"ארץ נהדרת 9": נשארו רק המערכונים

העונה התשיעית של "ארץ נהדרת" גרמה לנו, יותר מכל, להתגעגע לעונות הקודמות, ולא בכדי קיבלנו בה מצעד של דמויות עבר שהגיעו לחזק. אבל גם חלי, מרגול, רחוול ואפילו רועי בר נתן לא יצילו את תוכנית הבידור של המדינה, שכבר מזמן לא עושה סאטירה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

לזכותה של ארץ נהדרת ייאמר, שזו לא היתה תקופה קלה לסאטירה. לא היתה מחאה חברתית, לא היתה עוד שריפה בכרמל, אפילו את גלעד שליט שחררו לפני פתיחת העונה. נבלות. גם הבחירות נלקחו ממנה באישון ליל, ועל מלחמה אין בכלל מה לדבר. פרק הסיום החלש שלה הבהיר זאת יותר מכל - מה שהיה אמור לקרות העונה, מה שהיינו אמורים לצחוק עליו בזמן אמת, יקרה אולי, אם בכלל, רק בקיץ. ואז לא נהיה כאן, אז למה לדון בזה בכלל?» ארץ נהדרת 9 - כל הביקורות והכתבות» ארץ נהדרת 9: הקאמבק של מרגולאלא שהסאטירה היא כבר מזמן לא הנקודה החזקה של "ארץ נהדרת". גם כשמצב האומה כבר לא נושפת בעורפה ונדמה שעדיין לא קמה לה מתחרה בקטגורית "תוכנית הבידור של המדינה", "ארץ נהדרת" ממשיכה באותה מגמת התדרדרות כללית שמאפיינת את עונותיה האחרונות, ולמעשה נראה כי היא עברה את נקודת השיא שלה כבר לפני מחצית הדרך. כמו בכל עונה אי אפשר להכחיש זאת: "ארץ נהדרת" עדיין שנונה לפרקים, מתהדרת בקאדר שחקנים מהשורה הראשונה ומצליחה להיות אחת התוכניות הנצפות גם בעונה החלשה ביותר שלה, אבל סאטירה - אין. ברכותינו, רציתם להיות "סאטרדיי נייט לייב"? אתם לא רחוקים משם: לא רלוונטיים, שחוקים, מסתמכים על חיקויים, נונסנס וגגים חוזרים וכל החוליות החזקות שאתם מטפחים עוזבות אתכם בסופו של דבר.והסאטירה איפה? אידלמן בתפקיד מופז (צילום מסך)געגועים לאסי כהן עזיבתו של אסי כהן בעונה שעברה לא עזרה לפרכוסי הגסיסה של "ארץ נהדרת". כהן היה אחד הקומיקאים הטובים בתוכנית ובכלל, והרבה פעמים הצליח להציל במו ידיו מערכונים חלשים במיוחד. בהיעדרו, רוב הנטל נפל על כתפיהם של אלי פיניש ומריאנו אידלמן, שעשו אמנם עבודה מצוינת בגזרת החיקויים עד לניואנסים הקטנים ביותר, אבל חסרים את יכולות האלתור והעיתוי המושלמים של כהן.ירון ברלד ורועי בר נתן, שהובאו כדי למלא את הפער, דשדשו בקושי בנעליו הגדולות של כהן. בר נתן היה בחירה מצוינת לתוכנית, ללא ספק חוליה חסרה בקאסט הוותיק. הוא הביא לעונה הזו כמה דמויות שהפכו לנקודות האור שלה  – מרים פיירברג, גלעד שליט, תמיר ורדי מהאח הגדול וערד ניר, ונסך לכל אחת מהן מעט מדמות הנעבך הטבעית שלו, שזכורה עוד מימיו ב"דומינו".מוזמנים לנתניה. בר נתן בתפקיד מרים פיירברג (צילום מסך)ברלד, לעומתו, היה אכזבה קשה - ולא באשמתו. ברלד הוא קומיקאי בחסד, עם הומור ייחודי שהצליח להפיל את עמיתיו לקאסט בשידור לרצפה פעמים רבות. אלא שההומור הזה לא מתאים ל"ארץ נהדרת" - הוא מתאים לקאמבק, ללילה בכיף, לתוכניות נונסנס עם קהל צעיר וחסר ציפיות. רגעי השיא שלו, בהם הוא פיזר ענני טלק באולפן או דחף את ראשו לאקווריום עגול, היו פשוט מבוזבזים כאן ונראו תלושים, מביכים אפילו. נדמה שהבדיחות הללו היו צריכות להישאר בחדרי ההלבשה ומאחורי הקלעים, ולא להידחק בכוח לתוך הפאנלים המהוקצעים של "ארץ נהדרת".גם הדמויות של ברלד, אם אפשר לקרוא להן ככה, לא נראו כמו דמויות מ"ארץ נהדרת". רני רהב, יונת השלום, בוקי נאה ואפילו ג'וש מ"תגלית" נראו כמו דמויות ממערכונים של מסיבת סיום, ניסיון מאולץ של השמן של הכיתה להצחיק את המקובלים, כשכל מה שיש לו להציע הוא הומור פיזי שמסתמך בעיקר על מימדיו.לא בכוח. ברלד בתפקיד בוקי נאה (צילום: מסך)גם ערן זרחוביץ', שהצטרף בעונה הקודמת, לא מצא את מקומו הטבעי עדיין. מלבד החיקוי של גילה אלמגור, שהפך על אפנו ועל חמתנו לגג חוזר העונה, זרחוביץ' קיבל בעיקר תפקידים תמוהים כמו ראש כפר ערבי או כתב טלוויזיה אתיופי. בכולם, אגב, הוא נשמע כמו רזי ברקאי שמנסה לחקות מבטא זר. מוציא אותם טוב, יחסית

