אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מד מן: הזמן לא מחכה לדון ובטי

נישואיה השניים של בטי הופכים אותה לעקרת בית נואשת, אבל את ג'נוארי ג'ונס לשחקנית טובה יותר, דון דרייפר מתבגר וסוכנות סטרלינג קופר הולכת עם הקידמה. עידו ישעיהו עוקב אחרי העונה החמישית של "מד מן"

תגובות

ג'נוארי ג'ונס הייתה בהיריון בתקופת טרום הפקת העונה החמישית, וילדה ממש לפני הצילומים. מצמד הפרקים הראשון של העונה היא נעדרה, אבל חזרה אחרי חופשה קצרה אל נעליה של בטי בפרק השלישי (שביים לראשונה ג'ון האם, ועשה עבודה מוצלחת). בטי, שאת רוב חייה הבוגרים העבירה כאישה היפה, זו שנראית טוב תלויה על זרוע בעלה, שמנה מאוד ב-1966. היא כבר אינה יכולה למלא את תפקיד הרעיה-לראווה, השמלה לא נסגרת עליה ועל כן היא מסרבת להצטרף להנרי בערב הג'וניור ליג של ניו יורק. מדובר בארגון נשים מתנדבות – מובן מדוע הנרי לא רוצה ללכת בלעדיה, ברור מדוע בטי לא רוצה להיות שם ולהתמודד עם מבטיהן הבוחנים של נשים אחרות.כבר לא רעיה לראווה. בטי דרייפר (צילום AMC)

הסיפור של בטי מסתבך כשהרופא מגלה אצלה גוש קטן בצוואר, המרמז כי ייתכן שההשמנה שלה נובעת ממחלה בבלוטת התריס ולא מתסמינים של נואשוּת עקרת הבית – "אומללות, חרדה, שעמום". הבהלה הגדולה שאחזה בה לאור החדשות הביאה לסצינה היפה ביותר בפרק. כשחזרה הביתה, אל האחוזה אדירת הממדים שבה הם מתגוררים, זועקת לבעלה כדי לפרוק את החדשות המפחידות. הוא לא היה שם. תחת זאת היא התקשרה אל בעלה לשעבר, דון, ושיחת הטלפון שלהם הייתה מוחצת לב. "אנחנו מקבלים את מה שרצינו", היגג דון בעבר, "ומייחלים למה שהיה לנו". כמו שמיכה ישנה שמתאימה בדיוק לצרכינו, בטי ראתה את המצוקה שלה פוגשת בנחמה של דון. "בירדי", הוא קרא לה, ממש כמו פעם. היא ביקשה שיאמר את מה שתמיד נהג לומר. "הכל יהיה בסדר", הוא הבטיח. וזה בדיוק מה שהיא היתה צריכה לשמוע. מדהים עד כמה מילה אחת, "בירדי", יכולה לקפל בתוכה היסטוריה כה רבת משמעות עבורנו הצופים.בסופו של דבר בטי לא הייתה חולה, והמשמעות היא האבחון הראשוני של הרופא, שתלה את מצבה בהלך רוחה. אומללות, חרדה, שעמום. המצבים הללו אינם זרים לה, הרי כבר בעונה הראשונה, ב-1960, הייתה לה התגלמות פיזית של בעיות נפשיות. בשעתו, כשעוד הייתה נשואה לדון, זה התבטא ברעידות בגוף. אחרי שעשתה תאונה עם הילדים ברכב, היא הלכה לפסיכולוג, התיידדה עם הילד גלן, ואף ניתבה את זעמה על היונים של השכן באמצעות רובה אוויר וסיגריה שמוטה בזווית הפה.

הפעם היא עם הנרי, בלי חברותיה, נטולת מערכת תומכת, מתמודדת לראשונה עם חמות, והמועקה שלה באה לידי ביטוי באכילת יתר שחותרת תחת כל הווייתה. כל חייה דקדקה עם עצמה כשם שאמה הנוקשה הקפידה שתעשה, על פי ערכי היופי והנימוס לבית רות הופסטאדט – אפילו השם שלה קשוח – אבל עכשיו כשבטי מאבדת את הדבר שנודעה בזכותו, הדוגמנית לשעבר, הרעייה שכל הגברים מקנאים בבעלה, מי היא בעצם?

סיפורה של בטי לא היה ההד היחיד לעונה הראשונה. המראה של דון עומד מאחורי הקלעים בהופעה של הרולינג סטונס, גבר בחליפה המוקף בצעירים בבגדי חול, בחלל סגור אפוף עשן לא בהכרח חוקי, הזכיר מאוד את דון בחברת מידג', המאהבת שלו ב- 1960, כשחבריה הביטניקים התלוו אליהם בניגוד לרצונו. גם אז הוא נראה כנטע זר. שש שנים אחר כך נדמה שדבר לא השתנה, אבל ההבדל הוא קיים. אם בגלל התהליך שדון עצמו עבר כדי לשפר את עצמו, או שמא העובדה שבתו מתבגרת, או אולי בשל העובדה שכמפרסם הוא יודע שהכוח הצרכני עובר לידי הנוער. דון מנצל את ההיכרות שלו עם נערה גרופית מאחורי הקלעים כדי להיות על תקן המבוגר האחראי בפועל, ולא סתם מישהו בחליפה שנקלע למקום מסיבותיו הוא, בניגוד לפעם.

