מראה שחורה: ביקורת חברתית מופתית ומטרידה

במקום לגעור בנו על ההתמכרות שלנו לטכנולוגיה ולהשפעתה על חיינו, יוצר הסדרה מביא התרחשויות ריאליסטיות, אינטליגנטיות ומלאות משמעויות. הוא אולי ממקם את העלילה שלו בעתיד, אבל היא כבר כאן. תחשבו על זה לפני שאתם מסמסים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

באפריל 2010, חודש לפני הבחירות לראשות ממשלת בריטניה, מצא את עצמו גורדון בראון במצב מביך. במהלך ביקור בעיירה רוצ'דייל הוא התעמת עם תושבת העיירה ג'ילאין דאפי בנושאי פשיעה, הגירה וכלכלה. מול המצלמות דאג בראון לשמור על ארשת פנים ממלכתית ומחויכת כיאה למועמד המוביל, אבל טעה טעות קריטית כשנכנס למכוניתו: המקליט של רשת סקיי שהוצמד לחולצתו עדיין דלק, ובראון נשמע קורא לבוחרת הפונטציאלית 'גזענית'. התקשורת הבריטית חגיגה. גורדון אולץ להתנצל בפני האישה בת ה-65 במשך 45 דקות ונצלב על ההתבטאות האומללה תחת כל מכבש דפוס פעיל ובלוג מחוצף. צ'רלי ברוקר, מהבולטים שבין כותבי ומבקרי הטלוויזיה בגרדיאן, ישב מול המסך וכתב הערות בדבקות כמעט דתית. שנה וחצי לאחר מכן שודר הפרק הראשון מתוך שלושה בסדרה מראה שחורה ושינה את ההסתכלות שלנו על טכנולוגיה. » הסדרות הבריטיות שאסור להחמיץ

ברוקר אולי מסמן את ההתנצלות המאולצת של גורדון בראון כקטליזטור לכתיבת הסדרה, אבל שורשיה טמונים עמוק בהלך הרוח שסובב את הדור הנוכחי, ההתמכרות לטכנולוגיה והחדירה המהירה שלה לכל תחום בחיינו. בטור האחרון שכתב לעיתון הבית שלו העיד ברוקר על עצמו כ"מכור לגאדג'טים, מוריד כל אפליקציה חדשה שיש בשוק, אני בודק את הטיימליין בטוויטר איך שאני מתעורר ולעיתים קרובות אני תוהה - האם כל זה באמת טוב בשבילי? בשבילנו? הרי אף אחד מהדברים הללו לא נכפו עלינו. אימצנו אותם בשמחה. אבל אם הטכנולוגיה היא תרופה שנועדה להקל על חיינו, אז למה היא מרגישה כמו סם? ואם היא סם, מהן תופעות הלוואי?" כאן הכל התחיל. הפוליטיקאי ששכח את קיום הטכנולוגיה:

כאן ועכשיו את הקו הדק בין ההנאה שלנו מהטכנולוגיה לאי נוחות שהיא מעוררת בוחן ברוקר באחת מהסדרות היותר מעוררות מחשבה ששודרו בבריטניה (ובישראל והערב, חמישי, 21:40, HOT3  וב-VOD).  בעשר השנים האחרונות אנו ניצבים כל יום מול אלפי מסכים שחורים וקרירים: הפלזמה, הטאבלט, הסמארטפון, המחשב. אנחנו מתקשרים דרך טלפונים סלולריים, פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ועוד, משלבים טכנולוגיות חדשות במהירות לתוך החלקים האינטימיים ביותר של חיינו ולא מתעכבים על התוצאות האפשריות בהווה ובעתיד. ברוקר, כותב גאוני ומושחז, מעניק את נקודת השקפתו האישית על תוצאות החשיפה הגבוהה לטכנולוגיה. בראיונות שיצאו לאחר עליית הסדרה בדצמבר 2011, הצהיר ברוקר שאת ההשפעה העמוקה ספג מסדרות מדע בדיוני משנות ה-50 וה-60 ובמיוחד הסדרה "איזור הדמדומים". ההשפעה אינה ניכרת רק בצד הויזואלי של הסדרה, אלא גם בהצהרת הכוונות. לפני חצי מאה נאלצו יוצרים שרצו להעביר ביקורת חברתית למקם את העלילות בעתיד רחוק ומנוכר כדי להתחמק מכבלי הצנזורה הנוקשים. כותבים שרצו למחות על המקארתיזם, זכויות אזרח ופצצות אטום יצרו עלילות שהתקיימו בעולמות זרים ולרוב לא בין בני אנוש. הבחירה למקם את עלילות "מראה שחורה" בעתיד הקרוב-רחוק מאפשר לברוקר חופש פעולה וחופש יצירתי להעביר ביקורת סאטירית על הכלכלה, הטרור, התקשורות ומערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה. "לדרמה היום יש הרבה פחות דרכים לחקור רעיונות", ציין בגרדיאן. "רובן מתייחסות לז'אנר קבוע: מתח, משפט או דרמה תקופתית. יש לחץ מתמיד להרגיע את הצופה. להראות לו כל שבוע את אותם פרצופים, באותם מקומות ועם אותן צרות. 'אתה יודע שאתה אוהב את זה כי ראית את זה כבר בעבר'. אותי זה משעמם. אני אוהב את הבלתי צפוי, את העולמות החדשים, שצריך להבין את הכללים שלהם כל פעם מחדש". אוהב את הבלתי צפוי. צ'רלי ברוקר (צילום מסך)השפעה רעה הפרק הראשון של "מראה שחורה", "National Anthem", נפתח בלכידתה של הנסיכה האהובה סוזנה על ידי חוטף מיסתורי (הבחירה בנסיכה אהובה היא רפרנס ישיר להתאהבות הטוטאלית של הממלכה הבריטית בקייט מידלטון). הנסיכה היא נסיכה בת ימינו - את הצעת הנישואין שלה היא קיבלה בפייסבוק ובקשת הכופר שלה משודרת ביו טיוב למיליוני צופים. הכופר גם הוא אינו שגרתי - ראש הממשלה מתבקש לקיים יחסי מין עם חזיר בשידור חי כדי להציל את חייה של הנסיכה. למרות העלילה הפרובוקטיבית והמקום הנכבד שניתן לטכנולוגיה (על הרשתות נאסר לשדר את בקשת הכופר בטלוויזיה, אך הקטע עצמו כבר מופץ דרך יוטיוב בכל העולם, היכן שחוקי הצנזורה אינם תקפים או נאכפים), הדגש בסדרה הוא דווקא על קשת התגובות האנושית: איך ראש הממשלה נאלץ לבצע את האקט כדי לזכות בפופולריות ובבחירות הבאות. איך העם הבריטי מגנה את המעשה מצד אחד ("דבר שלא צריך לשדר"), אך נצמד למסך ומייצר אחוזי רייטינג שזכורים רק לערוץ הראשון. אפילו יועצת התקשורת של ראש הממשלה ממליצה לו מתוקף תפקידה "לא לגמור מהר מדי, אחרת הציבור יחשוב שאתה נהנה מזה". הפרק הראשון, שיכול לקרות גם מחר, מתאר מצב שבו טרולים באינטרנט הופכים לטרוריסטים פוליטים,  מתייחס להתמכרות האובססיבית לריאליטי ומראה איך בדיחה גסה יכולה להפוך לאקט אנושי ומציאותי.תגובות אנושיות. המנון לאומי:

