אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרט תעודה או פרודיה? "מחיר האלימות" כואב בעיקר לצופית גרנט

את הסיפור העצוב של דוד-אל הפכה צופית גרנט לסרט נרקיסיסטי שמתעסק בה ובחוויה הקשה שלה

תגובות

קשה לחשוב על משהו יותר עצוב ונוגע ללב מאשר ההתאבדות של דוד-אל, נער בן 15 שהחליט לשים קץ לחייו לאחר מסכת התעללות ארוכה ומתמשכת מצד חבריו לספסל הלימודים. בעצם, המשפט הזה לא נכון. לרוב האנשים קשה לחשוב על משהו יותר קשה, חוץ מאלה שסובלים מהפרעה נרקיסיסטית קשה כמו צופית גרנט, שקודם כל חושבים איך אירוע כזה משפיע עליהם. ללא בושה, מודיעה גרנט למצלמה שהמפגש עם ההורים של דוד-אל הוא החוויה הקשה ביותר בחייה ושהיא נאלצה להילחם במחנק שהשתלט על גרונה. הא לכם דילמה על מי לרחם קודם.

"מה כואב לילד שלכם" הוא עוד סרט בסדרת הדוקו בשקל ורבע של רשת, או כמו שהם מעדיפים לקרוא לזה, "הסיפור". במסגרת הסדרה, דואגת רשת להפחיד את הציבור מדי שבוע עם סיפור דל תקציב אחר. השבוע, מתיימרת צופית גרנט לטפל בנושא האלימות והחרמות בקרב בני נוער. לאורך כל השעה הטלוויזיונית המקושקשת והבלתי מנומקת הזאת מצליחה גרנט לערב מין שאינו במינו על ידי הטמנה באותה קלחת את סיורו של דוד-אל יחד עם סיפורים על נערות שספגו את נחת לשונה של מלכת הכיתה. כל זה לא באמת משנה כי "הסיפור" הוא הסיפור של צופית גרנט שנדחפת ומשתפת גם כשהיא לא מתבקשת, וגם כשבאמת אין צורך. שיא חדש רושמת גרנט כשהיא מכנסת את ילדיה וחבריהם לשיחה על התופעה. בכך הורגת גרנט שתי ציפורים במכה אחת. גם חוסכת זמן וכסף על תחקיר ומציאת מרואיינים וגם מצרפת בזריזות את הצאצאים לקבוצה ההולכת וגדלה בקצב של טור הנדסי של בני הדור השני לחשיפה. במה שנראה כסלון ביתה, אם לשפוט מהדרך שבה היא מטפלת בקומקום במטבח היא לא ממש מתמצאת שם במרחב, מושיבה גרנט את החבורה לשיחה. המטרה לכאורה היא לברר מדוע ילדים לא משתפים את ההורים שלהם במה שעובר עליהם. העצה של בני הנוער לגרנט היא שהורים לא צריכים להציב גבולות לילדים, אלא להיות חברים שלהם. אפשר רק לדמיין מורה שצופה בשטויות האלה וממלמלת לעצמה במרמור "באמת, זאת הבעיה היום עם גידול ילדים, שמציבים להם יותר מדי גבולות".צריך גבולות, מחיר האלימות: 

יש לך מזל שאתה לא אישה בשאר הזמן, מציקה גרנט לילד בשם אבי שכנראה סבל מהתעללות פיזית קשה. בביתו בדרום מתיישבת גרנט עם התסרוקת המוקפדת, הלק השחור והטבעות ונראית בעיקר כמו בעלת האחוזה מדאונטון אבי שנקלעה בטעות לבית של אחד המשרתים. היא יודעת שהיא צריכה ללוות את הסיפור שלו בהנהונים אמפתיים, אך כל מה שאפשר לראות בעיניים שלה הוא כיצד היא משחרת לטרף ומחכה לרגע המתאים כדי לפרוץ בבכי. מכאן, כבר קשה להחליט אם מדובר בסרט תעודה או בפרודיה. מבלי שאבי התעניין או ביקש לדעת, צופית מודיעה לו שהוא מאוד מקשה עליה כשהוא מספר לה ההתעללות שלו. שלא יחשוב שהוא כזה מסכן כי גם בה התעללו כשהיא הייתה קטנה והיא עוד בכלל הייתה בת. שיגיד תודה שלא עשו אותו אישה. אין מה לומר, אחת אפס לצופית. זהו אחד מהרגעים הבודדים שבהם צריך ואפשר להצטער על כך שלא ניתן לחשוף את פניו של אבי, שבוודאי היו לא פחות מהמומות. אחר כך, לאמא של אבי מסבירה צופית שהדרך לפתור את הבעיה היא לבשל לו, לגהץ לו, לחבק אותו ולומר לו שהוא מלך. מזל שכולנו יהודים והיא גם לא מבקשת ממנה לומר שני הייל מרי בכל ערב לפני שהיא עולה על יצועה, זה יכול היה להיות אפקטיבי באותה מידה. יש גם ילדה שכנראה אומרים לה דברים לא יפים בכיתה והיא לא מספרת לאמא, אי אפשר ממש להבין, אבל אמא שלה בוכה, אז אף אחד לא חותך בעריכה.

פסיכולוגים, מחנכים, מורים או סתם אנשי מקצוע לא מופיעים ולו פעם אחת לאורך כל "מה כואב לילד שלכם" כדי לומר משהו יותר מושכל על התופעה, שורשיה והדרכים לפתרונה. חבל, כי אם רק היו מביאים אותם הייתה יכולה להיות כאן תכנית מרתקת שתבדוק מה כואב לצופית גרנט.

כתבות שאולי פספסתם

*#