אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מד מן": דון יורד ומייגן עולה

סאלי מאבדת את תמימותה, רוג'ר מגלה את טעם החיים, ופגי מתאכזבת. בפרק שנראה כנקודת מפנה בסדרה, דון נדחק אל השוליים, ומאבד את הטצ' שלו, כשאשתו מתגלה כיורשת של פגי אולסון. עידו ישעיהו עוקב

תגובות

על שנות ה-60 אוהבים לומר שמדובר בעשור של התפכחות, מאפיין שכמובן נוכח במד מן  מאז יומה הראשון. אבל הפרק הזה סיפק התפכחות מהירה במיוחד עבור כמה וכמה דמויות. שם הפרק At The Codfish Ball, כלומר "בנשף של דג הבקלה", שיר של שירלי טמפל מתוך הסרט "קפטן ינואר". השיוך המיידי של השם נוגע לסאלי, שאחיה מספר שהיא שונאת לאכול דגים, לכן מייגן מגישה להם מנת ספגטי. באולם הנשפים נטול המדרגות, לבושה בשמלתה החדשה, סאלי טועמת את מנת הדג  בלי הרבה הנאה. הרי ילדים גדולים אוכלים את מה שמגישים להם.  » מד מן - כל הביקורות והכתבות» מד מן: עד מתי רוג'ר סטרלינג » מה מסתתר מאחורי השירים של "מד מן"?» מד מן חוזרת: מורה נבוכיםעידן התמימות רוג'ר סטרלינג מזמין עבורה "שירלי טמפל", קוקטייל נטול אלכוהול. ומעט אחר כך כשהיא הולכת לשירותים, היא מקבלת את סטירת הלחי כשהיא רואה את רוג'ר ומארי עושים את מה שהם עושים. סאלי חוזרת אל השולחן ושם המלצר שואל אותה אם סיימה עם המשקה. כן, היא מאשרת. "שירלי טמפל" תמימה מדי עבור סאלי, עכשיו כשהיא יודעת עד כמה העיר מטונפת. ההתפכחות המהירה הזו מזכירה במידת מה את הפרק "המבוגרים" מהעונה השלישית, כשנודע שהנשיא קנדי נרצח. אירוע מכונן שאילץ את האומה ואת הדמויות להתעורר. אצל סאלי אין קרבנות בנפש, אבל יהיה מעניין לראות אם וכיצד תושפע מהעניין.התפכחות מהירה. סאלי ודון (צילום AMC)מיקומו הבולט והלכאורה תמוה של "נשף הדגים" כשם הפרק, ממחיש שלא מדובר כמובן רק בקריאת ההשכמה שחטפה סאלי, אלא גם דמויות אחרות במקביל. מלבד סאלי ישבו לשולחן השפופים גם דון, מייגן והוריה הלא שבעי רצון. הבעיה של דון דרייפר התחילה הרבה לפני כן, לקראת סוף העונה הרביעית. כאשר חברת לאקי סטרייק עזבה את סוכנות סטרלינג-דרייפר-קופר-פרייס, דון כתב מכתב לניו יורק טיימס שבו הפגין שביעות רצון על כך שלא יצטרכו עוד לייצג חברת טבק קוטלת חיים, ושחברות מהסוג הזה אינן מוזמנות עוד לעבוד עמם. אז השותפים צעקו עליו שזה אקט אובדני, קופר אפילו עזב את החברה בסערה, ופיט אמר לדון, "אתה לא מבין שהלקוחות יחשבו שאתה יכול לצאת נגדם בכל רגע?".

