אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שכל הציניקנים ימותו: "בית ספר למוזיקה" הוא ריגוש טלוויזיוני עממי

אל הנוסחה המנצחת של ילדים חמודים, התחברו כשרון, יכולת לרגש והפקה מקצועית ומהודקת. אלה הפכו את התוכנית מקרקע פוריה להתנשאות, ביקורתיות ורחמים על הילדים, למופע מרגש וסוחף. צריך רק להיפרד משכבות הציניות ולהתמסר

תגובות

זהו! פסטיבל "מסיבת הסיום של בית הספר למוזיקה עונה ראשונה" הסתיים. רק שלוש תוכניות ספיישל והעסק תם ונשלם. התלמיד המצטיין לעונה זוהה והומלך ושמו בישראל מישל כהן. יודע לשיר הילד. כמו שאומר צביקה הדר – כבוד! אבל בואו נחזור לרגע לאחור.

בית ספר למוזיקה - כל הכתבות והביקורותגנבי הצגות "זהו. מסדרונות בית הספר יתרוקנו מכל תלמידי שנה א", פתח הדר את התוכנית האחרונה של העונה בקול מלא פאתוס, שאפילו הוא יודע ללגלג עליו. בבואנו לסכם ראשית נאמר שהדרמתיות הזו באמת מעוררת סלידה. היא והמאמץ הכוחני המיותר לדחוף את הצופים לכדי ריגוש הכרחי (שהתבטא למשל בבחירת מרבית השירים שמשקלם כמה וכמה וכמה טונות, וגילם נדמה כאלפי שנים). אבל אולי זו ההסתייגות היחידה שבית ספר למוזיקה  מעורר.

כמה שלא נהיה ציניקנים ונקטול את המניפולציה הבסיסית – ילדים תמיד יגנבו את ההצגה. וכמה שנוסיף להתעסק בדאגנות-יתר, וביומרות פסיכולוגיות דה-לה-שמעטע בפגיעה שעלולה להיגרם למשתתפים, שהחלב עוד לח על שפתיהם, וכמה שלא נאשים את ההפקה וההורים בניצול ציני של קטינים בעלי עור רך ופגיע במיוחד – בסופו של עניין התוצאה שאליה הגיעו "קשת" ויוצרי התוכנית מדברת בעד עצמה. התוצאה היא ריגוש טלוויזיוני עממי ושווה לכל נפש מן המעלה הראשונה.

יש להם לב רגיש לילדים האלו, אבל אל תדאגו להם, שום נזק לא נגרם ללבם בגלל שהצטרפו לשורות התוכנית. הם בסדר והם בדרך לכוכבות. דרך אותה התחילו בדרך שבה מתחילים כוכבוּיות ב- 2012: בגיל צעיר בטלוויזיה (אגב, גם באינטרנט זה לגיטימי). גם אלו מביניהם שלא יתפרסמו לבסוף, יוכלו בוודאי להעריך  את החוויה המיוחדת שעברו, ושהעבירו לצופים בבית: קטלין סיפקה לנו שוב אפשרות להבחין בזר היושב בקרבנו, לראות עד כמה הוא כן שייך ולמצוא בנו פרגון על כישרון. המלים ששרה קיבלו משמעות כפולה ומכופלת, וכשפיה זימר עד כמה היא יפה בכל מובן שהוא, לא משנה מה מישהו אומר, הלב נרעד. דניאל בא קטנטן וכפוף ומגומגם וסיים גאה, מתוח, מחייך בזווית הפה, ומרוצה מעצמו לאללה. נחת. שי הביאה בגרות מרשימה אל הבמה. ליבי לבלבה מול העיניים והייתה כמו פרח שעלי הכותרת שלו נפרשו לאיטם. שלו מנשה הצליח להרטיט את הלב עם צליליו הצלולים, הגבוהים והנדירים. מישל הפגין וירטואוזיות קולית פנומנאלית, ומקצועיות גבוהה. וכולם כולם ידעו להיות אותנטיים ומופלאים.

עם המורים זה כבר היה פחות דומיננטי, האותנטיות זאת אומרת, ובכל זאת אפשר לפרגן לכולם על מקצועיות, רציניות ומעורבות בתהליך שנראתה כנה. מעבר לזה, אי-אפשר לקחת מיהורם גאון את הארצישראליות שאצבעותיו פורטות עלינו, ממשה פרץ את הנחמדות המתפרצת שלו, מקרן פלס את היופי והנשיות הגועשים, וממתי כספי אי-אפשר לקחת כלום, כי הוא יחיד, מיוחד, מרתק, ומלא כרימון מתפקע של קסם אישיותי וכישרון מובהק.

אז גם אנחנו התחברנו, ולמי שהתחבר היה כיף. כיף שבשביל להשיגו צריך להסיר כל צעיפי הציניות, ולבוא נקיים ופתוחים לשמוע ולהתפלש בשמאלץ, ובכמות סכרין לא מעטה. אך עדיין אפשר וכדאי היה להיסחף פנימה, לשמוח עבור הילדים ואיתם, לאפשר ללב לפעום, לעיניים להירטב קצת, ולנשמה לספוג משהו תמים ורך של ילדים. משהו שאולי פחדנו שכבר איבדנו. ועכשיו "קשת", אתם מוזמנים לעבוד על עונה שנייה, ובינתיים רק אם אפשר נאחל לכם שתשכילו להביא לכוכב נולד הבא, "כוכב נולד 10", מתחרים שיהיה באמתחתם אפילו קצת מהכישרון, הייחודיות והאנושיות שהיה בתלמידי "בית הספר למוזיקה" של העונה הראשונה.

כתבות שאולי פספסתם

*#