אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וודי אלן – דוקומנטרי: מה באמת קורה מאחורי המשקפיים?

למרות שכוכב הסרט הוא מרואיין נינוח, חייכן וחריף לפרקים, הדוקומנטרי על הבמאי האגדי לא מעיז לחדור לפינות האפלות של חייו. אור סיגולי חושב שגם עם כל הפגמים שווה להקדיש לוודי אלן שלוש שעות

תגובות

קומיקאי, תסריטאי, במאי, שחקן, יהודי גאה וזוכה ארבעה פרסי אוסקר - האם יש מישהו בעולם הזה שלא אוהב את וודי אלן? כנראה שהתשובה לשאלה היא כן. הרבה אנשים ממש לא אוהבים את וודי אלן. אבל גם בחלוקה בין אלה שחושבים שהוא גאון, לבין אלו שלא מתחברים להומור האופייני או שנרתעים ממנו בעקבות חייו האישיים, כולם חייבים להסכים: אלן הפך להיות אייקון מודרני עוד בחייו. מעטים האנשים בעולם המערבי שלא מכירים אותו, וממש כמו צ'פלין, מונרו או היצ'קוק, אם תשרטטו ב"Drawsomthing" את מסגרת משקפיו ושערו המדובלל תוכלו לזהות במי מדובר. סרט תיעודי חדש בין שלוש שעות פותח דלת לעולמו של היוצר שעושה לפחות סרט בשנה מאז 1982. זאת אחרי שהשיק קריירה קולנועית מצליחה עם סרטו הראשון שכתב וביים "קח את הכסף וברח" בשנת 1969.

המסע של רוברט בי.  ווייד – תסריטאי ובמאי של סרטי תעודה וסדרות טלוויזיה כמו "מחלקת גנים ונוף" ו"תרגיע" – מתחיל בילדותו של אלן סטוארט קוניגסברג בברוקלין, ומראה כיצד הפך בהמשך לסטנדאפיסט ויוצר. סופו (זהירות-לא-ממש-ספויילר) ב-2011 עם ההצלחה המפתיעה של חצות בפריז, סרטו המרוויח ביותר אי פעם. ווייד מראיין מגוון רחב של פרצופים מאנשי הצוות הקבועים של אלן, דרך תיאורטיקנים ומבקרים, ובעיקר שחקנים שעבדו איתו. בין היתר תוכלו לשמוע ממוריאל המינגווי, שון פן, גורדון וויליס, מרטין סקורסזה, פנלופה קרוז, סקרלט ג'והנסון, נעמי ווטס, אוון ווילסון, כריס רוק (כריס רוק!? כן. כריס רוק), דיאן קיטון, אחותו של אלן והמלהקת שלו.

אין כמוהו. וודי אלן - הדוקומנטרי:ההצלחה הגדולה של הסרט רשומה דווקא בעיסוק שלו בצדדים הפחות נעימים בחייו של הבמאי. מדובר, איך לא, בסנסציה המשפטית כשנוצרה כשנשא לאישה את בתו המאומצת של זוגתו דאז - מיה פארו (שכמובן לא מתראיינת בסרט). למרות היצר הרכילותי, ווייד מסקר את הפרק הזה בחייו של אלן באלגנטיות ובכבוד. אותו כבוד מופגן גם כשמופנה הזרקור ל-10 השנים בקריירה שלו - אי שם בין "לפרק את הארי" ל"נקודת מפגש" - בהן לא הצליח לייצר אף סרט ראוי למידותיו.

למעריצי אלן ולאלה שסתם מתעניינים במורשתו הקולנועית שווה להתחיל בחלק השני, שם מתגלות אנקדוטות מקסימות על תהליך הליהוק שלו, ועל התנהלותו בחדר העריכה. בכל מה שנוגע לעבודתו עם שחקנים מספק הסרט אינפורמציה מרתקת. וישנם עוד רגעים ערוכים היטב של מעבר בין צילומי "מאחורי הקלעים" לבין החומר המצולם. אבל מעבר לאלה ולסרטי הארכיון המוקדמים של אלן הסטנד-אפיסט הצעיר והמבריק, הסרט לא מצליח לחדש ולמעשה גם לא מנסה לחדור לנשמתו של היוצר. תשובות לשאלות כמו מה מניע את אלן (מעבר לפאנץ'-ליין מהיר על מוות וייסורים)? מאילו חלקים בנפשו יוצאים הסרטים המצחיקים-מרירים? מתי קשה לו ומתי הוא מרגיש כמו גאון? - לא מקבלות מענה. במשך שלוש שעות אלן מצטייר כמו מישהו שלא כל כך מבין על מה המהומה. הוא מתגלה אמנם כמרואיין נינוח, חייכן וחריף לפרקים, ובוודאי שכיף לשמוע אותו, אבל ווייד לא הצליח לחדור מבעד למסגרת המשקפיים המפורסמים.בכבוד ואלגנטיות. וודי אלן ומיה פארו (צילום מתוך "חנה ואחיותיה")

אבל גם אם "וודי אלן: הדוקו" לא באמת מספר לכם כל מה שאי פעם רציתם לדעת על אלן (ולא העזתם לשאול), יש בו ערך. המרואיינים המגוונים, תמונות הארכיון הישנות, קטעים של מאחורי הקלעים מסרטיו הישנים – כל אלה מאפשרים להיזכר ברגעים היפים של הקולנוע של אלן. אחרי הכל, זה האיש שנתן לנו בין היתר את "אנני הול", "מנהטן", "חנה ואחיותיה", "קליעים מעל ברודווי", "אפרודיטה הגדולה", "נקודת מפגש", "זליג", "אהבה במלחמה", "שושנת קהיר הסגולה" ו"חצות בפריז". הוא גם זה שאחראי למשפטי מחץ כמו "אל תזלזלי באוננות, זה לעשות אהבה עם מישהו שאני באמת אוהב", ו"כל פעם שאני שומע מוזיקה של ואגנר אני מתמלא בצורך לכבוש את פולין". לא תקדישו לו שלוש שעות בשני חלקים?

כתבות שאולי פספסתם

*#