אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מד מן": מייגן הולכת בעקבות החלום

מייגן מפנה את מקומה לדון, שמקבל הזדמנות לזהור, פיט מתאהב ומייקל גינזברג מעורר סקרנות גדולה - פרידות והתחלות חדשות מובילות את הפרק. עידו ישעיהו עוקב

תגובות

"במהרה, במהרה כל הבשרשאכלה מערת הקבר יהיהעלי בחזרה". (מתוך "ליידי לזרוס" של סילביה פלאת'. תרגום של סבינה סבג בספר "אריאל ושלוש נשים", הוצאת הקיבוץ המאוחד)

מוות ותחייה מחדש הם המילה האחרונה במד מן. שם הפרק, "ליידי לזרוס", קרוי על שם שירה של סילביה פלאת' העוסק בתחייתה החוזרת ונשנית. יש לה תשע נשמות, היא אומרת, וזוהי הפעם השלישית שמתה ושבה לתחייה, כמו לזרוס בברית החדשה. את השיר פלאת' כתבה ב-1962, שנה אחר כך היא ניסתה לאבד עצמה לדעת בפעם השלישית, ובמקרה הזה הצליחה. בחייה היא הסתפקה רק בשלוש נשמות.

אז מי היא ליידי לזרוס ב"מד מן"? מייגן דרייפר, שממציאה את עצמה מחדש, כאחת מהבחורות האלה שטובות בכל מה שהן עושות? או אולי הנשים האחרות, כמו ג'ואן הולווי הפרודה או פגי אולסון שמתחילה לבחון את חייה המקצועיים? תגובותיהם של פגי ושל דון דרייפר כשמייגן הביעה את רצונה לעזוב היו דומות. שניהם מתקשים להבין איך היא, בחורה עם כישרון גדול וטבעי לתחום הפרסום, רוצה לעזוב משרה כל כך נחשקת כדי לרדוף אחרי הגשמה עצמית חמקמקה. כשדיבר עם מייגן, דון ניסה לתקוף מכל חזית. "אולי תרגישי אחרת כשתראי את העבודה שלך מתנוססת בראש חוצות?"  אולי במשרד אחר? מוקדם יותר פגי כעסה עליה כשהעזה להביע את חוסר אהבתה למקצוע. אבל דבר לא עזר, זהו לא הייעוד של מייגן.

פיט עצמו ממשיך להידחק עוד ועוד לנעליו של דון דרייפר הישן. כשם שדון עשה לעצמו שם בתחום המקצועי אבל היה כלוא בחייו הפרטיים, פיט מתקבע בתבנית הזו. רוג'ר סטרלינג מספר לו שהלקוח הביא לו שני זוגות מגלשיים כדי להעביר לפיט, בלי שאפילו פגש את הבחור. הוא ביקש אותו ספציפית, כמה נחמד. במקביל נסחף פיט בחייו האישיים אל הרפתקה רומנטית שכמו נשלפה ממלודרמה נושנה עם ליהוק אומלל (אלקסיס בלדל, היא רורי גילמור, איומה בתפקיד בת' הרעיה) – לא סתם רומן פיזי קצר מועד עם אשת רעהו, אלא אהבה אמיתית. בת' דומה לאשתו - שיער כהה ועיניים כחולות גדולות - אבל בניגוד לטרודי היא זקוקה לפיט שיציל אותה מבעלה הבוגדני, מחייה כעקרת בית נואשת.

לא היתה לפיט ברירה אחרת, אלא להישאב כך. לא היה מנוס לוואקום הרגשי האדיר שלו, ל"כלום" מה"אין לי כלום" שלו, מלהתמלא בלהט ובדרמה שהוא יצק לתוכם. מביט בהאוורד בשאט נפש ברכבת, איך הוא עושה זאת לאשתו. מגיע איתו לביתו כדי להחליף מילה עם בת', מחכה לה במלון באמצע הלילה, מטיח את הכוס בקיר כשהוא מבין שלא תגיע. כל אותה העת טרודי, אשתו עם השיער הכהה והעיניים הכחולות הגדולות, נשארה לבדה בעוד בעלה הבוגדני לא טורח לחזור הביתה.