"אף אחד מכם לא רוצה שאף אחד מאיתנו יעשה כיף, רק כי אתם אף פעם לא עשיתם", אומרת לו הגרופית. "לא. אנחנו דואגים לכם", הוא אמר לה בכנות אבהית. דון עמד מהצד כשעישנה ג'וינט, אבל איתגר אותה כשבדימיונה כבר השליכה את עצמה בפני בריאן ג'ונס, גיטריסט הרולינג סטונס, כדי שיעשה בה כרצונו. דון דואג לה באמת.

קישור נוסף לעונה הראשונה היה הגעתו של מייקל גינזברג הצעיר היהודי אל הסוכנות. כבר ראינו יהודים בסוכנות בעונה הראשונה, אבל לא בתפקידי קריאייטיב כאלה, וכמובן הייתה רייצ'ל מנקן, פילגש נוספת של דון במקביל למידג'. בנוכחות היהודית הזו היה משהו מרתק, ולא רק לנו כצופים ישראלים, אלא בידיעה שמתיו ויינר היוצר הוא יהודי בעצמו, ושבהכרח בדון דרייפר יש אלמנטים מאישיותו. תחושת התלישות של דון נדמתה בעונה הראשונה כתואמת מאוד ליהודי הנרדף והנודד בגלות, מה שהגיע לכדי הקבלה מובהקת בפרק השישי והנפלא, "בבל".

עם בואו של גינזברג נראה שתמת היהודי הנרדף חוזרת, וטוב שכך. התמה מייצרת תחושה שיש מה לספר בחזית הזו. גינזברג הוא טיפוס אניגמטי ויוצא דופן, מעיד שאין לו משפחה ושלאף אחד בעולם לא איכפת שהוא קיבל עבודה. אבל בסוף אנחנו מגלים שזה לא נכון. בסצינה חריגה עבור דמות חדשה ב"מד מן", אנחנו זוכים לבקר בביתו רגע אחרי שהכרנו אותו, שם נגלה לעינינו אביו, יהודי חם בעל מבטא ייקי, שאולי ואולי לא נמלט מציפורני הנאצים. אניגמטי ויוצא דופן. מייקל גינזברג ופגי אולסון (צילום AMC)מעניין יהיה לראות מה הסיפור בין האב ובנו, אבל מהמעט שראינו ניכר שגם כאן יש פער דורות מהותי. האב מדבר על בייסבול, הבן לא מתעניין. הבן מתכחש לקיומו של אביו כשהוא מדבר עם פגי, אבל הוא זה שמכין לאביו ארוחת ערב כשהוא חוזר. אביו מברך אותו בברכת כהנים, הבן חסר שביעות רצון בזמן שהוא מרצה את אביו ועומד בשקט.

שם הפרק, "עלי תה", על שם הקוראת בתה שהגיחה בזמן שבטי ישבה עם חברתה בצהריים, ממשיך את התמה של צמד הפרקים הראשון לעונה ושל הסדרה בכלל. העיסוק של "מד מן" בזמן החולף קיבל משנה תוקף כשענן מוות התקדר מעל אירועי היום יום. באחוזת פרנסיס, בשעה שהילדים היו במחנה הקיץ, והבית איכלס בשעות היום רק את בטי ולפעמים את הנרי, תקתוק השעון המתמיד היה רם וניכר.

אבל לא נדרש מוות כדי לחשוב על העתיד, לא ב- 1966, כשההווה נראה כמו היסטוריה בהתהוות. ב'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' שכרו לבסוף מזכירה שחורה ושמה ההולם הוא Dawn, כלומר שחר. במקביל פערי הדורות שוב שיחקו תפקיד גדול, הן אצל דון והארי מול הנערות, הן אצל פיט ורוג'ר והן אצל מייקל גינזברג ואביו. כשהכל מסביב משתנה כל כך מהר, צעירים מתחילים לתפוס את מקומה של הגווארדיה הישנה וזו מתחילה להרים ידיים מניסיונות ההתעדכנות התמידיים, נשענת לאחור וצופה מהצד.נושאת שם הולם. דון המזכירה (צילום AMC)

הפרק השכיל לעשות קישור מחוכם להווה, תוך שהוא שולח חץ רעיל כלפי המועמד הרפובליקני לנשיאות – הנרי דיבר בטלפון עם ראש העיר שלו ואמר לו שהוא לא רוצה אותו על במה אחת עם הליצן הזה, רומני. מדובר בג'ורג' רומני, שהיה מושל מישיגן ב-1966 ואביו של מיט, המועמד הרפובליקני המוביל להתמודד השנה מול אובמה על הנשיאות. מעבר להיסטוריה, משמע שמו של רומני היה קריאה מהעבר אל העכשיו. גם במרחק של כמעט 50 שנה, קל להזדהות עם התחושה של עולם הולך ומשתנה, במיוחד בתקופה דיגיטלית כמו שלנו שבה כל יומיים יש גרסה חדשה לסמארטפון.

אם עד העונה הקודמת דון היווה את הכוח החלוץ בהפצה של חידושים, מתריס בפני פיי מילר שאנשים יכולים להתרגל לרעיונות חדשים, עכשיו, בן 40 וחצי, נראה שהכוח הזה דועך אצלו ושנקיפות השעון חזקות יותר מאי פעם. "הזמן לצדי", מייגן תיקנה את שם השיר של הרולינג סטונס. "הוא בהחלט לצדך, יקירה", קרץ לה ריימונד מ"היינץ". בהזדמנות אחרת הסטונס שרו גם, "הזמן לא מחכה לאף אחד". הוא בהחלט לא.

כתבות שאולי פספסתם

*#