אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"רוקדים עם כוכבים 7": תמימות מתקתקה ומלוקקת

העונה השביעית של התכנית עטורת הכוכבים של "רשת" מצליחה לשמור על הפורמט עם ליהוק מעניין, ותחרות בריאה וספורטיבית, אם כי לאו דווקא מעניינת. לפעמים צריך גם תכניות כאלו

תגובות

כמו בילי אליוט - הילד הרקדן, נדמה שלרוקדים עם כוכבים בכלל לא אכפת שלכל הילדים האחרים בריאליטי יש תחביבים שונים לגמרי. במקום לגרום למתמודדיה המפורסמים להתפלש בהשפלה בבוץ כמו בהישרדות, היא נוהגת בהם כמו אורחי נשף מלכותי. במקום להתבדח על חשבונם כמו בחי בלה לה לנד, היא מתייחסת אליהם בנימוס מופתי. במקום לתת להם להתבוסס בסחי של עצמם כמו באח הגדול, היא מלמדת אותם בשקדנות איך לרקוד. זה מוזר. בעוד ששאר תכניות הריאלטי מחפשות להקיז קצת דם כחול, "רוקדים" משתמשת בסלב'ס שלה כדי לייצר בידור מהסוג הישן והטוב.

רק אתמול גיא זוארץ השכיב סלב'ס לפזצטה באי של "הישרדות", והנה כבר למחרת הוא מופיע בערוץ המתחרה, מרקיד מפורסמים אחרים לצלילי הצ'ה צ'ה צ'ה. תופעת הכפילות הזאת צריכה להוות מקור לדאגה ברמה הלאומית ולא פחות. אם לא די בכך שמדינתנו הקטנטונת סובלת ממחסור תמידי במים, אנרגיה ונימוסים בסיסים, מתברר שכעת אנחנו נמצאים בעיצומו של מחסור חמור במגישי פלקט סמכותיים חנוטים בחליפה. זאת לפחות עד שיעקוב איילון יחליט סופית לקבור את הפרסונה החדשותית שלו ולעבור לעולם שכולו שעשועונים.

» רוקדים עם כוכבים 7 - כל הביקורות והכתבות» אסתי זקהיים לא מפחדת להיות השמנה של "רוקדים עם כוכבים"

גם ירדן הראל, שותפתו של זוארץ להנחיה, רגע אחד היא מפלרטטת עם ליאון רוזנברג בערוץ הבידור וכעבור כמה רגעים מסתודדת עם שלמה לחיאני בערוץ המסחרי. הבחירה בהראל כ"כתבת הקווים" של הרחבה התבררה בדיעבד כמוצלחת לאור הג'וב המקביל שקיבלה בערוץ הבידור. אחרי הכול, "רוקדים עם כוכבים" היא תכנית שבנויה על שני יסודות: ריקודים וכוכבים. מכיוון שריקודים לא באמת מעניינים אף אחד, עיקר הכוח של התכנית תלוי בעיסוק בדמויות המפורסמות. בלי סלב'ס בתכנית, היינו מביטים בחבורה של אנשים מבוגרים שאנחנו לא באמת מכירים נעים בחוסר חן מופגן על הרחבה. במילים אחרות: היה מדובר באירוע משפחתי. 

בניגוד לעונות הקודמות, אז התכנית הייתה שם נרדף לבית קברות למפורסמים שהועלו באוב רגע לפני הצ'ק אאוט בחזרה לאנונימיות, בעונה הנוכחית יש לציין לטובה את עבודת הליהוק. דמויות צבעוניות כמו: שלמה בארבא, שלומי לחיאני, אסתי זקהיים ויובל המבולבל מגבירות את העניין בפורמט השמרני שמזכיר במעט את ימי תור הזהב של הערוץ הראשון. בזכות עבודת פרומושין טובה והפקה גרנדיוזית, "רוקדים עם כוכבים" פתחה את העונה החדשה ברעש ונצנצים. בלי יותר מידי התעסקות ברקע מקדים ובסיפורי רכילות מיותרים מאחורי הקלעים. הכוכבים נזרקו ישר אל תוך הרחבה - רקדו הרבה, דיברו מעט ונשפטו לחומרה על ידי השופטים הקשוחים שהתייחסו לביצועי הריקוד שלהם ברצינות תהומית.

בכלל, נדמה שמדובר בתכנית שלוקחת את עצמה טיפה יותר מידי ברצינות. לא ברור בדיוק למה, אבל נדמה שלכולם שם באמת אכפת מכל הקטע הזה של הריקודים. קשה להבין איך תכנית על ריקודים סלונים יכולה לגרום למישהו לשבת מול הטלוויזיה. אחרי הכול, מדובר בתחום עניין די נדיר בקרב הישראלי הממוצע. כשמיכל אמדורסקי אומרת לאביהו שבת שהלוק-סטפ שלו היה מאוד יפה, נצטרך לסמוך על המילה שלה. למרבית הצופים אין באמת מושג קלוש מה זה "לוק-סטפ".

כנגד כל הסיכויים, "רוקדים עם כוכבים" פתחה אתמול את עונתה השביעית (!). תכניות טלוויזיה לא מאריכות שנים סתם כך, וההצלחה המתמשכת שלה נובעת מעצם השתייכותה לזן נדיר ונכחד על פני מסך הטלוויזיה. בעוד ששאר תכניות הריאליטי מקדמות ערכים כמו מציצנות, תככנות ושמחה לאיד; "רוקדים עם כוכבים" היא אי בודד של תמימות מתקתקה ומלוקקת. התכנית בנויה על תחרות בריאה וספורטיבית בין המתמודדים. היא לא מעליבה, לא את הצופים ולא את משתתפיה ובסך הכול מהווה אופציית צפייה קלילה ומהנה עבור כל בני המשפחה. מה לעשות, לפעמים צריך גם תכניות כאלו.

כתבות שאולי פספסתם

*#