עניין המוות והתחייה מחדש לא נגמר בסילביה פלאת' ובשם הפרק. לפני שני פרקים ראינו את רוג'ר חווה טריפ שמאיר את חייו וגורם לו להיוולד מחדש. הפעם דון מאזין לשיר שמושפע מספרו של טימותי לירי, על פי אותו "ספר המתים הטיבטי" שנדון במהלך חוויית האסיד של חברו, הספר שעוסק במוות כדי להיוולד מחדש. השיר הוא כמובן Tomorrow Never Knows המכשף, כי אם כבר יש תקציב לזכויות על השמעת שיר של הביטלס (לראשונה אי פעם בסדרת טלוויזיה), מוטב שזה לא יהיה משהו מובן מאליו, ושיאחז בשם כה קולע למצבו של דון.

דון כמה לפשטות של פעם. מבחינה מקצועית הוא אבוד בלעדיה. הוא תמיד היה זה שדחף קדימה, שרצה לחדש, אבל עם ההתבגרות המזורזת של אמריקה הוא נותר מאחור, וזה היה מהיר וחד. כל זמן שמייגן הייתה לצדו במשרד הוא היה בסדר באופן יחסי, היא הייתה מיופת כוחו בכל הנוגע לעולם הצעירים. לא שחסרים כאלה במשרד להסתמך עליהם. סטן ומייקל יודעים בדיוק איזה תחליף-ביטלס ניתן לשלב בפרסומת, אבל דון מתעלם מהם. "יודעים מה? אשאל את מייגן, היא תדע". אבוד בלי אשתו. דון דרייפר (צילום: AMC)ביום האחרון שלה במשרד, היא ודון מגיעים יחד, כמו תמיד, פוסעים במסדרון, סצינה שראינו פעמים רבות במהלך העונה הנוכחית. הפעם דון נעמד, מייגן ממשיכה ומותירה אותו לרגע לעמוד שם לבדו, חסרונה לצדו ניכר. ברגע שמייגן עוזבת מאוחר יותר, דון רוצה להיכנס למעלית אבל מגלה לפניו רק את הפיר, את התהום. ברגע מצמרר הוא מוקף באפלה, זעיר וחשוף. בלי מייגן קורסת ההצגה הקטנה והמושלמת שדון והיא הכינו ללקוח. "אבל מה זה?", הוא שואל. "פשוט תטעם", היא אומרת. כמה חמודים הם, מערכת משומנת. פגי נאלצת להיכנס לנעלי מייגן ברגע האמת, אבל המערכת חורקת עד כאב אוזניים. בניגוד לרוג'ר המואר, לא נראה שחייו של דון הולכים להשתנות לטובה. הוא עוצר את השיר של הביטלס באמצע. הוא, כידוע, מעדיף את  הפשטות של I Want to Hold Your Hand. אבל בסוף, על הכתוביות, השיר ממשיך בין אם ירצה ובין אם לאו.

העיסוק במוזיקה בפרק היה משמעותי מהרגיל וכלל התעמקות בלהיטי פופ. בהקשר הזה בלט מייקל גינזברג במיוחד. כבר מההתחלה הוא הפגין ידע מוזיקלי נרחב, ומאוחר יותר, כשהלקוח שלח לבסוף את September in The Rain עבור הפרסומת, התנהגותו הייתה מוזרה. השיר הנבחר היה קטע בן 30 שנה שזכה להמון ביצועים מאז שיצא (כולל של הביטלס), ובמקרה הזה מדובר בביצוע חדש יחסית מ-1964 של להקת The Wedgewoods. גינזברג שלל את הבחירה בתקיפות ובבוטות: "כבה את זה, זה דוקר אותי בלב המזוין שלי!".

