אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיות מעושרות: אתי תשיר לנו סולו

ענבר ודפנה מצטרפות למסע בסמטאות ילדותה של אתי. הסיור מספק כמה תובנות חשובות. וגם: טלי סוגרת חשבון עם שם משפחתה, ולאה מקבלת רילוקיישן

תגובות

בזמן שאביבה שליט התלבטה היכן להניח את הפסל במאהל המחאה, המעושרות לא הפסיקו לנוח לרגע והחליטו לסגור חשבונות עם הילדות, עם האקסים ועם הנוכחיים.

» מעושרות - כל הביקורות והכתבות» להיות מעושרות: הבנות במאהל שליט» להיות מעושרות: השואה בשירות אורנה בן דור

זהו הפרק השני ברציפות שהמעושרות תוקפות את ירושלים, עיר הקודש שחוברה לה יחדיו. בלי ועדה בין לאומית של האו"ם שתקבע שטחים מפורזים אליהן הן לא תוכלנה להיכנס, משוטטות אתי דודאי, דפנה שחר וענבר שנהב ללא הפרעה בשכונת נחלאות. יכול להיות שזו התשובה המוחצת להדרתן המוחלטת של נשים משלטי הפרסומת בעיר הבירה, ובאין גילה אלמגור גם דפנה שחר היא סלב לאחר שעות האור. עד שתתקבל החלטה בסוגיה במועצת העיר, יוצאת אתי לסמטאות ילדותה לראות אולי היא תמצא שם את סימון ומואיז הקטן. מטבע הדברים, הרבה השתנה, הבית הורחב ונשארו רק השער והמספר למזכרת וגם קולנוע רקס כבר לא קיים. בשגרה, האדם הוא תבנית נוף מולדתו, במקרה של אתי - נוף מולדתה הוא תבניתה. כרגיל, הכל סובב סביבה והזיכרון המשמעותי שלה מנחלאות הוא איך היא היתה מלכת השכונה. אה, כן וגם היו שני ניצולי השואה האלה שהיא נהגה להתעלל בהם, אבל מה זה חשוב. הסיור מספק תובנה קריטית לגבי כללי ההתנהגות לצד אתי.

אם עד עכשיו למדנו שכדאי להגיע לבית של אתי שבעים מאוד או מצוידים במנות קרב למקרה חירום, הפרק האחרון מספק לנו עוד הצצה נדירה לנפשה המורכבת. אתי מספרת על השריפה שכילתה את ביתה והרגה את אבא שלה. לפי גרסתה, עוד כילדה בת שמונה, היא הייתה כל כך ממוקדת בהישרדות שלה שלא טרחה אפילו להזעיק, לעורר או להסב את תשומת ליבו של מי מבני הבית. היא פשוט קפצה מהמרפסת והצילה את עצמה. המסקנה היא, שבמקרה ואתם ואתי נתקלים בדוב ביער, אל תסמכו עליה שהיא תבזבז את המסטיק האחרון שלה להסחת דעתו למענכם.

למסע השורשים הזה מתלווים גם רון והמוטיבציה שלו. הוא מאוד מתרשם מההיסטוריה של הנכס שבו הוא מעוניין להשקיע, ואפילו מפרגן בכמה ג'סטות מתפעלות. אתי מצידה מחליטה הפעם לברוח מהלהבות של אהבתו היוקדת של רון ומודיעה לו שהיא לא בנויה לקשר, שזה בסביונית אומר "אני לא חושבת שהפורטפוליו שלך יסתדר עם הפורטפוליו שלי". רון אומר שהיה כיף להכיר ונעלם. אתי לא טורחת לברר איך הוא מתכוון לחזור מירושלים לתל אביב, אם יש לו שני שקלים בכיס בשביל אוטובוס או שהוא הולך להזמין את הנהג הפרטי שלו. אולי הוא בכלל החליט לרדת למחתרת ולהצטרף לקהילה חרדית בסגנון "העד" אחרי המוראות שהוא עבר. דפנה וענבר רומזות לאתי בעדינות שמשהו דפוק בחוש העיתוי שלה. היא בחזרה מכריזה שהן הרסו לה את הקאמבק לשכונה. מה, הן לא מבינות שזה הסולו שלה?

אמנות להמונים. אתי דודאי מבקרת במוסך:

לא נשאר עוד הרבה עד לפרק האחרון ואף אחד לא מסר פרטים איך ייראה הגמר הגדול. זאת אומרת, מי תהיה הזוכה של העונה הראשונה ומה הם הקריטריונים? האם יכול להיות שאין בפורמט הזה זוכות, אין אסמסים, ברייק זהב ותותח קונפטי? אולי בעצם כל זה היה רק בית ספר למעושרות שבו כולן לומדות וכולן זוכות? בינתיים מסתמנות שתי זוכות. האחת היא טלי סיני ריקליס, שקיבלה מלגת לימודים לשתי הבנות שלה. לפני כן עושה טלי שיחת בירור עם אריק סיני אחרי שיצא מ"היכל התהילה" בנוגע למי שייך השיר "בסוף מעגל". סיני מספק הסבר פתלתל ולא קוהרנטי על כך שבסוף מעגל הוא גם של יפעת וגם שלה ותמיד יהיה שלה. וגם של יפעת. אבל שלה. אולי בעונה החדשה של "שניים אוחזין" יקדישו לסוגיה פרק ויפתרו את הפלונטר. טלי לא צריכה יותר מזה ומקבלת את ההסבר, וגם מודיעה לו שהבנות שלהן מוסיפות לעצמן עוד שם משפחה. אחרי הפיאסקו של "היכל התהילה" קשה לראות כמה כושר מיקוח נותר לסיני בסוגיה הזאת. ובפעם הראשונה, באמת ובתמים, מספקת "מעושרות" רגע שבו הלב נחמץ.

הזוכה השנייה היא לאה שנירר, שקיבלה רילוקיישן להמבורג לזמן בלתי ידוע. והארץ תשקוט 40 שנה. הפרידה קשה ללאה וקשה גם לילדים שלשם העצמת הדרמה, מוצג רפאל המייבב שהוא לא רוצה לנסוע לאבא. קשה להבין האם מדובר בסירוב לשיתוף פעולה הנהוג אצל ילדים בגיל הזה או במקרה יותר עמוק של חוסר שביעות רצון מהתפקוד ההורי של צחי. יש סיכוי לא רע שלמען הפרסום, לאה תהיה מוכנה לברר את הסוגיה הזאת בפרק מיוחד של "סופר נני". בכל מקרה, אין ספק שלאה תחסר לכולנו. העיקר שיהיה לה מלא ספאס, ספאס, ספאס (פאן בגרמנית) בגרמניה הרחוקה.

מצוטטות "מה זה באמצע? מתישהו בן אדם צריך ללכת". אתי מתייחסת באופן פילוסופי לשבריריותם של החיים ולהיותנו אבק ברוח בפרידה מרון.

"הוא צעיר מדי בכדי להיות קשיש מדי". טלי שוב מנהלת לוחמה פסיכולוגית עם הצופים, וגורמת להם ללכת לאיבוד בלבירינט התודעתי הריקליסי. 

כתבות שאולי פספסתם

*#