שפופים ולא שבעי רצון. הדרייפרים והוריה של מייגן (צילום AMC)מתברר שפיט דייק מאוד בהערכה שלו – דון קיבל סטירת לחי מצלצלת כשאד בקסטר, חמיו של קן, בכיר בחברת דאו-קורנינג וחבר באגודה האמריקנית למלחמה בסרטן, אמר לדון שעמיתיו באגודה אמנם מעניקים לו פרס על המכתב הזה, אבל לעולם לא יעבדו איתו אישית בחברות שהם מנהלים. הרי הוא נשך את היד שהאכילה אותו. כך קרס הניסיון לנצל את חסות האגודה ואנשיה החשובים כדי לבנות מחדש את סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס, לפחות כל זמן שדון הוא הפנים הקריאייטיביות שלה.

את מייגן ראינו עד כה בעיקר דרך הפריזמה של נישואיה לדון, וכעת, אחרי העימות הגדול ביניהם בפרק הקודם שבמסגרתו גם התלוננה על כך שהוא לא מאפשר לה לעבוד, הפעם היא עובדת ומלבלבת. עם זאת, למרות הריגוש הגדול בהתחלה, ובעיקר כשנאלצה יחד עם דון להציג את הרעיון לריימונד במהלך ארוחת הערב, נראה שהיא אינה מרוצה. אולי זוהי הנוכחות של הוריה בביתה שמזמזמת לה כתזכורת לשאיפותיה המקוריות, הרי מייגן בכלל רצתה להיות שחקנית, אבל כשפגי אולסון מדרבנת אותה לשמוח על ההצלחה שלה, ואומרת לה שאלה הרגעים הכי טובים בעבודה, נראה כאילו מייגן חושבת לעצמה, "זה הכי טוב?".

מייגן לא צריכה להרחיק כדי לדעת מהו מרמור, יש לה את זה בבית. "בכל פעם שאנחנו רבים זה גורע מאיתנו קצת", היא אמרה לדון בפרק הקודם, ולאור יחסי הוריה נראה שידעה על מה היא מדברת. "הבת שלי מעמידה פנים שהיא מתעניינת במה שאני מתעניין כי היא אוהבת אותי", אמר אמיל, אביה של מייגן, לדון. מאחר שלרוב בנות מחפשות גבר בדמות אביהן, מסתמן שמייגן עושה דבר דומה עם דון.הגבר שמייגן מחפשת? הוריה של מייגן (צילום AMC)גם בחזית של פגי אין שביעות רצון הורית כלפי מהלכיה, במקרה הזה הרומנטיים – אמה לא אוהבת את הרעיון שהיא עוברת לגור בחטא עם אייב. הפעם הסיפור של פגי מציג אותה באור שונה בתכלית מכפי שהוצגה בעבר. אנחנו רגילים לראות אותה מכוונת קריירה, מנותקת מרעיונות התמסדות. שנה וחצי לפני כן, בפרק "הדחויים", ניסתה לשכנע את פרדי שהחשיבות של המוצר הנשי נטועה בטקסיות שבו, ולא ברצון של כל אישה להתחתן, כדבריו. מי חשב לפיכך שתתרגש מהרעיון שאייב יציע לה נישואין? אכזבתה מהדבר שהציע בפועל הייתה כה ניכרת ושובת לב: מאלצת את עצמה לקחת צעד אחורה מהדבר שייחלה לו לרגע, נושמת בכבדות שעה שהיא מחייכת בניסיון להסוות את ההפתעה וההתבדות. המבט שנתנה באייב בעודו מלהג, חסר ביטחון, היה מפגן משחק נפלא של אליזבת' מוס. "את עדיין רוצה לאכול?" הוא שאל אותה לבסוף. "I do", היא ענתה.קיוותה להצעה אחרת. פגי (צילום AMC)

