אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האשה שידעה יותר מדי": כשג'יימס בונד ושרה גיבורת ניל"י נפגשו

סיפור חייה הפנטסטי של ג'ני מיי – המרגלת שנמצאה מתה בחוף הים בתל אביב – עובר מצוין בסדרת תעודה מקיפה ומרתקת

תגובות

על פניו, זה סיפור כמעט מינורי. עגום, אבל לא מספיק עגום כדי להגיע לעמוד הראשון של העיתון. הוא מתאים יותר לעמודים הפנימיים, ידיעה פלילית מצומקת בעמוד 13: "גופת תיירת אמריקאית נמצאה ללא רוח חיים בחוף הים בתל אביב. החשד: התאבדות". למעשה, מדובר בסיפור מתח אדיר. כשמזיזים את גופתה התלויה של ג'ני מיי, מגלים מאחוריה סודות אפלים ומפתיעים, ורשלנות גדולה.» בין המרגלת ג'ני מיי לקרן נויבך: הנשים שידעו יותר מדייותר מרמבו גיבורת "האישה שידעה יותר מדי" נראית כמעט טובה מכדי להיות אמיתית. יש לה שק של כישורים וכישרונות על הגב, שלו היה תסריטאי כותב את דמותה, היו אומרים לו "צמצם קצת, שתהיה פחות רמבו". כי ג'ני מיי, מסתבר, היתה מין שילוב בשר ודם בין ג'י.איי. ג'יין, מאטה הארי וד"ר דוליטל. בחורה עם כישורי צליפה, חגורה דאן 5 בקראטה, וקשרים מיוחדים גם עם מרגלים ונמרים. ביום לוחשת לדולפינים, בלילה הולמת במחבלים. מאז שרה גיבורת ניל"י לא נראה דבר כזה. ואיכשהו, גיבורת העל הזו מצאה את עצמה תלויה מחגורה בשירותים ציבוריים על חוף תל אביב. ואיכשהו, חקירת המשטרה והניתוח הפתולוגי לא העלו שום ממצאים שמציעים תשובה לשאלה מה בין ההתאבדות הפתאומית של ג'ני מיי לקשריה המסועפים עם ארגוני ביון בארץ ובעולם.החומרים שיוצר הסדרה ירין קימור מתעסק איתם נראים כמעט טובים מכדי להיות דוקומנטריים. למעשה, הם כל כך טובים, מורכבים ועמוסי אינטריגות, שעד לסיום הפרק הראשון עולה החשש שבפרק השלישי יסתבר שהכל בלוף מתוסרט, סדרה מוקומנטרית. זה לא.שילוב בין ג'י.איי. ג'יין, מאטה הארי וד"ר דוליטל. ג'ני מיי  (צילום באדיבות יח"צ רשות השידור)אפשר לומר שירין קימור והמפיקה דורית סטריק בסך הכל נפלו על סיפור מדהים, ולמעשה הלכו בעקבות התחקיר של יגאל סרנה ב"ידיעות אחרונות". אבל לזכותם של השניים יאמר כי הם המשיכו וצללו לעומק השאלות והחומרים, וחזרו עם עוד שאלות וחומרים. בשלושת פרקי הסדרה הם משרטטים עוד ועוד קווים לדמותה של ג'ני מיי ותסריטים  למותה. ככל שהסיפור מתקדם, כך הוא הופך פחות ופחות מתקבל על הדעת, כשלקלחת נזרק מכל הבא ליד: פעילות למען בעלי חיים, אימון דולפינים למטרות צבאיות, אילוף נמרים, הסתערבות, אמנויות לחימה, קשרים עם השב"כ, קשרים עם ה-CIA, זהב בברזיל, נפט בסעודיה. זה כל כך בדיוני ומוגזם, שנדמה לרגע שדפי התחקיר של קימור התערבבו בטעות עם תסריט של ג'יימס בונד.

אלף לילה ולילה ערכי ההפקה, כנהוג בערוץ הראשון, אינם גבוהים, בוודאי ביחס למתחרים בערוצים המסחריים. צילומים רועדים ומטושטשים, אפקטים מיושנים והרבה יותר מדי אילוסטרציות מאפיינים את הסדרה. אבל כל אלה שוליים ביחס לסיפור שמגולל קימור. הסיפור הזה מספיק מרתק כדי להחזיק קלטת שמע, ולא משנה מה קורה בצד הויזואלי.קימור מגולל כאן שני סיפורים במקביל – האחד הוא סיפורה של ג'ני מיי, שבו רב הנסתר על הגלוי. השני הוא סיפורה של מערכת החוק הישראלית, שחדלונה, אליבא דקימור, הוא הסיבה המרכזית לעובדה שנסיבות מותה של מיי נותרו עלומות. יחסי הכוחות בין שני הסיפורים לא מאוזנים; זה האחרון נוגע לנו יותר מהבחינה הציבורית, מטריד ומעלה תהיות, אבל ככל שמתקדם הסיפור הוא הולך ונבלע בצל העלילות הפנטסטיות של ג'ני מיי. קימור בוודאי לא כיוון לכך, אבל המסר המובלע הופך להיות כתב ההגנה של המשטרה – "הסיפור הזה הרי בלתי יאמן, וידיהם של ארגוני ביון מיומנים תחובות בו", תתגונן המשטרה, "איך אפשר היה לצפות שנעלה על זה?"."האישה שידעה יותר מדי" היא תעודת כבוד לערוץ הראשון. זו הוכחה לכך שמחלקת התעודה שלו עדיין יודעת לעבוד. "מבט שני", שציינה לאחרונה 35 שנות עשייה, מזכירה זאת מדי פעם, כמו בתחקיר המדובר על רומן זדורוב. ירין קימור היה מעורכי "מבט שני", והיום הוא מנפק לערוץ הראשון עוד סדרה תיעודית רצינית ומקיפה להתגאות בה. הקרדיט נתון גם למנהל מחלקת התעודה, איתי לנסברג, שנתן לקימור ולסטריק את רוחב היריעה והכיס שנדרש להם כדי להפיק סדרה מעוררת כבוד ועניין בשלושה פרקים. ומעבר לכל זה – בימים בהם שאלת התערבותם של גורמים פוליטיים ברשות השידור שוב עולה על הפרק, סרט שמעלה שאלות בדבר תפקודם של ארגוני משטרה וביון ישראליים, ושנעשה חרף ניסיונות אחדים לבולמו, הוא בשורה טובה."האשה שידעה יותר מדי", חמישי, 21:45, הערוץ הראשון

כתבות שאולי פספסתם

*#