות תובל בקצת אירוניה. "אל תדאג, זה לא סימלי", אמר הארי קריין לדון, כששניהם הסתכלו כיצד מתקינים את המחשב הראשון במשרד. "לא, זה די ליטראלי", משיב דון. למעשה, זה האמא של הסימבולי והאבא של המילולי. הפרק הרביעי בעונה 7א' עוסק כולו בכלכלת התחליפים האנושית, שמחברת יחד בין תחליפים פסיכולוגיים, מיניים, כלכליים ורגשיים. כפי שדון מתחיל להבין, מעמדו כ-one of a kind הולך ונשחק, עד כדי נעלם. אם הוא פעם היה הקריאייטיב דירקטור של המשרד, עכשיו כבר יש שניים ("בעצם שלושה, גם טד", כפי שמסבירים לדון בבירור).

כותרת הפרק "The Monolith", שאובה מסרטו המכונן של סטנלי קובריק "אודיסיאה בחלל". הבחירה בשם מכוונת לא רק להופעתו של המחשב כפריט טכנולוגי מתקדם, אלא גם לרצון של ווינר לעמת את הדמויות עם מעשיהן. השאלה שעולה מהדהדת הפרק הקודם, שעסק בתמת השיבה הביתה, שיבה שהיא תמיד בלתי אפשרית. המושג אודיסיאה, ששאוב כמובן מדמותו של אודיסאוס, לא עוסקת בחזרה בטוחה לנקודת המוצא אלא אדרבא, בנדודים בלתי פוסקים. אם חשבנו שלחזור הביתה זה קשה, מתברר שלנסות ולברוח חזרה זה כבר באמת בלתי אפשרי. הטכנולוגיה, כמו ההתבגרות והנשיאה באחריות על המעשים, הם תהליכים בלתי נמנעים, שתופסים את חלל חיינו.

והנה שיעור קצר בפוליטיקה משרדית: טד מאוהב בפגי, ורוצה לתת לה את תקציב "בורגרשף" החדש והיוקרתי. פיט רוצה שההצלחה תירשם על שמו ומעדיף את ידיו המיומנות של דון. לו מצידו מעדיף להרוג שתי ציפורים במכה אחת, ומורה לפגי לקחת את דון כעוזר, שבעצמו מתחיל להבין שרשימת הדרישות המחמירות לא הייתה סתם פמפלט של המלצות. מבולבלים? גם אנחנו. רק שמתוך הבלבול הזה, ששלח את דון להשתכר, לזרוק מכונת כתיבה (הו כמה סיבולי!) על הקיר ולאבד את ההכרה כמעט - מי שיצאה מחוזקת היא פגי. מהר מאוד ברור לה שלו משתמש בה כדי לנהל את דון, ולכאורה היא באותה מהירות צוללת לעמדתה הקורבנית. "כולם חושבים שהם פשוט יכולים לעבור דרכי כשהם יוצאים החוצה", היא מתבכיינת לג'ואן. אפילו הניסיון שלה לגנן את דון בהתחלה לא עובד. אבל אז, בדיוק בגלל אותה פוליטיקה סבוכה, הוא מתיישר לפי הזרם.

כבר בפעם השנייה בעונה שחוזרת המילה "שנגרילה", הדימוי השגור לארץ אחרת, רחוקה, גן עדן שמאפשר חיים חדשים. זה קורה כשרוג'ר מורה לבתו מרגרט לקחת את עצמה, ולחזור למה שהיא אמורה לעשות. "אין לך בחירה", הוא מסביר לה, "את אמא". אני מודה שהוויכוח הגלוי עד אימה בין השניים הרגיש לי קצת יותר מדי בפנים. האם באמת היינו צריכים את דבריה של מרגרט, שתסביר לרוג'ר למה הוא בדיוק אותו דבר? הוא שאולי הוא בעצם שונה ממנה. את מסעות החשק והאל אס די שלו עושה רוג'ר במקביל לחיים המהוגנים בשדרות מדיסון. כך בדיוק גם הסתגרה מונה בשירותים עם בקבוק ג'ין, והדחיקה את הדיכאון שאפיין כל כך הרבה נשים בארצות הברית פוסט מלחמת העולם השנייה. חוץ מההסתגרות בבית, והעבודה הקשה הכרוכה בטיפול בילדים ובניתוק מהעולם החיצוני, כניסתם של מכשירים חשמליים למשק הבית ייעלה הרבה מעבודתן. הטכנולוגיה, במילים אחרות, פגעה גם בדרכים פחות גלויות לעין. והנה מרגרט בורחת מכל זה, למקום שבו אין חשמל, והארוחות נקבעות על פי שקיעת השמש. ויינר מביא את הקומונה הזאת לא כדי להראות עולם יפה יותר ללא מחשבים, אלא להפך, להביט גם עליו באירוניה. איך אומרים בפולנית - שנגרילה, זה לא.קטנות

הדגל הקטן שהשאיר ליין מתחת למגירה נמצא בטעות. דון תולה אותו על הקיר, במשרד שבו ליין תלה את עצמו. הוא מנסה לברוח למשחק בייסבול, הספורט שעוסק בחבטות ובפספוסים. מרגרט ורוג'ר שוכבים לישון ומסתכלים על השמיים, לכיוון הירח. לפי תחשיב הסדרה אנחנו לקראת אמצע 1969, כשבחודש יולי ינחת ניל ארמסטרונג על הירח.המחשב שמגיע למשרד הוא מדגם IBM. שמו של המחשב ב"אודסיאה בחלל" הוא HAL, שהן האותיות הקודמות לכל אחת מאותיות IBM.דון קורא את "קובלנתו של פורטנוי" של פיליפ רות', מונולוג-רומאן-פורנוגרפי-קומי, שבמרכזו אלכסנדר פורטנוי, גבר יהודי אמריקאי, עם תסביך אם, שמספר לפסיכיאטר שלו בפרטי פרטים על תאוותיו המיניות. הספר כולל גם סצנות אוננות מפורטות, אחת מהן עם חתיכה של כבד (!). הספר יצא גם הוא ב-1969, ומתפקד, מול כל הקדמה שמסביב לדון, כסמל הגדול של הרגרסיה והדקדנס.נשארו בחוץ

כמות הפעמים שדון נכנס ויוצא מהמעלית. נראה לי שהבנו את המסר.המתווכת בוני מאכזבת בהופעה חלביתשיר הסיום - "On a Carousel" של "The Hollies".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