מד מן: פספסת, עשית מהומה

הפרק השני בעונה החדשה של מד מן הוא קומדיה עגומה של טעויות, פספוסים ושגיאות בהעברת מסרים. מזל שסאלי דרייפר שם לפרוש את רשת הביטחון. טל לוין בטור "מד מן" שבועי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"די לגניחות, גבירות, מדאםנוכלים כל הגברים:רגל בחוף, רגל בים,לכלום לא מסורים.      אז לא לגנוח, שילכו,תהיו שמחות כמוני,אל תיאנחו, אל תתייפחו,שירו 'היי נוני נוני'"מתוך "המון רעש על לא כלום", שייקספיר - נוסח עברי: דורי פרנס

הפרק השני של מד מן היה בקלות יכול להפוך לקומדיה אחת גדולה של טעויות, לולא היה עטוף בדוק הטרגי העדין המאפיין את הסדרה. כולו מלא פספוסים, כולו שגיאות בזיהוי ומסרים שלא הצליחו לעבור. וכך, בשונה מהקומדיה השייקספירית המצוטטת, שבה מתבקשות הנשים לקבל את אופיים הבוגדני של הגברים, בפרק שלפנינו אף אחד לא מקבל כרטיס חופשי. כל טעות קטנה הופכת להר גדול, וכל חריקה היא רעש אדמה חזק. ובמקרה כזה, כל שנותר הוא בדיוק לגנוח, להיאנח ולהתייפח.

מד מן - כל הפרטיםביקורת על הפרק הראשוןדרכו המיוסרת של זכר אלפאתעלה ותבוא ראשונת המפספסות - פגי אולסון. אחרי שפעם שעברה לבשה את בגדי האישה הנבגדת והפתטית שלה, היא החליטה בפרק הנוכחי להתקשט גם בכובע הפאסיב ובמעיל האגרסיב שלה. הפרחים שהיא גוזלת ממזכירתה (המגניבה) הם עדות פורחת ואדומה לכמה שפגי הפכה בלתי נראית - מקצועית, אישית ומינית. עד כה חבטו בה רק הממומנים, ועכשיו היא מקבלת זפטות גם מהקולגות וגם מהמזכירה. כשמסרסים ככה גברים, לימדו אותנו במד מן, יש להם נטייה להוציא את זה על הכפוף/ה הקרובים למשרדם. ובאין טד בעיר, גם המזכירה תהיה שק חבטות מזהיר. הפספוס של פגי, רוצים יוצרי מד מן להגיד לנו, ימשיך להכאיב לה כל עוד לא תשנה את תקליט הקורבן המקופח שלה.

פאסיב-אגרסיב. פגי אולסון (צילום מסך)

כמובן שהפספוסים של פגי הם כאין וכאפס לעומת השטויות שממשיך לעשות דון דרייפר. אחרי שככל הנראה חילץ את עצמו מהמרפסת, הוא מנסה בכל זאת לשוות לעצמו מראה של אדם עובד. אבל הניסיון הזה, לפחות לעת עתה, נראה אבוד מראש. כשהוא מתכונן לצאת לעבודה, שומעים בטלוויזיה סצנה שבה אישה מסבירה לגבר מדוע הכינה לו תה במקום קפה, בעוד הוא בכלל מתייחס למעשה אחר בכלל שעשתה. כמו בכל קומדיית טעויות טובה, אין פספוס בלי התחזות. במקרה של דון דרייפר התחזות היא כבר בילט-אין. לכן הפגישה המיותרת שלו עם חברת התעופה "מוהוק" נראית נואשת ככל שהיא ממשיכה. כולם, כולל דון, יודעים שאין לה סיכוי, אבל היא מאפשרת לו להרגיש עוד פעם כמו דון דרייפר, גם אם זה רק ללאנץ'.

חבל ההצלה, לפחות לעת עתה, מוגש לו בדמותה של סאלי. מעניין, כבר פרק שני ברציפות ש"הבנות של" מאפשרות לאבא לרדת לרגע מהסוס הגבוה שעליו הוא מנסה לרכוב. בפעם הקודמת זאת הייתה ביתו של רוג'ר, ועכשיו סאלי, שרק לה מספר דון את כל האמת על העבודה ועל חייו. כזכור, בעונה השישית תפסה סאלי את דון במיטה עם השכנה, מה שהצית שרשרת אירועים דרמטית וסצנת סיום אחת בלתי נשכחת. מול סאלי דון חשוף, תרתי משמע, ואין לו יותר שום סיבות לשקר. זה כמובן לא מפריע לו לפספס איתה פעם נוספת, כשבמקום לבגוד עם אישה הוא בוגד עם שקר אחר - הפיטורים שלו.