למרות הדוק העגמומי, זה היה פרק עם לא מעט רגעי קסם ואופטימיות. מייגן, פגי ודון אולי נמצאים במקום שאינם רוצים להיות בו, מי בקריירה ומי בחיים האישיים, אבל רוג'ר המואר הטרי ניסח זאת היטב גם עבורם: "התעוררתי יום אחד והבנתי, באיזו נקודה צריך להפסיק לנסות?". מתברר שחוויית ה-LSD שינתה את חייו של רוג'ר לא רק בכך שהביאה אותו להיפרד מג'יין, אלא הניפה רוח במפרשיו ושינתה את האופן שבו הוא מסתכל על החיים, וזה נהדר למראה. השיחה הרגועה שלו עם מונה, אשתו הראשונה (ורעייתו במציאות של ג'ון סלאטרי), והחיבור שלו עם סאלי במהלך הנשף, הדביקו את שלוות הנפש הוורדרדה שלו גם בהן ובסובבים. לראייה: מארי קאלבה (Calvet), אמה של מייגן (בגילום ג'וליה אורמונד. כמה נחמד להיתקל בה כך ללא התראה), שנסחפה בקסמיו. מדהים איך רוג'ר/סלאטרי מצליח ליצור כימיה עם כל אחד, ועונג גדול לראות אותו שוב נינוח ו"מנסה".מפיל בקסמיו. רוג'ר ומארי (צילום AMC)הפרק שפע אחווה נשית מחממת לב. היינו מצפים שפגי תקנא נוכח ההצלחה של מייגן במקום שהיא עצמה כשלה בו. אבל היא מחמיאה לה במלוא הכנות, שמחה בשמחתה באמת, ובדיעבד אפילו יותר ממנה. גם השיחות של פגי וג'ואן הולווי סיפקו תחושות דומות, כשג'ואן נכנסה שוב לנעלי המדריכה שלה בהלכות נשים. נראה שזה לעולם לא נגמר, כמו גם האישור של ג'ואן, שתמיד חשוב לפגי בכל הנוגע למהלכים מעין אלה. מעניין לראות את ההבדל בין ג'ואן לפגי – הראשונה הצליחה להבין שכוונותיו של אייב חיוביות, אבל לא קלעה בדיוק לטיבן. שמונה שנים הפרש בגיל בין שתי הנשים מספיק כדי שרעיון המגורים המשותפים יהיה כמעט זר לג'ואן, מתוחכמת ומנוסה בהרבה מרוב הנשים, אבל תוצר של שנות ה-50 ולא של ה-60.

חצי העונה כבר מאחורינו, מי היה מאמין. בינתיים היא מסתמנת כפחות עשירה ורבת רבדים מאלה שקדמו לה. יותר מדי רגעים בוטים וברורים, מעט מדי ניואנסים, לא כמו שניפקה הסדרה בעבר. הפרק הקודם, עם טריפ האסיד האניגמטי שלו, היה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ואם חשבנו שבכך היא חוזרת לתלם שלה, הפרק הנוכחי הפריך זאת. לא שחייבים חלומות והזיות על תקן תשבץ היגיון, אבל אחרי שהתרגלנו לסטנדרט מסוים מ"מד מן", העונה הזו מעט חורגת ממנו בלי סיבה נראית לעין. מספיק להיזכר בכך שהפרק המקביל בעונה הרביעית היה "המזוודה" עתיר התשבחות וזוכה הפרסים, כדי להבין את עומק ההבדלים בין העונה הנוכחית לקודמתה, או לפחות בין החלקים הראשונים שלהן.

הפרק הזה עשוי להוות נקודת מפנה. הפיכחון של הדמויות, ובעיקר של דון דרייפר, ודאי יביא שינוי בהתנהלות שלהן. אם ניתן להניח את האצבע על הבדל מהותי בין העונה הזו ליתר הסדרה, הרי שמדובר בעובדה שדון דרייפר נדחק אל השוליים. יש תחושה שמעולם לא ראינו כל כך מעט ממנו, נעדר גם כשהוא נוכח. פגי אמרה כבר בפרק הראשון לעונה שהיא אינה מזהה את האיש הזה. אולי עכשיו, אחרי שדון הבין היכן הוא עומד, פגי עתידה להיזכר מי הוא.

כתבות שאולי פספסתם

*#