אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הלוואי שתמותי": זה מה זה עצוב

בסרט על אורי סלונים ומיכל שפירא, יש בחור שמביע משאלת מוות עבור אהובתו, בעוד המוות שלו כבר כמעט ודאי. הסיפור חזק, הגיבורים מורכבים, והסגנון נקי ממניפולציות רגשיות

תגובות

"אני אומר לך בשביל עצמך, הלוואי שתמותימה את צריכה את כל זה, מה את צריכה?"

ציר העלילה של "הלוואי שתמותי" הוא כל כך "טוב", חזק ומעניין, שהוא יכול היה בקלות להחזיק דרמה קולנועית. גבר שנלחם על חייו מצד אחד, אישה שלכודה בקונפליקט איום מצד שני. וכשהמציאות עולה על כל דמיון, זה תמיד יותר טוב. עד שמגיעים לסוף. ומה שבדרמה עלילתית סוחטת דמעות יסתיים בהפי אנד, לא תמיד יזכה לאותו סיום מזכך בסרט תיעודי. ול"הלוואי שתמותי" אין הפי אנד, ולא הפי בגינינג. הוא נפתח בסוף – מצהיר מיד שאורי סלונים נפטר בגיל 31. ומכאן ואילך, נלחץ הטיימר. חמישה חודשים מרגע לחיצת ה-REC ועד לסיום הקלטת. בחמשת החודשים הקרובים, בשעה הקרובה, תראו איש גוסס, אישה מתרסקת, וזוגיות משברית מעצם הגדרתה. ועצב. המון עצב.

"רחמים על חלשיםעלייך ועל כל האנשיםורחמים עלי"

כן, זה סרט עצוב. "מה זה עצוב", כמאמר השיר קורע הלב של סלונים. ב"הלוואי שתמותי" יש הרבה דמעות, והרבה דיכאון, והרבה כעס, והרבה אכזבה. ורגעים קצרים מאוד של שמחה, ואושר, וחיוך. מי שמצפה לסרט אופטימי וחיוני, שילך למקום אחר. לא כאן. כאן זה יגמר במוות. וזה סרט אינטימי. מה זה אינטימי. אינטימי מאוד. אמא-מתווכחת-עם-החברה אינטימי. אנחנו-כבר-לא-מזדיינים אינטימי. מיכל-שפירא-בתחתונים אינטימי.זה יגמר במוות. אורי סלונים ומיכל שפירא: מיכל שפירא לא חדשה לז'אנר. על האינטימיות שלה היא ויתרה מזמן, את חיי האהבה שלה – לרבות הקשר עם סלונים – היא חשפה כבר בבקרוב: אהבה. אך טבעי היה לה, שעה שמרוץ ההישרדות של סלונים נכנס לישורת האחרונה, לפתוח מצלמה ולתעד את המסע הזה. מסע לא נעים ולא פשוט, שהכאבים הפיזיים שבו רק מהדהדים את המתחים האישיים והבין-אישיים. מסע שבו צלחת מלוכלכת וסרטן נזרקים על המאזניים. מסע קיצוני.

"אני אומר לך בשביל עצמך, הלוואי שתמותימה ישאר לך מכל זה, מה זה חשוב?"

"הלוואי שתמותי" הוא לא סרט מושלם. הוא לא מהודק דיו, יש בו רגעים חלשים וסשנים פסיכולוגיים שנחיצותם חלקית. אבל הוא מלא ברגש. הוא מלא באהבה. וחוץ מזה, מה פתאום שיהיה סרט מושלם? האם חתיכה מהחיים יכולה להיות מושלמת? האם חתיכה מהחיים שנושקת למוות יכולה להיות כזו חשיפה טלוויזיונית יכולה להיות עניין סתמי, מטופש או סתם אקסהיביציוניסטי לשמו. אבל נדמה לי שמרוב אינפלציה עלק-דוקו-ריאליסטית, כמעט שכחנו (שכחתי?) שחשיפה טלוויזיונית – כמו כל חשיפה - יכולה להיות גם עניין מרתק ונוגע ללב. כשהסיפור חזק, והגיבורים מורכבים, והסגנון נקי ממניפולציות רגשיות, והקונטקסט נקי מכל מיני אצטלות של ניסויים חברתיים. כשהחשיפה פשוט מבקשת לגעת. כמו מוסיקה טובה. כמו המוסיקה של אורי סלונים.

"מבטיח לך טקס יפה, עם שמפניה ותותיםכי את בעניין של איכותוזה מה זה עצוב" ("מה זה עצוב". מילים: מאיר גולדברג. לחן: אורי סלונים)

*#