הנסיעה שלהם יחד, ביום האהבה, נעשית לצלילי השיר "Elanore" של ה-"Turtules", שאחת השורות שלו קוראת "Elenore can I take the time / To ask you to speak your mind". במרחב האדמדם הזה (כי בכל זאת, וולנטיינ'ס), מתהפכות היוצרות - וסאלי הופכת להיות מזאת שחושפת את האמת על אביה, למי שאביה מבקש לדעת את האמת עליה. בשלב זה כבר ברור, שהאמירה של דון  - "את בדיוק כמו אמא שלך" - היא אירונית לגמרי. סאלי היא הרי בדיוק כמו אבא שלה. היא לכאורה מנסה ללמד אותו לומר את האמת ("פשוט תכתוב את האמת", היא אומרת לו כשהוא כותב עבורה פתק), אבל גם משלימה עם הנטיות המניפולטיביות שלו, כשהיא מתרגשת מהמחשבה שיברחו בלי לשלם או זוממת לברוח כדי לעשות קניות בזמן הלוויה. וכמוהו, גם היא מלאה פספוסים - שוכחת את הארנק, לא יודעת מה ללבוש ומפספסת את הרכבת שלה.

ממש לא אימא שלה. סאלי ודון (צילום מסך)

בינתיים, אי שם באל איי, פיט קמפבל נופל קורבן למזימת עוקץ של המשרד בניו יורק. הפספוס שם מתחיל בשיחת הוועידה, שיורדת לטמיון בגלל מכשיר טלפון שלא עובד. פיט שומע אותם, הם לא שומעים אותו - הו, כמה סימבולי!. הוא מצליח לסגור תקציב, אבל זה נגזל ממנו עבור הצ'ילבה בדטרויט, בוב בנסון. ואז, כשהוא מנסה לגנוב את אהובתו התורנית לאחר הצהריים של תענוגות, גם הזכות להתלונן נגזלת ממנו. "כשאתני הטבע יפגעו בך, תדע שהעולם נגדך", היא מסבירה לו, ומוסיפה "העושר שלנו נמצא בידיים של מישהו אחר, ואנחנו צריכים לקחת אותו - זה הריגוש". אחר כך היא שולחת אותו לתלות בחזרה את השלט "בית למכירה" בחוץ. הו, כמה סימבולי 2!.

והנה אחת שלא פספסה הפרק הזה - ג'ואן. בזמן שהיא נאלצת לטפל במשחק הכיסאות המוזיקלי המטופש במשרד, היא מקבלת אפשרות לעבור להיות תקציבאית מן המניין. היא גם מסמנת את הדרך לדון-המזכירה, שהייתה יכולה להיות מפוטרת אחרי ההתקלות שלה עם לו המניאק, אך מקודמת, כך נראה, לתפקיד מנהלת כוח האדם.

תקציבאית מן המניין. ג'ואן (צילום מסך)

רבותיי, ההיסטוריה וכו' *פעמיים במהלך הפרק מוזכר הממתיק "Sweet and low", פעם כשדון-המזכירה מביאה לדון דרייפר אספקה הביתה, ופעם כשהיא מתדרכת את המזכירה המחליפה כיצד להמתיק ל-לו את הקפה. המוצר הופץ לשוק האמריקאי ב-1957. שמו ניתן לו בהשראת שיר של טניסון "The Princess: Sweet and Low", שהוא שיר ערש של אב לביתו.

*הסדרה שמתנגנת ברקע כשדון מתלבש היא "That Girl", סיטקום אמריקאי ששודר בטלוויזיה בין 1966 ל-1971. הסדרה, בכיכובה של מרלו תומס, מספרת על שחקנית שעוברת מעיירה קטנה לניו יורק, כדי לנסות לבנות לעצמה קריירה. לקראת הסוף אנחנו שומרים את אביה של אן מארי אומר לה - "כולם צוחקים עלייך", והיא עונה - "הו אבא, זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לשחקן". במקרה של דון הדבר הגרוע ביותר הוא כמובן שכולם יצחקו עליו. במשרד כבר מכנים אותו "האקסית הקולקטיבית שלנו", הבת שלו לא סופרת אותו, והוא מבלה את יומו בדירה עם ג'וק.

*השיר המסיים את הפרק - "This will be Our Year", רגע אחרי שסאלי אומרת לדון "אני אוהבת אותך, אבא". מכאן, כנראה, אפשר להתחיל לטפס כמאמר השיר " Now We're There and We've Only Just Begun".

השנה של מד מן, הזומביס:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