איזו תגובה משונה. גם להתרעם כך וגם לקלל. מהי בדיוק ההשפעה של השיר עליו? מילים תמימות על אהבה שהתרחשה בספטמבר, בגשם. אהבה שכאב בסופה. אולי מדובר באהבה נכזבת שהשיר מזכיר למייקל, אולי אסוציאציה אישית עגומה אחרת. כך או כך, השיר נוגע מאוד גם לדון. באותו פרק של "מקומות רחוקים", כשדון נסע הביתה מוטרף מדאגה למייגן ודמיין את משפחתו ברכב, היה זה ספטמבר קר וגשום. "למרות שהאביב כאן, עבורי זה עדיין ספטמבר", אומר השיר, בדומה לערגה של דון לאותה נקודת זמן. הכאן והעכשיו נראים הרבה פחות נעימים. "היא לא נעלמת, נכון?", שאלה אותו ג'ואן. "לא, היא לא", דון ענה, אבל נראה שאולי בדיוק מזה הוא חושש.ג'ואן מזלזלת בנישואיו השניים למייגן, משווה אותה לבטי הדוגמנית לשעבר, אבל הסימנים מראים שג'ואן טועה. דון מנסה לא לחזור על השגיאות שעשה עם בטי, הוא אפילו אומר זאת בפירוש לרוג'ר, וכתוצאה מייגן באמת מאושרת. אבל מעבר להתנהלות של דון ולניסיון שלו לשפר את עצמו, מייגן בבסיסה, בנקודת הפתיחה שלה, שונה מבטי.

בביקור האחרון של דון אצל אנה בקליפורניה, כשישבו במועדון והביץ' בויז של פעם התנגנו ברקע, הוא סיפר לה על רגע הפרידה מבטי: "ידעתי שברגע שהיא ראתה מי אני באמת, היא לא רצתה להסתכל עלי שוב". מייגן, לעומתה, שיודעת היטב על עברו של דון, אומרת לו בפרק הנוכחי, "אתה כל מי שקיוויתי שתהיה". ניתן להתווכח על האופן שבו בטי הייתה מתייחסת לדון לו ידעה מראש שהוא דיק וויטמן, אבל קשה להאמין שהייתה מזכה אותו במבט נוסף, לא כל שכן מתמסדת איתו. עם מייגן היחסים מושתתים על אמת, כי לא היא ולא דון עסוקים בהעמדת פנים תמידית.משהו מתחיל להתבסס בשלב הזה של העונה, שהייתה מאוד לא אופיינית ל"מד מן". אחרי ארבע עונות שהתרכזו בראש ובראשונה בדון, בנוכחית הוא נדחק אל השוליים וזכינו ממנו רק לטעימות. בפרק הזה נראה שהעיסוק האינטנסיבי יותר בדמויות אחרות: מייגן, פגי, רוג'ר ובעיקר פיט, שבאופן מאוד חריג קיבל פרק שלם עליו – מקרין על דון עצמו. זה תמיד היה נכון, אבל בעונה הזו במיוחד. הוא פיתח תלות במייגן; פגי הופכת לבת דמותו בעבודה; הוא עובר תהליך הפוך לשל רוג'ר; פיט מייצג בצורה בולטת את חייו הקודמים של דון. אולי עכשיו, כשמייגן לא תהיה לצדו על כל שעל, נראה יותר את דון בפני עצמו.חוזר למרכז? מתוך "מד מן":

» עברו של יוצר הסדרה, מתיו וויינר, בסדרות קומיות ניכר במיוחד בפרק הזה, שכתב בעצמו. פיט יושב בתא הטלפון והארי עובר, כל ניסיונות ההתחמקות של פגי מדון בטלפון ("פיצה האוס!"), גינזברג מזדעק כשהוא חושב שדון פיטר את מייגן, עוזרת המחקר של "קול וויפ" שהייתה שם לאורך כל המריבה בין דון לפגי, ובכלל סצינת ההצגה שקדמה לה והייתה מצחיקה ומביכה עד כאב.

» ג'ואן נפרדה מבעלה, רוג'ר מתגרש מאשתו – לא שחייבים מיד לאחד ביניהם ושיחיו באושר ובעושר, אבל נראה כאילו לא הייתה להם סצינה משותפת זה זמן רב.

»  מייקל גינזברג בעליל דחוק כספית. הוא מפרנס את אביו, עד הפרק הזה נראה שהוא לבש תמיד את אותם בגדים, וה-15 דולר שמייגן חייבת לו ללא ספק יחסרו לו. מתי כבר יהיה פרק שיעסוק בו יותר?

כתבות שאולי פספסתם

*#