רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יחפים": משגל ציוני נסוג

סצינות הסקס מביכות ולא נעימות למראה, והקריינות של אלון אבוטבול רק עושה נזק. הדרמה החדשה של הוט בעיקר מזכירה את "ארץ מולדת" המיתולוגית, וזו לא מחמאה

תגובות

נו, יהודים, טוב לכם? מתחשק לשאול אחרי כמה דקות בחברת יחפים, הדרמה החדשה של הוט. גם לו היו יכולות הדמויות הנשקפות אלינו מהמסך להשיב, הן בוודאי לא היו עושות זאת. רובן ככולן נראות כאילו הן סובלות מעצירות קשה, מאז הפפריקאש האחרון שאכלו בבודפשט לפני שעלו על האונייה לפלסטינה. הציונות, אליבא ד"יחפים" היא לא עסק לאנשים שמחים. הציונות היא עניינם של הרציניים והמיוסרים. הרי לא היטלטלנו בספינה כל הדרך מאירופה בשביל ליהנות. נפיחה בומבסטית סיפור העלילה של הדרמה המתיימרת להיות היסטורית, מגוללת את תולדותיו של קיבוץ "עין דרור" מייסודו ועד ימינו, באופן שאמור לנתץ את המיתוס הציוני-חילוני, ולערבב בו קצת פנטזיה מהסוג המאיר שלווי. ואכן, הכותבים אורי סיון, שירי ארצי ויעל הדיה, השליכו לתוך הפיילה של חדר האוכל את כל המרכיבים הנדרשים, ואת כל החשודים המידיים: המנהיג האגואיסט שמתחבא מאחורי דין התנועה (יחזקאל לזרוב), העולה החדש והגלותי שהופך למנהיג בעל כורחו (אוהד קנולר), האירופאית המטופחת שמעדיפה לחזור לשם (מרינה מקסימיליאן בלומין), החלוצה החרוצה (ורד פלדמן), המכשפה הערבייה והמשוגע של הכפר (שראל פיטרמן). טובות ככל שהיו כוונותיהם, התבשיל הזה לא עולה יפה, בעיקר מכיוון שהוא לא מצליח להתגבר על דלות החומר ועל דלות התקציב. כיוון שהפקת אפוס היסטורי אמיתי בעל נפח ואנרגיה דורשת כנראה משאבים, שהוט אינה מוכנה להשקיע או שאין ביכולתה להשקיע, נבחרה האופציה של הדבקת קריינות של אלון אבוטבול לעלילה. כל החשודים המידיים. "יחפים" (צילום באדיבות יח"צ הוט)בניגוד לסדרות טלוויזיה אחרות כמו "דקסטר" או אפילו "עקרות בית נואשות", הקריינות הזאת לא מצליחה להוסיף נפח ומימד שלישי למוצר המוגמר. להיפך, היא רק משטחת עוד יותר את הדמויות, מבליטה את עונייה של ההפקה ותופרת את סיפור העלילה בתפרים גסים. אף עבודת שיפוץ צבעים, פוטוגנית ככל שתהיה, לא תסתיר זאת. כשאבוטבול מקריין, כשנפתלי כועס, על רקע דמותו של לזרוב הזעוף, התחושה היא שההנהלה ביקום עוד לא החליטה עד הסוף, האם היא מעוניינת להפיק דרמה טלוויזיונית או ספר-קלטת. כשאבוטבול מספק אינפורמציה על היחסים בין הדמויות, על אופיין או על המטען האידיאולוגי שלהם, נשאר רק לשאול בתמיהה מדוע את כל זה אי אפשר היה להעביר בדרך של דיאלוג, אינטראקציה בין דמויות וקידום העלילה מהסוג הישן והטוב?. וכשכבר הקריינות מספקת תובנה קלושה, לרוב היא מגיעה בצורת נפיחה בומבסטית על סף הגיחוך כמו: "לא ברל ולא גורדון יעצרו את זה, העולם שלו עומד להתפרק". אלה מכם, שעדיין לא ביטלו את כרטיס החבר בגדוד מגיני השפה העברית, יחטפו גם עווית קלה של עצבים בכל פעם שאבוטבול יאמר "חדר אוכל" במקום "חדר האוכל". סקס חלוצי ברגעים הבודדים בהם הדמויות ב"יחפים" מנהלות סוף סוף אינטראקציה זו עם זו, הן לרוב עושות סקס, מנסות לעשות סקס, מונעות זה מזו סקס או מפריעות למישהו אחר לעשות סקס. מדובר בסצנות מביכות ולא נעימות, שנראה שכל מטרתן היא להרגיע את הצופה הממוצע למראה, שגם לזרוב, קנולר ובלומין (מהשחקנים הסקסיים בנמצא), יכולים להיראות רע ובלתי מושכים בעליל.  אפילו מיכל בת אדם כבר הפסיקה לנפק בסרטיה מעמדים עגומים שכאלה לפני יותר מ-15 שנה. ואם כבר היסטוריה, יותר מכל מרגישה "יחפים" כמו גרסה אסתטית יותר למבוגרים של "ארץ מולדת". אותה תכנית מיתולוגית על תולדות הישוב עם איציק ועפרה ויינגרטן, שתיארה בקטעי דרמה בני עשר דקות פרקים מתולדות הישוב. צודק אבוטבול שמקריין יותר מפעם אחת, שזמן הוא דבר מוזר. במקרה של "יחפים" פשוט חבל על הזמן.   

*#