רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקריירה המפוספסת של טל פרידמן

פרק הפתיחה של סדרת "גיבורי גיטרה" של "הינשופים" הוקדש לאריק קלפטון. אפרים שמיר ותמר אייזנמן נתנו בראש, שרון מולדאבי פירשן וטל פרידמן ניצח על החגיגה. מתברר הרוקנרול לא מת, הוא עבר לערוץ 8

תגובות

פעם, לא מזמן, בימים התמימים לפני שלאה שנירר הגדירה מחדש את הפאן, היו נוהגים אייל קיציס וטל פרידמן בלייט-נייט המיתולוגי שלהם "חלומות בהקיציס" להתייחס באמצעות מטבעות לשון ייחודים לאנשים שהגורל חילק להם קלפים מוצלחים - כאלה ש"החיים שלהם דבש". הטריק היה די פשוט: לקחת אדם שנראה מהוגן, סטנדרטי ומשעמם, ולהפוך אותו לסמל של הדוניזם ודקדנס. "החיים שלך אבי טולדנו", "הכל סקס-סמים-וטל מוסרי", ו-"מסיבות החשק של שאול יהלום" – כולם ממחישים את האפקט הקומי שמוליד הניגוד הזה. לימים, נראה שפרידמן עצמו הפך לאחת הדמויות שעשויות לככב בבדיחות כאלה: קומיקאי מצליח, חביב ומחויך, מבסוט מהחיים – מה כבר חסר לו? ובכן, התשובה כנראה פשוטה כשם שהיא עצובה – טל פרידמן בכלל רוצה להיות גיטריסט.» ינשופים: איך פספס רוגל אלפר את אורנה בן דור? בפרק הפתיחה של "ינשופים מתחלפים" שהוקדש לגיבור הגיטרה אריק קלפטון, במהלך הראיון עם הגיטריסטית תמר אייזנמן, התוודה בפניה פרידמן שבעקבות הופעה שלה -2004 , החליט שהוא "מנגן יותר, ופחות עושה דברים אחרים". לא ברור עד כמה הצליח פרידמן לעמוד בנדר הזה, אבל מה שכן ברור הוא שפרידמן מנהל רומן סוער עם המוסיקה, בצד קריירת המשחק המשגשגת שלו. התשוקה הבוערת שלו לרוקנרול, בצד ההומור והאישיות הלבבית, הופכים את "גיבורי גיטרה" לחצי שעה של פאן טהור, גם עבור מי שלא הוציא סולו של הנדריקס מימיו.על קלפטון עצמו דובר מעט מאוד. מי שציפה לקטעי ארכיון נדירים, בוטלגים וראיונות, ודאי התאכזב: אחרי וידאו באורך שתיים וחצי דקות על קורות חייו ומספר ציטוטים  מראיונות, התפנה פרידמן להשתעשע עם אורחיו. זה התחיל בפאנל עם אפרים שמיר, הגיטריסט לייזר לויד ("נושם בלוז לארוחת בוקר בחסות הבד"ץ), ושרון מולדאבי על תקן מבקר המוסיקה. האורחים סיפרו איך התוודעו למוסיקה של קלפטון, ואיזו השפעה הייתה לו עליהם, ולבקשת פרידמן גם הדגימו בקטעי נגינה את סגנונו של קלפטון. בין לבין שלהב פרידמן את הקהל בשאגות שמחה ויצר אווירה עולצת במיוחד של אחוות גיטריסטים.

לבסוף עלה פרידמן עצמו לנגן, אלא שמשום מה בחר ב"שיר סתו" של אריק לביא, ולא בשיר של קלפטון. כשפרידמן שר יש תחושה שהוא רק משחק את הרוק-סטאר, כך שהביצוע היה עייף וחסר מעוף, זו אולי הטרגדיה הקטנה שבכל זאת מסתתרת בסיפור ההצלחה של פרידמן. גם אצלו לא הכל טל מוסרי. אבל כמנחה פרידמן מספק את הסחורה, ומנצח על תוכנית שמחה ומשעשעת, שעושה כבוד ומפיחה רוח חיים ברוקנרול, אחרי ששרד אינספור הספדים. ריספקט.

*#