הפרק השני, "15Million Merits", הוא כבר ביקורת בוטה וחדה יותר על תרבות הריאליטי והשפעתה על הנפש האנושית. תארו לעצמכם עולם אוטופי ומושלם הפועל אך ורק על ידי אנרגיה ירוקה. את האנרגיה מפיקים מאות ואלפי בני אדם בעודם ישובים על אופני ספינינג ומפיקים אנרגיה. כדי למנוע התמרדות או התנגדות מסממים את מוחם של הרוכבים בהסחות דעת של תוכניות זולות, אפליקציות ושופינג לדמויות וירטואליות. כל מאמץ על האופניים מקנה לרוכבים נקודות בצד המסך, כמו בעולם משחקי המחשב, איתן הם רוכשים בידור, אוכל, משחת שיניים ולמעשה מתקיימים. הדרך היחידה להינצל מגורל של השתעבדות הוא על ידי השתתפות בתחרות ריאליטי של כשרונות שנראית כמו היפר גרסה של כוכב נולד, ה-X פקטור ואמריקן איידול. רופרט אוורט, אחד מ"השופטים" בתוכנית, סיפר כי דמותו היא מחווה אישית לסיימון קאוול. האמירה הסאטירית על עולם הריאליטי מגיעה דווקא מבינג, הגיבור הראשי, שמגיע עד לפריים טיים כדי לצעוק שהמלך עירום, ולחשוף את ערוותה של המערכת רק כדי להפוך ללהיט ויראלי ולקבל תוכנית משלו, כחלק מהמטריקס עצמו. חלק מהמטריקס.  מתוך הפרק: .

הפרק השלישי והטוב ביותר, "The Entire History of You", נראה כמו הפנטזיה הפרועה של מארק צוקרברג, אולי זו שישלים לאחר סיום עסקת אינסטגרם. בעולם עתידי לכולם יש מחשב זעיר שנשתל מאחורי האוזן אשר מקליט ומאחסן את הזיכרונות שלך. כך ניתן לעלות רגעים אהובים, לעבור שוב על ראיון עבודה או להתעכב על מריבות עם בן זוג. האנשים שחיים במציאות הזו (רובם ממעמד בינוני-גבוה, להעיד כי הטכנולוגיה שמורה לעשירים בלבד), חיים בעבר ומתעסקים בצורה אובססיבית במה שקרה להם. בפרק אפשר לראות איך הטכנולוגיה מצליחה להשתחל בקלות גם למערכות היחסים הבסיסיות ביותר של האדם - בין אם לבנה בין ובין בעל לאשתו, והמחיר שאנחנו נאלצים לשלם בשל כך. אובססיה לעבר. מתוך החלק השלישי:

"מראה שחורה" היא סדרה עוכרת שלווה שמבוצעת בצורה מופתית. במקום לגעור בנו על ההתמכרות שלנו לטכנולוגיה ולהשפעה העצומה שלה על חיינו, ברוקר יצר שלושה פרקים אינטליגנטים ומטרידים שמכניסים לצופה מכות קטנות ורצופות בבטן, כאלה שמצטברות למועקה גדולה. ברוקר אולי ממקם את העלילה שלו בעתיד, אבל היא כבר קיימת בינינו. תחשבו על זה בפעם הבאה שתדברו עם סירי, תעלו עוד פיסות מההיסטוריה האישית שלכם לפייסבוק ולאינסטגרם, תשלחו SMS למועמד האהוב עליכם בריאליטי, או פשוט תציירו משהו ב-"Draw Something" על המסך השחור, במקום לדבר עם האדם שיושב מולכם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