רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הינשופים": איך פספס רוגל אלפר את אורנה בן דור?

למרות ב"ינשופים" רוצים לנהל דיונים אינטלקטואלים, הם בוחרים לקטוע אותם שוב ושוב. תשאלו את אורנה בן דור, במאית 'מעושרות', שניסתה להחזיר לפאנליסטים שתקפו אותה

תגובות

הינשופים של ערוץ 8 היתה ההפתעה הנעימה של השנה שעברה. היא הצליחה לייצר תוכנית תרבות ראויה ואינטליגנטית, ולסחוט את כל המחמאות. הרצועה הלילית, המנחים המצוינים, הפורמט – הכל הוכיח את עצמו. ועכשיו היא מקבלת את הפרס שלה, וחוזרת לעונה שניה, עם כמה פאנליסטים חדשים (כמו תומר שרון ואורי משגב) וכמה הפתעות (כמו כסא המגיש המתחלף, אותו יאיישו בין השאר עפר שלח, יעל שטרנהל וטל פרידמן).הינשופים - כל הכתבות והביקורותאיפה הגונג? הדבר הכי בולט ב"הינשופים" במהדורת רוגל אלפר, שפתחה אמש את העונה השניה של הרצועה, הוא שהיא לא "יציע העיתונות". טוב, בזה בוודאי לא הפתעתי אתכם. "הינשופים" היא כנראה הדבר הכי רחוק מ"יציע העיתונות" שאפשר להעלות על הדעת. הראשונה מנהלת דיונים רהוטים (גם אם לא הכי שקטים ומסודרים שיש), השניה היא מקדש של רעש. האחת תרבותית, השניה המונית. וזה, אגב, למרות ששתיהן עוסקות בתרבות.אבל ל"הינשופים" יש גם מה ללמוד מ"יציע העיתונות" (תודו שלא ציפיתם לזה). בשתי התוכניות יש פאנל של עיתונאים ומבקרים, המדיינים על נושאים שעל סדר היום. ל"יציע העיתונות" יש גימיק – הגונג. בימין המסך רץ טיימר, וכשהוא מגיע לאפס, נשמע הגונג, והדיון נקטע לטובת האייטם הבא.  אם האייטם לא מוצה, "אלברט", העורך, משהה את מכת הגונג. מחזיק במוט הגדול, וממתין עוד כמה שניות – לעתים אפילו חצי דקה או דקה – עד שאפשר יהיה להכות במצילה ולעבור הלאה. רוצים דיונים ארוכים ומורכבים? זפזפו לחינוכית 23. או לערוץ הכנסת. 

