אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"להסתכל לגזענות בעיניים": אלון גל עושה סדר בשד העדתי

"אתה לא מסתדר לבד, בוא נגייס קצת אינטליגנציה", עלב גל במשתתף בתרגיל בנוסח ניסוי משנות ה-60. המאמן הלאומי נכנס לתפקיד הדיקטטור המרושע, והוכיח שהגזענות היהודית עוד בועטת, אבל בלי התייחסות לשואה כל התרגיל הלך לאיבוד

תגובות

באפריל 1968 ג'יין אליוט, מחנכת לבנה של כיתה ג', צפתה בזעזוע ברצח של מרטין לותר קינג. לאחר הרצח החליטה "ללמד את תלמידיה שיעור בסכנות הגזענות". הילדים הרכים קיבלו ממנה שיעור די אכזרי. גברת אליוט החליטה להוכיח להם שגזענות זה פויה. לפיכך הפכה תחילה את תלמידיה כחולי העיניים לבעלי זכויות יתר. היא העניקה להם הטבות מיוחדות על חשבון הילדים חומי ושחורי העיניים, והפלתה את החומים כשאסרה עליהם לשתות מהברזיות, ואף ענדה לצווארם אות קלון בדמות סרט. איפה היה ד"ר  קדמן באותם ימים?

כתוצאה מהעדפתם הפכו כחולי העיניים לילדים שתלטנים ואכזריים כלפי חומי העיניים. אחר כך החליפה המורה תפקידים - חומי העיניים הפכו למועדפים, ואילו כחולי העיניים הפכו למיעוט מוקצה מחמת מיאוס, שסבל  מיחס מלא בוז ומשטמה. המסקנה הייתה שקבוצה אתנית עם זכויות יתר, יוצרת במהרה תופעת קיפוח ושליטה באחר באמצעות  שלילה גורפת של זכויותיו.

אנו קופצים קדימה לחדר הישיבות של "רשת" ולשאלה: איזו תכנית כדאי לשבץ במוצאי יום השואה בלי להבריח צופים?. דומה שכולם היו תמימי דעים שגזענות  קשורה בשואה, וייתכן שכך עלה הרעיון לעסוק ב"שד העדתי" שתמיד מושך צופים, בטח כשאלון גל עושה שם סדר.

כך הפך הניסוי של גברת אליוט לתכנית ישראלית על סטריאוטיפים בין-עדתיים, תחושות קיפוח בקבלה לעבודה, והיטפלות של המשטרה. את חובבי המצלמה שהגיעו לאולפן בלי לדעת לאיזו מטרה (ריאליטי חדש?) חילק גל לשתי קבוצות: קבוצה של בעלי עיניים כחולות וקבוצה של בעלי חומות ושחורות. דווקא כלפי כחולי העיניים ("אשכנזים עם נקודת פתיחה עדיפה") גייס את כל כשרון, הכריזמה והקרחת המאיימת. הוא זקף קומתו מעל משתתפים, עלב בהם ועשה מהם עפר ואפר. חלק נטשו, אחרים נעלבו ומחו, אף שכולם ידעו שמדובר בהצגה. שני מומחים העירו מדי פעם מאולפן אחר על שראו עיניהם. היה דרוש דיון בסכנות הכרוכות בראיה סטריאוטיפית של ציבורים שלמים, ובדרכים לשיפור המצב בישראל. אותם יועצים היו צריכים להיות מעורבים יותר ולהעיר פי כמה, מפני שהמעט שאמרו היה מאיר עיניים.גייס את כל הכריזמה מול הקבוצה. אלון גל (צילום מסך)

"התבקשת להתקרב אלי? קח צעד אחורה ממני", סינן לעבר אשכנזי נרעד. "אתה לא מסתדר לבד, בוא נגייס קצת אינטליגנציה", סנט בכחול עיניים. "ככה את מכיתה א'? תעיפו אותה אותה מפה", הראה לבלונדינית אחת את הדלת. בהמשך הזמין את חומי העיניים לארוחת מלכים, בעוד יוצאי אירופה נאלצו לנבור בארגז סנדוויצ'ים ישנים. 

גל, הדיקטטור המדומה, גרם לחוכמולוגים מקצועיים לעשות קולות של שטיח לבל יתפוס אותם. כתוצאה מכך החלו השדונים העדתיים לצאת מהבקבוק. מנהל חברה ממוצא תימני סיפר שכל פעם עוצרים אותו בכביש ובשדה התעופה בגלל חזותו. מנהל משרד חקירות אשכנזי זרק לבחור מרוקאי שסובל מסלקציה במועדונים, "תגיד תודה שאתה לא ערבי,  והרתיח אותו, אף שייתכן שהתכוון לומר שמצב הערבים רע יותר. בת לניצולי שואה מפולין שאביה איבד את כל ילדיו, חי במעברה עם מזרחיים והקים משפחה חדשה, טענה שאשכנזים מצליחים יותר כלכלית מפני שהם מפחדים להביא ילדים רבים לעולם בגלל טראומת השואה. דבריה גרמו למהומה. איש מ"המזרחיים" לא סירב לאכול בשעה שה"אשכנזים" ניזונים מפת חרבה, ורק הבחור האתיופי סירב לאכול את המזון המשובח כל עוד כחולי העיניים מופלים, בטענה ש"גזענות לא מנצחים בגזענות". התכנית אמנם הוכיחה שוב כי הפער העדתי חי ובועט, אך לא ירדה לשורשיו. האזכורים היחידים לשואה היו פרוזאיים כמו "שואה של ארופאים", או כהוכחה להעמדת כל העולים בנקודת פתיחה זהה. זו וודאי לא סיבה מספיקה לקשור את התוכנית לטרגדיה הנוראה בתולדות האנושות. 

כתבות שאולי פספסתם

*#