רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיקצב בטלוויזיה: הופעה של איש אחד

הוא בפנים, הוא יוצא, הוא מדבר, הוא מאשים, הוא צועק והוא בכלא - הטלוויזיה נהנתה מכל שנייה בכליאתו של קצב. והוא? עשה הכל כדי לספק את הסחורה

תגובות

בשבע בבוקר יצאה לדרך עוד אפיזודה בפרשת קצב. האפיזודה האחרונה, יש לקוות. נבואות הפורענות על התאבדות מוקדמת התבדו. כך גם ניסיונות נואשים לערעור על העונש, מהלכים מגונים לבקשת חנינה ותעלולים נואלים לשינויים בהרגלי המאסר (על ההברקה של ח"כ ניסים זאב לכליאת קצב בביתו כבר שמעתם?). הכל התבדה, הכל כשל, ובשבע בבוקר ההיסטוריה מתעוררת חגיגית לרשום את עצמה: נשיא המדינה נכנס לכלא. הדוקו ריאליטי "האסיר מספר 1" יוצא לדרך בהשקה טלוויזיונית משולשת.שמחים שהסיקור הנצחי הסתיים? מדברים על זה בפייסבוקכמו גלעד שליט, רק הפוך

להיסטוריה הזו יש ימים יפים וימים עצובים, ולא פעם הם מתערבבים זה בזה. יום שמחת שחרורו של גלעד שליט לווה בטונים (חרישיים) של אי נחת ובצרורות ירי נלהבים מכיוון השטחים. יום כליאתו של משה קצב הוא היפוכו המורכב: יום עצוב שמלווה בטונים (זהירים) של סיפוק, ערבוביית רגשות לאומיים של בושה וקנאה.  בכלל, היום כולו מתנהל כמו תמונת מראה של יום שחרור שליט באוקטובר: מהכלא אל הבית, בליווי תקשורתי מאסיבי, ברברת בלתי נגמרת ובלתי נמנעת, וכמיהה לכל פיסת פריים ושברי משפט. רק חץ המסלול השתנה.

ובעצם, לא רק הוא. השידורים משחרור שליט היו נרגשים ושיקפו את הרגש הלאומי הסוער. הפעם הכל מינורי יותר. פחות ניידות שידור, פחות מגישים בכירים. מפתחות השידור נותרו בידי מגישי תוכניות הבוקר. אווירת הניצחון שליוותה את התקשורת בימיה האחרונים של הפרשה הוחלפה בטון קדורני יותר. אולי זה משהו במושג "כלא" שעושה את זה. בהתאם לכך, עם שוך הקרבות המשפטיים, גם המקהלה הצעקנית של קצב התפזרה. בודדים מסנגוריו הציבוריים מגיעים לאולפנים הבוקר. אפילו דוד מנע, ראש התזמורת, כבר אינו אותו מנע. הטון שקט, הדיבור מתון, המבט כבוש בשולחן, היד משחקת במיקרופון באי נוחות. אפילו את קריאות הזעם של בילי מוסקונה לרמן הוא מקבל בשקט בלתי רגיל. ההתלהמות, אשרי המאמין, ממנו והלאה. אחרי שהבין שלצעוק שקרים לא הופך אותם למבוססים יותר, הוא מעדיף להנמיך ווליום. מצלמת ערוץ 10 חוזרת אליו שוב ושוב לקבל תגובות לדברי המשתתפים בדיון, לצפות בפניו. באין לה קצב להתבונן בו, היא מסתפקת במנע, פניו חתומות והן אומרות חורבן.יוצא לדרך חדשה. קצב בכניסה למעשיהו (צילום: אלון רון)נדמה שאחרי שסיימה לשרטט את אות הקין על מצחו של קצב, לתייגו תחת "פושע" ולזרוק אותו לתיקיית הפוליטיקאים הקרימינלים, מתפנה התקשורת לעסוק גם באיש ובגורל הצפוי לו. עכשיו, כשכבר לא צריך להתריע, להוכיח ולדרבן את בית המשפט להרשיע את המתעלל הסדרתי (ובדרך למרק את המצפון על שתיקה רבת שנים), אפשר גם לשאול מה עובר על קצב ומה מחכה לו בכלא (רמז: לא קבלת פנים חגיגית עם שלמה בניזרי ושולחן בורקסים). "קרקס דוקו-ריאלי נמוך", מציעה מוסקונה לרמן ביקורת פנימית.

פסיכולוגיה בגרוש

פרופ' יובל – הנמסיס התקשורתי של רבינוביץ' – לא נופל למלכודת הזו. באולפן ערוץ 10 הוא מעדיף להשכיב את המדינה על ספת הטיפולים. אולי מוטב שידבר על הצלחה, אני חושב בעודי צופה במורה הראשי במערך הדידקטי של קשת "איך להצליח בשישה שיעורים". הנה, משה קצב כמקרה מבחן. "משה קצב: סיפור הצלחה ישראלי". לא הורים ליברליים, לא חינוך ספרטני ולא מחקרים וגרפים. הרכיבים שנבזקו לתבשיל המבחיל שנקרא משה קצב פשוטים בהרבה: תאוות כוח, קוניוקטורות פוליטיות. את זה לא תראו ב"איך להצליח בשישה שיעורים". זה שיעור רשות, שמוגש לכם בחסות מרכז הליכוד וכנסת ישראל.

רק גילה מתביישת כל דיבורי הסרק מתנקזים ל-8:30, השעה בה אמור לצאת קצב ולשאת דבריו לאומה. אך משה "ערוץ-2!!!" קצב, וואן-מן-שואו של פארסות ציבוריות פתטיות, מתעכב. מה קורה למי שמאחר להתייצב לכלא, אני תוהה ביני לביני. מה כבר אפשר לעשות לו? לשלוח אותו להירשם אצל רב הסוהרים? אולי שיגיע עם פתק מגילה.  לבסוף, באיחור של כחצי שעה, קצב יוצא מדלת ביתו. ההמולה רבה. זו שוב תמונת מראה עגומה של שחרור שליט: אפס סטריליזציה, בלגן מוחלט, דחיפות וצעקות, מחיאות כפיים רפות וקריאות בוטות ("איפה היו הזונות האלה עד היום?", "עמוס ברנס!"). "מחזה מביש", מסכימים אורלי וילנאי וגיא מרוז.

אבל בבית הזה אין בושה. וכשקצב מדבר, מתגלה שאין דין מנע נפול הפנים כדין קצב נפוח האגו. גזר הדין נחתם, אבל אצלו ההצגה נמשכת – שקרים וחצאי אמיתות, עיוותי עובדות ופומפוזיות נטולת רסן שאפילו עולה מדרגה. שוב ושוב הוא חוזר על המשפט "מוציאים אדם להורג", מדבר על "מאבק עקוב מדם" ומצהיר (מזהיר?) כי "קברתם אדם חי". כל הדיונים המוקדמים באולפנים על אפשרות של חרטה בטלים ומבוטלים. כל מי שדיבר על "יציאה בראש מורם" ידע על מה הוא מדבר. הראש של קצב מורם, מורם הרבה מעבר לכל צדק משפטי או אמות מידה ציבוריות. גם ביום מאסרו, קצב הוא סרבן אמת כוחני ותקיף.

וגילה? היא לא שם. אולי טעיתי. אולי בכל זאת יש בושה בבית הזה.

*#