העונה הזו, יותר מכל, גרמה לנו להתגעגע ל"ארץ נהדרת" של פעם. ההשוואה היתה מתבקשת, בעיקר כששני כהן נאלצה להיכנס לדמויות רבות המזוהות עם אורנה בנאי – ציפי לבני, לימור לבנת וענבל גבריאלי, למשל. תחושת הגעגוע הזו הגיעה כנראה עד לחדרי הכותבים, אחרת קשה להסביר מדוע קיבלנו לראשונה הופעות אורח רבות כל כך של דמויות מעונות קודמות. רחווול ויוקנת, חלי יחימוביץ', מרגול ואפילו ליטל מעתוק חזרו להתארח, לא תמיד עם סיבה מוצדקת. ייתכן שב"ארץ נהדרת" לא סמכו על הגגים החוזרים והדמויות החדשות של העונה שיחלחלו לשיחות הקולר שלנו הפעם, ובצדק.הגגים החוזרים התחלקו העונה לשני סוגים – מערכוני "מה לעזאזל הם רוצים מאיתנו" כמו מדעני הכור האיראניים או להקת ה"ווקה פיפל", שהמשיכו את דרכו של "הפרלמנט של שאולי" בניסיון לשבור את השבלונה הרגילה של התוכנית, ומצד שני מערכוני "ארץ נהדרת" קלאסיים כמו "תגלית", "טאבלט" או "מיכלי ומיכל", שברור שכל מטרתם היא ליצור מטבעות לשון חדשים ולהפוך לקאלט. קאלט הוא, הרי, סממן ההצלחה העיקרי שלפיו "ארץ נהדרת " מודדת את עצמה. ועכשיו כולם ביחד – בבון זה... בדיוק. אפשר לסמן וי.אז נכון, לא היה פה רק רע. אפילו בעונה חלשה במיוחד "ארץ נהדרת" מצליחה לנפק מערכונים מזהירים כמו "סברי מרנן", שהצליח להעביר ביקורת אמיתית על תרבות הריאליטי, מערכון "זה מוציא אותנו טוב יחסית", ששם את האצבע במדויק על התדמית הישראלית בעיני העולם ובעיני עצמנו, שאול מופז בשמלת הכלה שהיה רגע סאטירי מבריק, מערכון הקאר-פול המדויק על עליית מחירי הדלק ו"זז כמו זאב נחמה", שהיה פשוט כיפי כמו ש"ארץ נהדרת" יודעת להיות לפעמים.מייצרות קאלט. זק וכהן בתפקיד מיכל ומיכלי (צילום מסך)לוותר על הסאטירה אבל כל אלה מחווירים במאזן הכולל, שמוצא שוב את "ארץ נהדרת" חייבת לנו עונה מקורית, סאטירית וחדה כמו שהיא מבטיחה להיות. אפילו פרק הסיום שלה, בניגוד לעונות קודמות, לא סיפק אף רגע שיא בומבסטי - העולם לא נחרב, האיראנים לא הפילו את הפצצה. להפקת התוכנית היה חשוב יותר לסגור פינה ולתת לילדי "תגלית" לבקר ביד ושם (2) מאשר להשקיע בפרק סוף עונה עם אמירה אמיתית. ולא, "יש לנו ארץ נהדרת למרות הכל" היא לא אמירה אמיתית.אבל זה בדיוק מה ש"ארץ נהדרת" צריכה להיות. בהנחה שאף אחד לא יוריד את השאלטר על תוכנית הבידור של המדינה, אולי פשוט עדיף להשלים עם כך שלא מדובר כבר בתוכנית סאטירה, אלא בתוכנית מערכונים שצריכה ללכת עד הסוף עם הדמויות המטורפות שלה ולהשאיר את חיקויי חברי הכנסת ל"שרוטונים". אולי היא צריכה לחזור ולהזכיר לנו שיש כאן גם פאן ונונסנס, לא רק פוליטיקאים מושחתים, כפייה דתית ואיום איראני. אז אולי נאמין שזו באמת ארץ נהדרת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