אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סמול טוק": שיחת סלון שהלכה לאיבוד

גילויי הלב של יעל פוליאקוב ליונתן ריגר קשורים הרבה יותר ברצון שלה לספר מאשר ברצון שלו לשאול. ככה זה כשמראיינים חברים

תגובות

12 דקות לתוך "סמול טוק", תוכנית הראיונות החדשה של "HOT בידור ישראלי", מזכירה יעל פוליאקוב לראשונה את המוות של אביה, פולי. זה קורה כשפוליאקוב בכלל עונה על שאלה שקשורה לגניבה הטראומטית של המחשב שלה, עליו שמרה את העונה השלישית של הכל דבש ללא גיבוי. מטראומה לטראומה, היא מאשימה את עצמה בחרדה מתמדת, עד שהנבואות השחורות שלה מגשימות את עצמן. "תמיד פחדתי שאבא שלי ימות", היא אומרת בכנות. זה וידוי שפוליאקוב מנדבת מיוזמתה, וזהו לא דבר של מה בכך.רוצה לחשוף מצד אחד, זה לא שכיח שמרואיין, ועוד כזה שרגיל לאור הזרקורים ולשאלות חודרניות של כתבי רכילות, חושף טפח מנשמתו בלי שנשאל על הנושא. אבל במקרה הזה דווקא מדובר בכמעט-כישלון של המנחה, יונתן ריגר. ריגר, שעשה את צעדיו הראשונים בתוכניות בידור כמו "ערב טוב עם גיא פינס" ו"חדשות הבידור", וכיום משמש ככתב התרבות של חדשות 2, מזכיר קצת את אסי עזר בתחילת דרכו: נעים, בעל הומור עצמי וקצת חנפן. אבל במקרה של פוליאקוב יש גם היכרות אישית קודמת, למרות שריגר לא טורח לגילוי נאות והצופים נאלצים לנחש מאיזו תקופת חיים השניים מכירים. לא מגלים ממתי הם מכירים. ריגר ופוליאקוב (צילום: טל צחייק)העבר המשותף הזה כנראה מקשה על ריגר להגיע לנקודה, וב-12 הדקות הראשונות של הראיון הוא מדבר עם פוליאקוב על כל דבר אפשרי, מלבד העניין עצמו. אבל משהו באווירה של האולפן המינימליסטי של הערוץ וגם הנינוחות של הראיון כולו, גורמים לפוליאקוב – שבעצמה רגילה לחשיפות תקשורתיות – לפתוח ולדבר על נושאים כמו החשיפה האישית ב"הכל דבש", המוות של פולי ושל האם הטלוויזיונית שוש עטרי או הכישלון של העונה השנייה. זהו מקרה קלאסי של "יותר משהמראיין רוצה לחקור את המרואיינת, המרואיינת רוצה לחשוף את עצמה".השאלה המיותרת גם הפורמט של "סמול טוק", או יותר נכון היעדרו, תורמים לפתיחות של פוליאקוב. מדובר בתוכנית ראיונות פר-אקסלנס, כמעט בלי אף שטיק או פינה מעיקה. בניגוד ל"שניים", שבה הפורמט כפה על המראיין והמרואיין המפורסמים שאלונים מובנים כדי לגרום להם להיפתח, או ב"שיחת נפש", בה כל התוכנית בנויה כמו סשן אצל פסיכולוג – בבסיס שלה, "סמול טוק" לא מנסה להיות משהו שהיא לא. יש מרואיין, יש מראיין, ויש שיחה. הגג היחיד שריגר מתעקש לשלוף בכל תוכנית הוא מעטפה ובה שאלה שהמרואיין מעולם לא נשאל. הוא מפקיד אותה בידיה של פוליאקוב כבר באמצע התוכנית, אבל היא לא משחקת את המשחק וצוחקת על חשבונו.  בצדק – השאלה שהוא עומד לשאול אותה לא תהיה דרמטית או מפתיעה יותר מכל פרט אחר שפוליאקוב תנדב על עצמה בחופשיות, וכל עוד שניהם זורמים עם השיחה הקולחת היא גם תמשיך ותיפתח יותר ויותר, כמו בשיחת סלון בין חברים. דווקא "השאלה שלא נשאלה" תוקעת טריז בגלגלים המשומנים של התוכנית, מזכירה למרואיין שהוא נמצא מול עוד מראיין שרק רוצה להוציא ממנו ציטוט חד פעמי. עם פוליאקוב נטולת הפוזות, זה פשוט מיותר. גם במקרה של מרואיינים אחרים, כמו שי אביבי או ישי לוי, השאלה הזאת לא מהווה איזה פאנץ' ליין מטורף, להיפך. בניגוד ל"חמישה דברים שלא ידעתם על", שובר הקרח המיתולוגי של יאיר לפיד, הכנות שחולקים המרואיינים עם ריגר בשיחה אינטימית נהרסת ברגע שבו הם מתבקשים לתת אקורד סיום. כך יוצא שאחרי כמעט חצי שעה של שיחה, כשפוליאקוב סוף סוף פותחת את מעטפת הנפץ בידיה, מתברר שהשאלה שמסיימת את הראיון היא "איך הגיבו חברייך כשחשפת את דעותייך הימניות?". פוליאקוב מהססת ומסתייגת, לראשונה נראית כמו מרואיינת שמנסה להשאיר משהו פרטי לעצמה. "אבא שלי קרא לי בורה, המשפחה נידתה אותי", היא מתמצתת את תשובתה, כמי שלא באמת מעוניינת לפתוח את הנושא. ריגר מתעקש והיא משחררת עוד כמה הצהרות של "אוהבת את הארץ, לא מוותרת עליה". רק כשהכתוביות מסתיימות נזכר ריגר שלא שאל אותה על "זה שאת לא אוהבת סטוצים". בשיחת סלון בין שני חברים וותיקים, זה לא היה קורה לעולם.

כתבות שאולי פספסתם

*#