אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המיוחדת": יחידת המשטרה לענייני דרמה מצויינת

סדרת המשטרה החדשה של "רשת" לא חפה מסטריאוטיפים וקריצות לסדרות ז'אנר אמריקניות, אבל מצליחה לחפות על כך בתסריט מוצלח, במתח גבוה ובשחקנים מפתיעים כמו גל תורן

תגובות

אישה יוצאת מפתח ביתה, גוררת אחריה את ילדתה ונוזפת בה על כך ששכחה את הטלפון הנייד בבית. רגע אחרי זה היא מותקפת על ידי רעול פנים. הילדה בורחת. אביה מנסה לירות לעבר החוטף אך נורה למוות, והאישה מוכנסת לתא המטען. יש בסצנה הזו, שפותחת את הפרק הראשון של "המיוחדת", משהו מטריד, שמבינים רק כשמתחיל הפתיח: אין לה מוזיקת רקע. כשהתוקף מגיע, הצופה לא מוכן. גם הצילום הפסטורלי בתחילתה לא מסגיר את מה שעומד להתרחש. כבר בשלב הזה מנסה "המיוחדת" לרמוז לנו שיש בה יותר ממה שנראה לעין.מה קרה לשוטר הטלוויזיוני?משהו טוב עובר על רשתאחת אפס אפס - בית ספר לקלישאותאת מוכרת לי מפעם ההשוואה לאחת אפס אפס היא כמעט בלתי נמנעת – סדרת משטרה אחת, עטורת כוכבים עם ניחוח אמריקני הסתיימה בערוץ 10, וכמה שבועות אחריה עולה סדרת משטרה אחרת, עטורת כוכבים לא פחות, בערוץ 2. בעוד ש"אחת אפס אפס" התמודדה בעיקר עם הררי הציפיות ופרומואים שהכריזו על בואה של "סדרת האקשן האמיתית הראשונה בישראל!", "המיוחדת" נאלצת להתמודד בעיקר עם ההשוואה הזו.יש קווי דמיון בולטים בין שתי הסדרות – שתיהן מתארות מציאות בה שוטרים "נאלצים" לעגל פינות ולהשתמש באלימות כדי להגיע לאמת, בחדרי החקירות ומחוצה להם. הגבול בין טוב ורע מטשטש, ודמויות משני עברי המתרס חוצות אותו. דמויות הנשים חזקות מבחוץ, מנסות להשתלב בעולם גברי, אבל משלמות מחיר בחייהן האישיים. אבל שתי הסדרות מנסות יותר מכל להסתיר את ההשראה ששאבו יוצריהן מסדרות משטרה אמריקניות. הכיסוי - סממנים ישראלים ועלילות שקורצות למהדורות החדשות המקומיות.לא היו מתקבלים ל-CSI. מימין: נתן דטנר, ששון גבאי ועפר שכטר (צילום: יח"צ רשת)כמה סדרות אפשר לכתוב על אמריקה ההבדל העיקרי הוא, שבעוד ש"אחת אפס אפס" נשארה בגדר סדרת אקשן מעוברתת, ולא הצליחה לייצר טוויסטים מעבר למה שכבר ראינו אינספור פעמים בסדרות כמו "NYPD" ו"חוק וסדר", ה"המיוחדת" משתמשת בהשראה הזו כבסיס, עליו היא מעמידה משהו חדש לגמרי. זה מתחיל בדיאלוגים, שלא נשמעים כמו פינג-פונג מתוסרט עם הרמה להנחתה לפני כל פאנץ', אלא כמו שיחה כאילו-אגבית. הצופה לא מרגיש שהתסריטאים, עמי אמיר ומשה זונדר, מנסים להאכיל אותו בסאבטקסט בכפית, ואפילו הדיאלוג "השתמשת פעם בבידה?" - "רק כדי להוציא אותך מהתחת שלי" - מלמד אותנו על הדמויות של יעל שרוני וגל תורן יותר מאשר כל אקספוזיציה.גם נקודת הפתיחה של הסדרה היא מעניינת – אם ב"אחת אפס אפס" יש תחושה שהיוצר ראה יותר מדי סדרות משטרה משנות ה-90, הרי שכאן ניכרת יותר מכל ההשפעה של "הסמויה". גם "המיוחדת" סובבת סביב יחידה אוטונומית ובדיונית, סוג של משפחה אלטרנטיבית, שכל אחד מחבריה לא היה מצליח לתפקד באף מסגרת אחרת, אבל כאן הם עובדים בסינרגיה. התחקיר המקצועי אמנםמורגש יותר בפרקים הבאים, אבל גם בפרק הפתיחה אין לרגע תחושה שמישהו הדביק קלישאה לקלישאה כדי ליצור מציאות משכנעת.נראה כמו הדבר האמיתי. "המיוחדת":יש לה סיכוי להינצל "המיוחדת" לא חפה מבעיות, כמובן. הצגת הדמויות והיחידה לחוקר החדש נעשית בצורה מפורשת מדי וגורמת לצופה אי נוחות קלה. יתרה מכך, למרות שהעלילה בפרק הפתיחה מצליחה למתוח ולסקרן, היא חושפת מעט מדי על חוקרי היחידה, ואנחנו נאלצים לשאוב את המידע המועט שלנו על הדמויות מסטריאוטיפים ושבלונות מוכרים מסדרות אחרות באותו הז'אנר. גם אם המטרה היא להקהות את חושינו ולהכות ברגע מפתיע, כמו בסצנת הפתיחה של הפרק, זה חייב לקרות מוקדם יותר.כתוצאה מכך, יכולותיהם של רוב השחקנים באנסמבל עדיין לא באות לידי ביטוי. עפר שכטר, שחקן מצוין שללא ספק הובא לכאן על תקן מגנט הרייטינג, לא מצליח לפדות את הצ'ק בפרק הראשון. גם לא נתן דטנר ויעל שרוני, שמתפקדים שם כפונקציות בלבד. לעומתם, ששון גבאי ומעורר חמלה מן הרגע הראשון ומסקרן עד הרגע האחרון של הפרק, ואילו גל תורן, שמגלם כאן סוציופת חסר עכבות, הוא ללא ספק הממתק של היחידה.אין ספק שכמו "אחת אפס אפס", גם "המיוחדת" בעלת ערך הפקתי גבוה, אבל כאן ההשקעה ניכרת בכל מקום – גם באפקטים, גםבלוקיישנים הייחודיים, גם בליהוק וגם בתסריט. עדיין מוקדם לקבוע אם זו סדרת המשטרה הטובה ביותר שנעשתה כאן, אבל אם היא תמשיך כך, יש לה סיכוי טוב להיות סדרת הדרמה הישראלית הטובה ביותר שתראו השנה.

כתבות שאולי פספסתם

*#