ל"הינשופים" יש גונג וירטואלי, אי שם באוזניה של רוגל אלפר, אבל אין אלברט. יש לה רשימת מכולת של אייטמים, כולם חשובים וכולם מצריכים טיפול, אבל הזמן קצר והשיחה מרובה. התוצאה מאכזבת: "הינשופים" מציתה דיונים אינטלקטואליים מעולים, שוטפים ואינטליגנטיים, אבל נאלצת לקטוע אותם פעם אחר פעם באבם. זה מצער, מכיוון שמעטות התוכניות שיודעות לנהל דיונים טלוויזיוניים מוצלחים ומוגבלים בזמן כמו "הינשופים" של אלפר. בחירת האייטמים, הפאנל המשכיל והמגוון וההגשה האסרטיבית של אלפר הופכים את הצפייה ב"הינשופים" לעונג קטן. דיון טוב, כמו טקסט טוב, הוא כזה שמסוגל להדהד בך, לגרות אותך להגיב (במקום לשקוע לאחור בכורסה כנהוג בתוכניות אסקפיזם – "מעושרות", נגיד), וזה בדיוק מה ש"הינשופים" עושה.הבעיה היא, כאמור, שזה עובר מהר מדי. אתמול, למשל, עסק האייטם הראשון על השולחן בגרעין האיראני – וליתר דיוק, בדיוק כפי שצריכה תוכנית תרבות לעשות, בפן התקשורתי של העיסוק בגרעין האיראני. אלא שמה שתופס בתקשורת בימים האחרונים כמויות אדירות של דפים ודקות שידור, צומצם ב"הינשופים" לכדי ארבע דקות בערך. ארבע דקות שהיו מחכימות, והפנו למשל את הזרקור למוזיקה המלווה את הראיון עם שמעון פרס – אלמנט שהצופה ההדיוט אולי לא ישים לב אליו בלי הזרקור הזה – ובכל זאת, ארבע דקות. וזה בדיון של חמישה אנשים, משמע חמש דעות. עוד דקה או שתיים. היו נותנות לאייטמים של "הינשופים" קצת לנשום, ולהרחיב  את היריעה כשצריך. אבל "הינשופים" עדיין שבויה בקונספציה המקורית.לא "מעושרות" הדבר בלט במיוחד בגולת הכותרת של הפרק אתמול – ראיון עם אורנה בן דור, שחרג מכל מה שקדם לו, מכיוון שבן דור המושמצת – באורח אמיץ, יש להודות – באה לריב. בן דור, יוצרת מעושרות, שהתראיינה באופן אישי לאלפר ובנפרד משולחן הפאנל, פצחה במתקפה בוטה על "הינשופים". היא קראה לה "תוכנית מתנשאת, מעצבנת, מתייחסת לעצמה ברצינות", ביקרה את אלפר שלא ביקש את הפרק הבא של הסדרה, ולא שכחה להוסיף שיש באוויר "ריח של פלוצים" (ובכך, למעשה, חרצה את דינה כמרואיינת להפוך למותקפת).איפה הן ואיפה הינשופים. "מעושרות" (צילום: אלכס ליפקין)האפולוגטיקה התוקפנית של בן דור היתה קריאה לשבירת הקונבנציה של "הינשופים", ולרגע היה נדמה שזה קורה: בן דור עמדה לתקוף את איילה פנייבסקי (שלא היתה כאמור חלק מהראיון), שטענה בביקורתה ב"עכבר העיר" ש"מעושרות היא כל מה שרע בעולם", ובתגובה הזמין אותה יהודה נוריאל לשבת לשולחן ולהתנצח עם הפאנל. הבמאי חתך לזווית צילום לא שגרתית על הפאנל; בן דור נאלמה דום; היה נדמה שעומד לקרות פה משהו. אבל לא. זמננו תם, הבהיר אלפר, והשניים נפרדו לא כידידים.» זה רק נראה יקר: הקלות הבלתי נסבלת של "מעושרות"כדאי לציין שהפער בין אלפר לבן דור ובין "הינשופים" ל"מעושרות" הוא גם הפער שבין גיבורותיה של בן דור לגיבורים העממיים – או פשוט לעם, אם תרצו – שליוו "הינשופים" בקיץ האחרון בשדרות רוטשילד. הניסיון הטלוויזיוני המבורך של "הינשופים" להגיב לאירועים בזמן אמת נתקל בקשיים, והאולפן בשדרה פורק מקץ ימים אחדים לקול מחאת המוחים החברתיים. אבל במעשה הזה הוכיחה "הינשופים" כי אצבעה נמצאת על הדופק הציבורי. גם אתמול עמדה המחאה החברתית במרכז אחד האייטמים, וזאת בזמן שהיא דעכה כמעט בכל כלי תקשורת מרכזי אחר. תגובות הפאנל הבהירו כי המחאה החברתית ומצבה מטרידים אותם הרבה יותר מהצרות החברתיות של המעושרות. ענת רוזיליו, מהמשתתפות החדשות בתוכנית, היא מיוזמות מחאת העגלות. סגן העורך עמית יולזרי כותב על המחאה, גם באתרים הרשמיים שלה. שם נמצא ליבם.הראיון (המצוין) עם בן דור היה הפספוס הגדול של "הינשופים" אמש. הם הצליחו לנער את העץ הכי מעניין בעיר היום (וגם זה שכל ציפורי הברנז'ה מחרבנות עליו), אבל לא נשארו לקטוף את הפירות. "מעושרות" – שהיא יריקה בוטה בפרצופה של המחאה החברתית – לא זכתה לטיפול שהיתה ראויה לו. האמירה הכי תקיפה בפאנל אתמול – "אל תראו את 'מעושרות'", מפי יהודה נוריאל – נאמרה כשהקרדיטים כבר רצו. אם כבר קיבלנו תוכנית תרבות מעולה, למה שלא נוציא ממנה את הגונג?

*#