אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיות מעושרות: המיליונרית שסירבה למכור את האומנות שלה

בעוד ניקול עסוקה בפתיחת היכל האופנה שלה בכיכר המדינה, אתי נענית לדרישת הקהל ומציגה תערוכת יחיד. כמו במקרה של ארוחת הערב שאירחה, גם זו מוגבלת בנדיבותה, ומאפשרת לקנות העתק. את המקור האותנטי היא שומרת רק לעצמה

תגובות

השבועות עברו חלפו ביעף, המעושרות מרגישות את הסוף מתקרב ובהתאם משתררת עליהן קדרות, תוגה מסוימת ואפשר אפילו לומר אווירה פילוסופית מה. הפרק האחרון מוצא אותן עוסקות בשאלות שהעסיקו את המין האנושי במשך מאות ואלפי בשנים. הן הופכות וחוקרות בסוגיות הקשר בין אותנטיות, אמת ואמנות. הקרדיט מגיע כמובן לאתי דודאי ולתערוכה שפתחה בבית העם של סביון. למען הסר ספק, התערוכה נפתחה אך ורק לאור דרישת הקהל ולחץ ציבורי אינטנסיבי. ככה לפחות מסבירה אתי, שבסך הכל חיפשה דרך להעביר את הלילות הלבנים. נאמנה לגישת ה"אם אין אני לי, מי לי?", אתי החליטה למלא את הקירות הריקים בביתה במעשי ידה. היא הספיקה לא מעט, אבל לאתי עדיין יש תלונות. היא מאוד כועסת על המשפחה שלה שלא עודדה אותה להמשיך לעשות פרחים מנייר קרפ, ואולי אפילו להתקדם בהמשך לאיזה סלסלת נצרים, שלט לדלת או אפילו איזו מאפירה אקספריוניסטית מחימר. אחיה הרשעים של אתי בלמו את הכשרון המתפרץ בחוסר הפרגון המתמשך שלהם. בכך דנו אותה לחיים של חוסר סיפוק רוחני בסביון, ומנעו ממנה עתיד מזהיר של אמנית רעבה ללחם. אתי באמת ובתמים נראית שבורה מגורלה האכזר, עד כדי כך שהיא מתקשה לזכור את שמה של מי שמתפקדת כגיסתה ב-50 השנה האחרונות. הכוונות הטהורות של אתי לארגן תערוכה של אמנות פלסטית, הופכות במהירות שיא למיצג וידאו ארטיסטי על הבדידות האנושית במאה ה-21. אתי מזמינה את כל מכריה כדי לחשוף את היצירות שלה, אבל כמו במקרה של ארוחת הערב, גם ההזמנה הזאת מוגבלת בנדיבותה. מי שרוצה, מוזמן לקנות את העותק, את המקור האותנטי היא שומרת רק לעצמה. לציבור הרחב כל מה שיש לה להציע הוא רק חוויה סמי אורגינלית. אחר כך אתי מתפלאת שלא הגיעו אנשים ושאפילו האוצרת שדחפה אותה להציג את היצירות, לא טרחה להופיע. ושוב, כהרגלו אפילו שר החינוך גדעון סער לא היה שם כדי שתוכל להניח את ראשה על כתפו ולחלוק איתו אג'נדות חינוכיות.חוויה סמי אורגינלית. מתוך הפרק:

דפנה שחר, ענבר שנהב וטלי סיני ריקליס גם מאכזבות את אתי. אף אחת מהן לא אומרת לה "וואו", אפילו איזה "וואו, איזה אבסורד" קטן הן לא מפרגנות לה. טלי, הנשמה הטובה, אומרת שאת זה כבר לא יתלו בגונגהיים. זה בסדר, אתי בחברה טובה, אף אחד גם לא יעשה על קריירת הריקוד של טלי סרט בסגנון "פינה". טלי בטח לא התכוונה להיות כל כך סרקסטית, היא בטח היתה מוטרדת מסוגיות של אמת ואותנטיות משל עצמה. סוגיית הסרת השתלים בעיתוי שאין אקטואלי ממנו מאפשרת לטלי להתחבר אל תוך הילדה של עצמה, או לפחות לדעת ניקול ראידמן לתוך הנערה המתבגרת והלא מפותחת שבה. ניקול, שקשה לחשוד בה בחתירה מתמדת לאמת נקייה מקישוטים, מזועזעת מעצם המחשבה שטלי תסתפק במה שהטבע נתן לה ותוותר על עזרים מלאכותיים. מסתבר שאלוהים, אגוזים ושיניים לא תמיד מתחברים גם בחלונות הגבוהים. מצד שני, גם על ניקול עוברים ימים קשים עם ההכנות לפתיחת החנות החדשה והצורך ללמד את כל הזבניות איך קושרים צעיף כמו קוקו לפני שאנל. היא כן יכולה להתנחם בכך שעל פי לא מעט אמונות תפלות, מי שמתבונן במראה שבורה לא זוכה לאריכות ימים. זה כבר יחסוך לה את השימוע לזבנית הרשלנית. אבל גם לניקול יש רגעים של חולשה, ובסופר מרקט היא מתוודה שהמכנסיים הקצרים שלגופה נרכשו בזארה, אותו מעצב ספרדי יוקרתי שאת הפריטים הנדירים שלו אפשר להשיג אך ורק בקניון הקרוב למקום מגוריכם. כאילו כדי לאושש את כל הקלישאות ואת כל הנחמות שאנשים בלי כסף מספרים לעצמם, קשה להיזכר מתי ניקול נראתה יותר טוב מאשר במכנסיים הפשוטים האלה לעומת קולקציית חליפות הדודה מאודסה הכה אהובה עליה. נו, יהודים. התנחמתם?

מצוטטות "אתה ה-husband in law שלי" -  אם זוס לא יקבל פרס ישראל, לפחות מגיע לו ציון לשבח על כך שהצליח למוצא מונח ללשעבר של הנוכחי שלך.

"לא כדאי להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית?" - דפנה עדיין לא מבינה באיזה פורמט היא חיה.

"הריאורתי" - טלי מועדת ונופלת במלכודת הג'יבריש של עצמה.

כתבות שאולי פספסתם

*#